הכל התחיל במשחק של הפועל ת״א נגד בית״ר ירושלים באיצטדיון טדי ב־11 בספטמבר. אז החליטו היס״מניקים לכסח את אוהדי שתי הקבוצות, ללא אפליה. האוהדים מספרים שכמעט כל המשחק עבר בשקט. לקראת סופו חלקם ניסו לצאת מן המגרש, אך זכו להתנפלות פראית מצד השוטרים. כשחלק מהאוהדים מחה על כך, המקום הפך לזירת קרב של ממש והשוטרים החלו להשתולל. מכות וקללות עפו לכל עבר ואפילו גז מדמיע. חלק מהשוטרים, גם דאגו להוריד מעליהם את תגי הזיהוי. כל התמונות ששודרו בחדשות הן עוד כלום לעומת מה שעשו השוטרים לאוהדים שהם הצליחו לסחוב למנהרות ביציעים. שם, הרחק מעיני המצלמות והקהל, הם דפקו מכות רצח שגרמו לפציעות קשות ולמקרי עילפון בקרב האוהדים.

בתוך פחות משבוע, חזרה המשטרה על אותו דפוס פעולה במשחק בין מכבי נתניה למכבי ת״א. שם עצרו שוטרי יס״מ שני אוהדים שהדליקו אבוקה, תוך שימוש באלימות ברוטאלית ביותר מאות אוהדים עזבו את המגרש במחאה.

האירועים שברו את מעט האמונה שנותרה אצל חלק מהאוהדים שתפקיד המשטרה הוא לשמור על החוק והסדר. אחד האוהדים נשמע ברקע המהומה בטדי כשהוא מבטא את הכעס העמוק: "אתם אמורים לשמור עלינו, יא זבלים!". היום הם לא רוצים לראות יותר את השוטרים ביציעי המגרשים ולא מוכנים לבדיקות הביטחוניות המשפילות בכניסה אליהם.

שוטרי היס״מ הם היום איום גדול יותר לאוהדים מכל הנפצים, רימוני העשן והאבוקות, והם אלה שמלבים את האלימות במגרשים. את תפקידי השמירה על הסדר ומניעת אלימות יכולים למלא בצורה טובה הרבה יותר סדרנים לא חמושים, מבין האוהדים הותיקים, שבאו בשביל ליהנות מהמשחק ולא כדי לספוג מכות. לשוטרי המג״ב והיס״מ אין מקום במגרשים.