עמיר פרץ: "בברזיל בחרו כנשיא המדינה את לולה, שהיה ראש האיגודים המקצועיים, והונהגה בה תפיסה חדשה. כך אנהג גם פה".

ישראל איננה המקום היחיד בעולם שבו מתמודד לראשות המדינה אדם שטוען להיותו סוציאליסט. לנשיאות ברזיל נבחר לפני שלוש שנים לולה דה־סילבה מ"מפלגת העובדים" (PT). לולה הבטיח רפורמות גדולות בחינוך, ברווחה ובמערכת המשפט.

מיד לאחר היבחרו לתפקיד הנשיא ב־2003 נוכחו העובדים לגלות כי לולה מיישר קו עם שלטון ההון. הקיצוץ שהנהיג בביטוח הלאומי ובפנסיות פגע בעובדי המדינה, והגברת קצב הרפורמות של קרן המטבע, בין השאר, היתה המשך ישיר של המדיניות הניאו־ליברלית. ההתקרבות לכסף הגדול הובילה, כצפוי, את מפלגת העובדים לפרשות שחיתות מהחמורות שידעה הפוליטיקה בברזיל.

האכזבה הקשה ממפלגתו של לולה דחפה אגף שלם של פעילים לפרישה והקמת מפלגה חדשה שתפעל מלמטה להגנה על זכויות העובדים והאיכרים ולבניית חברה סוציאליסטית. במסגרת מפלגה זו פועלים גם חברי תנועת האחות של מאבק סוציאליסטי בברזיל (SR).

אולם חציית הקווים לא באה כרעם ביום בהיר אחרי בחירתו של לולה לנשיאות. קדמו לה רמזים מקדימים רבים שבישרו את הבאות: חבירה לבעלי הון, מיתון ההצהרות, ודיבורים על "שוק חופשי עם נשמה" ו"עידוד השקעות זרות".

רמזים כאלה משדר גם עמיר פרץ. ציבור העובדים בישראל צריך לדאוג למראה התזוזה של עמיר פרץ אל עבר נציגי הון דוגמת בני גאון, אבישי ברוורמן (מראשי הבנק העולמי בעבר) ואבי שקד. אי־אפשר לסמוך על נציגי עובדים שמנסים למכור לנו דו־קיום של המנוצלים עם המיליונרים. אסור לוותר על מפלגת עובדים לוחמנית שתאבק למען הצרכים שלנו.