הסתדרות בלי פוליטיקה? אחוז התמיכה הגבוה שעיני ורשימת "עוגנים" זכו לו בבחירות האחרונות בהסתדרות אינו מעיד על תמיכה רחבה במדיניותם ההרסנית 3,529
אחוז התמיכה הגבוה שעיני ורשימת "עוגנים" זכו לו בבחירות האחרונות בהסתדרות — 92.5% ו־81% בהתאמה — אינו מעיד על תמיכה רחבה במדיניותם ההרסנית. רק 32% מתוך 460 אלף בעלי זכות הבחירה הצביעו בבחירות שנערכו ב־15 במאי, ובנוסף על כך דווח על אי־סדרים רבים. 68% מחברי ההסתדרות לא בחרו באף יו״ר ובאף סיעה. זהו הנתון המשמעותי באמת. נתון זה משקף את המחסור באופוזיציה מאורגנת ולוחמנית בתוך ההסתדרות, שתוכל לבטא את הכעס נגד הביורוקרטיה ולהציע תוכנית פעולה לעצירת ההפרטה, חיסול חברות כוח־האדם והפיכת ההסתדרות לארגון דמוקרטי ולוחמני. הממשלה, המגובה על־ידי המעבידים, מנסה בימים אלה ממש לפרק את המעוזים האחרונים של העבודה המאורגנת: רשות הדואר, חברות המים העירוניות, החשמל, הרכבת, תע״ש ורשות שדות התעופה. אלו הן למעשה החברות הציבוריות האחרונות ששרדו את גל ההפרטות של 20 השנים האחרונות. לאחר הפרטתן, העבודה המאורגנת בארץ תהפוך להיסטוריה ותנאי העבודה הרווחים במשק יזכירו את אלה של המאה ה־19: ללא הסכמים קיבוציים, ללא פנסיה וללא תנאים סוציאליים. עופר עיני אינו מציע שום דרך לעצירת ההפרטה ומסכים לטענות הכלכלנים הקפיטליסטיים לפיהן מדובר בכורח המציאות. לפי עיני, כל מה שנותר לאיגוד לעשות הוא לדאוג לתנאי העובדים לאחר ההפרטה. זו המשמעות האמיתית של ה"הסתדרות בלי פוליטיקה" שהוא מציע: התאגדות עובדים שלא תפעל באופן עקרוני נגד מדיניות רחבה הפוגעת בעובדים. ההסתדרות והמעבידיםכמה שבועות לפני הבחירות ערך עיני את "כנס התקווה" בתל־אביב. אל הכנס הוזמנו כל נציגי האליטה הכלכלית של ישראל וביניהם: נגיד בנק ישראל — סטנלי פישר, יו״ר התאחדות התעשיינים — שרגא ברוש ויו״ר איגוד לשכות המסחר — אוריאל לין (אחד מבעליה של סוכנות כוח־האדם "לין־ביכלר"). בכנס פרש עיני את תוכניותיו עבור ההסתדרות והתפאר ב"הישגיו" מאז ירש מפרץ את התפקיד. עיני התגאה בהסכם הפנסיה שעתיד להיחתם במגזר הפרטי עם ארגוני המעבידים ובשביתה הכללית שהתקיימה בחודש מרץ במחאה על אי־תשלום משכורות עובדי הרשויות המקומיות. דווקא הטיפול של הנהגת ההסתדרות בשני הנושאים האלה מבהיר עד כמה הקליקה הביורוקרטית שעיני עומד בראשה מסוכנת והרסנית עבור העובדים. הסכם הפנסיה החדש בין ההסתדרות לארגוני המעבידים נועד לטרפד את חוק הפנסיה הממלכתית, שאמור לעלות להצבעה בכנסת בקרוב. ההסכם, שיחול על כמיליון עובדים מחוסרי־פנסיה, יוצג כתחליף לחקיקה. כשקוראים את תוכן ההסכם מגלים שהסכום לו יהיה זכאי עובד המשתכר מתחת לשכר הממוצע במשק, גבוה רק במעט מקיצבת הזיקנה המבישה של הביטוח הלאומי ונמוך יותר מהסכום לו היה זכאי אילו הפנסיה שלו הייתה מחושבת לפי החוק המיועד. ניסיונו של עיני להציג את השביתה הכללית כניצחון הוא מגוחך במיוחד נוכח נתונים המעידים על מספר לא מבוטל