ב־23.03 קיימו אגודות הסטודנטים הפגנה באוניברסיטת חיפה נגד ההפרטות והקיצוצים באוניברסיטאות. בהפגנה נכחו אלפי משתתפים ובהם חברי מאבק סוציאליסטי.

בהתחלה הייתה ההפגנה, בארגון אגודות הסטודנטים, שקטה יחסית וכמעט ללא כל תוכן שהתייחס למאבק. אם אדם שלא היה יודע על ההפגנה היה עובר שם במקרה, הוא לא היה יודע אם זו הפגנה או יום הסטודנט. האגודה גם הזמינה את ח״כ מתן וילנאי, שהתקבל בקריאות בוז ונאלץ לקצר את דבריו. לעומת זאת, כשסטודנטים מהשורה ניסו לקבל את זכות הדיבור, הם הושתקו והאגודה, בעזרת מאבטחי האוניברסיטה, מנעה מהם לעלות לבמה.

לאחר למעלה משעה שההפגנה נמשכה בצורה זו, החליטו חלק מהסטודנטים לדרוש מחאה יותר אקטיבית. הם פרצו בקריאות "רוצים הפגנה ולא מסיבה" והובילו תנועה של מאות סטודנטים שחסמה את כביש הגישה לאוניברסיטה. במורד הכביש כבר חיכה לנו כוח משטרתי גדול. לפי כמות הניידות, השוטרים ותותחי המים שהיו במקום אי־אפשר היה לשער שמדובר בסה״כ בקבוצת סטודנטים שיצאו למחות נגד חיסול ההשכלה הגבוהה בישראל.

המפגינים ניסו לפנות אל השוטרים בקריאות כמו "שוטר תסרב כי מחר תהיה רעב". כמעט מיד החל ניסיון פינוי אלים של המפגינים שבמהלכו נעצרו 18 מהם, ביניהם שני חברי מאבק סוציאליסטי, תוך שהם חוטפים מכות מצד השוטרים ונגררים לזינזאנה, כל אחד ע״י שישה־שבעה שוטרים.

בשלב הזה הגיע, כאילו משום מקום, ח״כ רן כהן שמיהר לסגור דיל מסריח עם המשטרה: שחרור ראשי האגודות שנעצרו תמורת התפזרות המפגינים. ההצעה התקבלה בבוז מצד רוב המפגינים שפרצו בקריאות "לשחרר את כולם" בנוסף לקריאות נגד ההתקפות על מערכת החינוך, כגון "יהודים וערבים בהפרטה נלחמים". ביוזמת האגודה החלה חרושת שמועות לגבי מספר העצורים ששוחררו וזהותם: פעם נאמר ששוחררו רק נציגי האגודה, פעם נאמר ששוחררו רק העצורים היהודים וכן הלאה. בהמשך גם צעקו נציגי האגודות במגפון שכל העצורים שוחררו ואפשר להתפזר. המפגינים התקשרו מיד אל חבריהם שנעצרו והתברר שלא שוחררו ולא נעליים — כולם עדיין מוחזקים בזינזאנה. את הטריק הזה ניסו נציגי האגודות מספר פעמים.

השמועות רק הגבירו את התסיסה בקרב המפגינים, שהגיעה לשיאה לאחר שראש אגודת הסטודנטים בעמק יזרעאל לא הסתפק בשקר הזה בלבד, אלא התגאה בכך שהגיש תלונה נגד מפגין על אלימות נגד שוטרים, כביכול, רק כדי להוכיח את נאמנותו לסטודנטים. כל הטריקים האלה לא פעלו על המפגינים, שנשארו על הכביש עד לנסיגת המשטרה ושיחרור מרבית העצורים. לאחר מכן ירדו אל תחנת המשטרה ברחוב העצמאות, היכן שהוחזקו יתר העצורים, כדי לדרוש את שחרורם. גם לזה התנגדו נציגי האגודות ובראשם ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, עידן אילן, שכנראה חשב שתפקידו לא כולל מחוייבות כלפי סטודנטים שנעצרו במהלך ההפגנה, ורק בעקבות לחץ מן הסטודנטים הצטרפו גם הם ליורדים אל תחנת המשטרה.

במהלך ההפגנה גילינו שהאגודה של אוניברסיטת חיפה מיהרה להוציא הודעה לתקשורת שבה טענה שההפגנה הייתה שקטה עד שחברי תא חד״ש וסטודנטים ערבים יזמו את חסימת הכביש. ההודעה הזו היא ניסיון ברור לפלג את הסטודנטים על בסיס רגשות לאומניים.

ההפגנה הזו הייתה צעד חשוב לקראת שיתוף פעולה ברמה הארצית של הסטודנטים ומעבר למאבק אמיתי, להבדיל מדרכי המחאה האנמיות של התאחדות הסטודנטים: הפגנות שקטות בהשתתפות פוליטיקאים שיבגדו בנו בהזדמנות הראשונה. חייבים להמשיך בכיוון שנקבע במחאות המיליטניטיות בתל־אביב וחיפה. הסטודנטים לא נלחמים לבד, עליהם לשלב כוחות עם המורים, התלמידים והעובדים הנאבקים נגד הפרטות, פיטורים והתקפות על תנאי ההעסקה. רק איחוד המאבקים וניהולם המשותף והדמוקרטי יכול לבלום את המתקפה הזו!