הייצור של מרבית המוצרים שאנו קונים כיום כרוך בהרס הסביבה, לא משום שזהו חוק טבע, אלא כי אין מי שדואג לכך שיהיה אחרת. התאגידים הגדולים מזהמים לנו את האוויר והים, הורסים את הטבע ומסכנים את הבריאות והחיים של המוני אנשים. המדינה כמעט ואינה נוקפת אצבע נגדם. ומי נפגע מזה? הרי אותם המפעלים לא ממוקמים בסביון ובכפר שמריהו, אלא בקרבת עיירות־פיתוח, יישובים ערביים ושכונות עובדים. מבחינת בעלי־ההון כל דרך לעשות כסף היא לגיטימית, ואם מתאפשר להם לחסוך כסף על־ידי הימנעות מהתקנת המערכות הנחוצות להגנה על איכות הסביבה וחיי התושבים והעובדים בקרבת המפעל — אז למה לא? כנראה ששם האחים עופר, בני גאון וסטף ורטהיימר לא יגורו בעתיד הקרוב — מצידם הם יכולים לעבור לגור על הירח אם יהיה צורך.

דוגמא לאטימות ולפגיעה בבריאות שלנו היא אופן פריסת האנטנות הסלולאריות שצצות בכל מקום כמו פטריות אחרי הגשם.
הקרינה הנפלטת בתקשורת הסלולרית היא קרינה אלקטרומגנטית (קרינה בלתי־מייננת) בטווח תדרים של גלי מיקרוגל. לקרינת המיקרוגל קיימת השפעה תרמית, המוכרת היטב ומשמשת תנורי־מיקרוגל לחימום מהיר של מזון רטוב. הבעיה היא שהשפעות אחרות וארוכות טווח של החשיפה לקרינה עדיין נמצאות בתהליכי מחקר וקיימות אינדיקציות לכך שבעוצמות גבוהות היא עלולה לגרום לפגיעה ברקמות ביולוגיות ובתאים ובין השאר לגרום למחלת הסרטן. נתונים סטטיסטיים בדבר התחלואה בסרטן באזורים הנמצאים בקרבת אנטנות שידור חזקות מאשרות את החשש. המשמעות היא שקיימת חשיבות גבוהה להגבלת רמת הקרינה ולהבטחת טווח־ביטחון סביב האנטנות. למרות הצורך בנקיטת אמצעי בטיחות נוקשים, צריכים התושבים בארץ לסבול מהעובדה שארבע חברות הסלולר מחזיקות כל אחת בנפרד רשת אנטנות עצמאית. אף אחד לא מבטיח את בטיחות התושבים. חברות הסלולאר, שמודעות לדרישות הבטיחות של התושבים, מתגנבות בשעת לילה מאוחרת כדי להתקין אנטנות בתוך שכונות המגורים שלנו, ללא כל טווח בטיחות. כבר נחשף שלפעמים הן פונות למשפחות עניות ומציעות להן סכומים זעומים כדי שלא יתנגדו להצבת אנטנות בקרבת ביתן. לפעמים הם פשוט סוגרים עסקה עם הרשות המקומית שמוצאת לעצמה הכנסה יפה מהצד, על חשבון התושבים, כמובן.

האנטנות הסלולאריות מסכנות אותנו ואת הילדים שלנו — הן עלולות לגרום להתפתחות של גידולים ומומים שונים אצלנו, אצל ילדינו ואצל הילדים שייוולדו בהמשך. במקומות שבהן נמצאות האנטנות כבר תקופה ארוכה נמצא אחוז של חולי סרטן גבוה בהרבה מהממוצע.

הפריסה הבלתי אחראית ובלתי מבוקרת של האנטנות איננה גזירה משמיים והיא תוצאה של חוסר תכנון סביבתי הנובע מהעדיפות הקיימת לרדיפת הרווחים של בעלי התאגידים על פני בטיחות התושבים. החיים שלנו ובריאותינו אינם הפקר ולכן אנחנו חייבים להילחם בהתעלמות הפושעת. ביישובים רבים כבר התפתחו מאבקים מקומיים להורדת אנטנות ספציפיות. ברמת גן ובגבעתיים, מאבק קהילתי לוחמני שכלל הפגנות וחסימת כבישים גרם לעירייה לפרק את אותן האנטנות. בחיפה, תל אביב, גן יבנה, עילבון וחולון מתקיימים מאבקים ובמקומות רבים נרשמים ניסיונות לגרום נזק לאנטנות. בחלק מהמקומות המאבקים מכוונים גם נגד הרשויות המקומיות המעיזות לעשות יד אחת עם מדיניות הפריסה הפוגענית.

המאבקים הנקודתיים הם יוזמה חשובה של התושבים, אך לא יפתרו את הבעיה. עלינו לאחד את המאבקים, כי ישנן עוד מאות אנטנות שהולכות לקום ובטח אחר כך ימצאו משהו חדש שיהרוג אותנו למען הרווחים של המיליונרים. את הבעיה יש לפתור במישור הארצי: צריך לאסור על התקנת אנטנות ללא אישור נציגי השכונה; יש לאחד את רשתות האנטנות ולהעביר אותן ואת האחריות על פריסתן לבעלות ושליטה ציבורית. פריסת האנטנות חייבת להיות מתוכננת, לא רק בהתחשב בכיסוי קליטה בכל אזור אלא גם בבטיחות התושבים ובצרכים הסביבתיים (הן לא חייבות להיות הנוף העיקרי שרואים מהחלון). התכנון חייב להתבצע בשיתוף נציגי שכונות ואנשי מחקר ותכנון סביבתי. לשם כך אנחנו צריכים אירגון עצמאי ודמוקרטי שיאחד את כל המאבקים נגד חברות הסלולאר ושאר מכונות הניצול וההרג של בעלי־ההון. האירגון חייב לקשר בין מאבק זה לעובדים באותן החברות, אשר מקבלים שכר זעום, במיוחד בהשוואה לרווחי הענק של הבעלים. לעובדים בוודאי יהיה אכפת יותר מהסכנות של הפגיעה באיכות הסביבה ובבריאות מבעלי־ההון שיושבים בטוחים בשכונות היוקרה שלהם.