של עובדים שעדיין אינם מקבלים שכר סדיר. על תשלומי פנסיה, פיצויים וסעיפים סוציאליים בכלל אין מה לדבר. שתי השביתות הכלליות־לכאורה, עליהן הכריזה ההסתדרות בנובמבר ובמרץ, נוהלו בצורה כושלת במכוון על־ידי הביורוקרטיה. השביתות, ובמיוחד האחרונה שבהן, היו סלקטיביות והתנהלו באופן שנועד לא לפגוע במעבידים. עובדי המגזר הפרטי כלל לא לקחו חלק בשביתה, גם לא עובדי הבנקים; השביתה בנתב״ג כמעט שלא נאכפה. עיני הפסיק את השביתה האחרונה בתום 7 שעות בלבד, מבלי שהוחזרו כל החובות לעובדים ומבלי שהושג שינוי במדיניות הממשלה בסוגיית הרשויות המקומיות - — אפילו שקל לא הוחזר ל"מענקי האיזון". תוכניות ההפרטה עדיין על הפרק, והאיום בפיטורים המוניים עדיין קיים. ההבדל היחיד הוא שבמקום שהממשלה תשלם את משכורות העובדים, קרן השביתה של ההסתדרות היא זו שנותנת להם הלוואות! אין גיבוי למאבק בהפרטה
הדבר היחיד שהיה לעיני לומר בכנס לגבי מכירת הנכסים הציבוריים לידי אילי־ההון הוא שההסתדרות תנסה להתחרות על קנייתם בעצמה. ההסתדרות אף שוקלת הקמת קרן השקעות למטרה זו. בראיון לפני הבחירות הסביר עיני את כוונתו: "חשוב לנו לקבל שליטה במפעלים העומדים לפני הפרטה, כדי שההפרטה — שהיא בדרך כלל בלתי נמנעת — לא תגרום לפיטורי העובדים הקיימים או לבריחה מהסכמי ההעסקה הקיבוציים שנחתמו במפעל לאורך השנים" (דה מרקר, 10.5, חיים ביאור). מעבר לעובדה שמדובר בתוכנית לא מעשית, ההיגיון העומד מאחוריה הוא הרסני עבור כל איגוד עובדים. לפי היגיון זה, העובדים לא מסוגלים למנוע את ההפרטה ואת הפגיעה בזכויות הנגזרת ממנה ולפיכך, כדי שההסתדרות תוכל לשמור על זכויות חבריה, היא לא צריכה להוביל ולחזק את המאבקים במקומות העבודה, אלא להפוך למעביד שלהם או לפחות לקחת חלק בניהול של מקום העבודה...נוכח הצהרות אלה, אין זה מפתיע שעיני הוא היו״ר הראשון של ההסתדרות הזוכה לתמיכה כל כך רחבה וגלויה בקרב ארגוני המעבידים. גם הם מעוניינים להפוך את ההסתדרות לגוף המסדיר את יחסי העבודה במשק בהתאם לצורכי המעבידים והממשלה ומטרפד בשיטתיות שביתות ומאבקים. למרות הבוגדנות של הנהגת ההסתדרות, אין אף תוכנית הפרטה שעוברת ללא התנגדות מצד העובדים. עובדי החשמל, הרכבת, הנמלים והדואר יודעים שמשמעות ההפרטה היא פגיעה דרסטית בתנאים וגלי פיטורים. מעבר לכך, ההפרטה משמשת את הממשלה ואת המעבידים לפגיעה בתנאי כלל השכירים בארץ באמצעות ניטרול הקבוצות המאורגנות והחזקות ביותר שיש כיום למעמד העובד. לכן, המאבקים נגד ההפרטות לא יכולים להיות מאבקים סקטוריאליים. זהו מאבק אחד על עתיד יחסי העבודה בישראל. ההסתדרות מותירה את הוועדים הגדולים להילחם בהפרטה לבדם ומבודדת את המאבק שלהם, במקום לאחדם ולהפעיל קבוצות רחבות יותר של עובדים במגזר הציבורי והפרטי בסולידריות איתם. במקביל, ההסתדרות אינה עושה מאמץ מינימלי כדי להשתמש בכוחם של הוועדים הגדולים כדי לסייע למאבקים של העובדים הבלתי־מאוגדים (המנסים בחלקם להתאגד בימים אלה ממש במגזר האבטחה ובמגזרים אחרים). כך, הפיצול שנוצר בין העובדים המאוגדים לבלתי־מאוגדים גדל והופך למכשול בפני התקדמות המאבקים, במיוחד כאשר ההסתדרות אפילו לא טורחת לאגד עובדים נוספים. הזכות להתאגד, אבל לא לעובדי קבלן?כחלק מקמפיין הבחירות הצהיר עיני במספר ראיונות כי הנושא הבא בו עומדת ההסתדרות להתמקד הוא עובדי הקבלן וכוח האדם. עיני אף איים כי ייזום שביתה כללית בדצמבר בנושא זה. בדצמבר אמור להיכנס לתוקפו חוק חברות כוח־אדם, אחרי שנדחה מספר פעמים על־ידי האוצר מאז שהתקבל ב־2001. החוק, שנחקק ביוזמת היו״ר הקודם עמיר פרץ, מחייב השוואת תנאים בין עובדים המועסקים באמצעות חברת כוח־אדם לבין העובדים המועסקים ישירות, וכן את קליטתם לעבודה בהעסקה ישירה לאחר 9 חודשים. פרץ ועיני מציגים את החוק כהישג היסטורי. במציאות מדובר בחוק המנציח את חברות כוח האדם ונותן להן הכשר. החוק שימש את ההסתדרות ככלי להפעלת לחץ על חמש חברות כוח־האדם הגדולות לחתום על חוזה קיבוצי המסדיר את העסקתם של עובדי הקבלן וקובע תנאים גמישים ונמוכים מדרישות החוק. במצב כזה, לחברות כוח־האדם היה אינטרס ברור לחתום על חוזה קיבוצי נפרד עם ההסתדרות כדי שהחוק המחייב השוואת תנאים לא יחול עליהן. הנהגת ההסתדרות, בשותפות עם "ההסתדרות הלאומית", הכניסה כך באופן ציני לקופת הארגון עוד 15 מיליון שקל בשנה, לא כתוצאה מאיגוד עובדים חדשים, אלא באמצעות גבייה של "דמי טיפול" בסך 0.7 אחוז משכרם הזעום של אותם העובדים שהחוזה הקיבוצי חל עליהם. העובדים אינם נחשבים חברי הסתדרות ולא זכאים לבחור או להיבחר. עובדי הקבלן/כ״א גם ככה מפוטרים ומועסקים מחדש בצורה שיטתית כל 9 חודשים כדי למנוע מהם צבירת זכויות סוציאליות וותק. מבחינת זכויות, ההסכם לא משפר את מצבם אפילו בחצי צעד. מה הפלא? הדבר קורה בשעה שעובדי הקבלן שפונים להסתדרות בבקשה להתאגד מגלים שהמנגנון ההסתדרותי כבול בחוזים שונים עם חברות כוח־האדם ברמה הארצית והאזורית. לכן, כיום, המאבק להקמת ועד חדש הוא למרבה הצער גם מאבק מול הנהגת ההסתדרות עצמה, בדרישה להכרה בהתארגנות ולמתן גיבוי. העובדה שההסתדרות עצמה העסיקה עובדי כוח־אדם במהלך הבחירות ממחישה בצורה הטובה ביותר את "הרגישות" של עיני ושות' לנושא. בחירות בלי בחירהכמה חודשים לפני הבחירות החל עיני במהלך לא דמוקרטי בעליל שנועד לטרפד אותן. עיני שאף להגיע להסכם קואליציוני רחב עם כל הסיעות, שבמסגרתו כולם יקבלו ג׳ובים תמורת ההבטחה שלא לרוץ בבחירות. כך הוקמה סיעת "עוגנים". הסיעה מורכבת מ"עוגן" — רשימתו של עיני — ויחד איתה קדימה, עבודה, מרצ, ש״ס וסיעת האופוזיציה־לשעבר "עוז". גם סיעת הליכוד היתה אמורה להצטרף, אך ברגע האחרון בגלל סכסוך פנימי במרכז הליכוד החליטה להריץ מועמד משלה, שנתמך על־ידי מחנה ביבי וסיעת "ישראל ביתנו". לפי דיווחי העיתונות, גם סיעת חד״ש, שהיתה שותפה בקואליציה, הריצה מועמד משלה למשרת היו״ר, אך מועמדותו של ג׳יהאד עקל, יו״ר הסיעה, הוסרה ללא הסבר ומבלי שיהיה ברור לטובת מי. בעיתון היומי של המפלגה הקומוניסטית (מק״י) החברה בחד״ש, "אל־איתיחאד", קרא עקל עצמו להצביע לעיני. לעומתו, אפרים דוידי, עמיתו למפלגה ולהנהגת ההסתדרות, קרא להצביע פתק לבן ליו״ר. סיעת חד״ש בהסתדרות מתיימרת לתפקד כמעין סמן לוחמני בתוך ההנהגה, אך למעשה יוזמותיה נחסמות בשיטתיות והיא משמשת חותמת גומי להחלטות הנהגה, גם כשמדובר במכירה של מאבקים. ישנו פער עצום בין הביקורת המוצדקת של חד״ש על עיני לבין התנהלותה היומיומית. בגלל הפער הזה היא אינה מהווה אלטרנטיבה של הגנה עקרונית ותקיפה על האינטרסים של העובדים ולכן גם לא הצליחה למלא את הוואקום הזועק בבחירות האחרונות. את הסתירה בין הצהרות הסיעה לבין מעשיה אפשר היה לראות בבירור במהלך מאבק עובדות הקבלן בדואר, כשהסיעה — בהנהגת עקל ודוידי — התנגדה עקרונית להפגנה שהעובדות אירגנו מול ההסתדרות. תנועת "מאבק סוציאליסטי" קראה להחרים את הצגת הדמוקרטיה המזויפת של הבחירות האחרונות — מכיוון שאין כיום אף סיעה בהסתדרות העומדת בצורה עקרונית ועקבית לצד העובדים — ובמקביל לפעול לבניית האופוזיציה הנחוצה. סיעה כזאת תהיה חייבת להתבסס על עובדים פעילים במקומות עבודה וחברי ועדים לוחמניים, בשונה מהעסקנים הפוליטיים בהנהגת ההסתדרות בעבר ובהווה. למרות שהרכבת רשימה עצמאית לבחירות האחרונות לא התאפשרה, אין זה אומר שיש לחכות עד לבחירות הבאות. התארגנות המייצגת את האינטרסים של העובדים נטו לא צריכה להיות פעילה רק בבחירות, אלא ביומיום, בחיזוק המאבקים הנוכחיים במקומות העבודה, בעידוד וביוזמת מאבקים נוספים ובניסיון לאחד ביניהם. הדרך היחידה בה ניתן להפעיל לחץ על המנגנון הביורוקרטי של ההסתדרות לעשות את העבודה שלו היא על־ידי בניית כוח מתחרה לקליקה של עיני שיאתגר את ההנהגה באופן עקבי בכל זמן. כבר כיום הנהגת ההסתדרות מאותגרת על־ידי המאבקים שפורצים בשטח והולכים רחוק מדי מבחינתה. אופוזיציה מאורגנת שתצמח מתוך המאבקים האלה תוכל להפוך את המגמה הזאת ללחץ ממשי שיחייב את ההנהגה להתחשב בו. בטווח ארוך יותר, רק התארגנות מהסוג הזה תוכל להצמיח מתוכה הנהגה מחויבת ולוחמנית יותר, שתוכל לקדם את העובדים בישראל ולא להיות אבן ריחיים על צווארם. אולי יעניין אותך גם... |
גב סולידרי למאבק סוציאליסטי
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום. בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת. דיווחים ועדכונים
צועקות די למלחמה
מחאה נגד המלחמה ביום הנשים הבינלאומי
סטודנטים נגד המלחמה
דקת דומיה רועמת בקמפוס נגד המלחמה ונגד ההשתקה
לעצור את הרדיפה הפוליטית
מורים, מורות ותלמידות: ציד מכשפות?! לא בבית ספרנו!
הפגנת "נשים דורשות חיים"
לעצור את מרחץ הדמים, לדרוש "כולם תמורת כולם"
חיפה
מאות בהפגנה חוצת קהילות לאומיות דרשו לעצור מיידית את מרחץ הדמים
|
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום.
בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת.