הפועל תל־אביב כדורסל והפועל ירושלים כדורגל, שנחשבו עד לא מזמן ל"אימפריות" בעלות תארים רבים וקהל גדול ונאמן, הגיעו למצב של התפרקות מוחלטת. ניהול כושל שהטיב מאוד עם הכיס של הבעלים אך פגע ביכולתן הספורטיבית הוביל את הקבוצות לירידת ליגות, הלנת שכר ומכירת נכסי הקבוצה — כל זה בעבור בצע כסף אישי. עבור האוהדים מדובר היה בתרחישי בלהות שהם לא העלו על דעתם.

הריסתו של אולם "אוסישקין" — אולם הבית ההיסטורי של הפועל תל־אביב כדורסל, אשר ערכו הרגשי עבור אוהדי הקבוצה היה עצום — היוותה עבורם את הקו האדום. לאור ניסיונותיהם הכושלים לקנות בחזרה את קבוצתם האהובה החליטו האוהדים להקים קבוצת כדורסל חדשה, באותה הרוח הישנה והטובה של קבוצתם ואשר תתנהל בצורה דמוקרטית ולא למטרות רווח.

מחזירים את הקבוצה לאוהדים

כך, מתוך תסכול האוהדים שהוביל לעשיית מעשה, נולדו להן השנה שתי קבוצות חדשות בנוף הספורט הישראלי: הפועל אוסישקין תל־אביב בכדורסל, והפועל קטמון ירושלים בכדורגל (קבוצה משותפת ליהודים וערבים). שתי קבוצות שונות שבבסיסן מהוות משהו דומה — קבוצות שמנוהלות ע״י ולמען האוהדים עצמם. לאחרונה, בהשראתם, קמה גם קבוצת "מכבי קביליו" יפו בכדורגל.

מועדוני ספורט שמנוהלים ע״י אוהדים אינם דבר חדש. למעשה הם קדמו למודל המוכר לנו כיום של קבוצות בבעלות אוליגרכים. את המועדונים הראשונים הקימו עובדים במפעלים, מורים בבתי־ספר ומוסדות קהילתיים בשכונות. הקבוצות נבנו כדי להיות חלק בלתי נפרד מן הקהילה, תחביב ספורטיבי מהנה ולא עסק כלכלי מנוכר.

בשנים האחרונות, אוהדים ברחבי העולם כבר התארגנו והקימו מסגרות עצמאיות של קבוצות. אוהדי AFC ווימבלדון הקימו קבוצה חדשה לאחר שהבעלים מכר את המגרש שלהם לנדל״ן והעביר את הקבוצה לעיר אחרת. אוהדי מנצ׳סטר יונייטד הקימו את "FC יונייטד אוף מנצ׳סטר" בעקבות השתלטות בעלי הון על הקבוצה שלהם.

דרכי הניהול של מועדונים מסוג זה הן רבות ומגוונות, החל ממודל המניות הפשוט ועד למודל ללא מטרות רווח. מודל המניות משאיר פתח מסוכן להשתלטות לא דמוקרטית של גורמים מבחוץ. חשוב שקבוצה בבעלות האוהדים תתנהל בצורה דמוקרטית, בשקיפות ניהולית ובמקסימום מעורבות ופיקוח של כלל החברים. החיבור לקהילה ע״י מועדוני נוער ופעילויות קהילתיות הוא הכרחי, כמו גם האיסור על העברת שליטה לבעלי־הון. העובדה שבהפועל קטמון מדברים על אפשרות שיעבירו בעתיד את עיקר השליטה לאנשי־עסקים מדאיגה. אוהדים שאינם רוצים לחזור ל"מודל גאידמק" יצטרכו לפעול נגד מגמה זו.

נפטרים מהעסקנים והחוליגנים

להתארגנויות עצמאיות של אוהדים יש הפוטנציאל לחולל שינוי עמוק יותר בעולם הספורט בארץ, במיוחד אם לא יגבילו עצמן לענייני ניהול הקבוצה, אלא יובילו מאבק נגד ייקור הכרטיסים והשתלטות ההון על הספורט, נגד אלימות המשטרה כלפי אוהדים, נגד אלימות בין אוהדים ונגד גילויי גזענות, סקסיזם והומופוביה ביציעים. מאבק כזה יוכל לבודד ולהקיא את החוליגנים מסוגו של זורק רימון ההלם ב"מלחה" ב־11 בנובמבר.

את הצלחת קבוצות האוהדים הראשונות בארץ אפשר לראות כבר עכשיו, כאשר שתיהן נחשבות מועמדות בטוחות לעלייה. כמות הקהל הממוצעת שהן מביאות למשחקים, בית וחוץ, היא חסרת תקדים בליגות שבהן הן משחקות. בעלי־הון ועסקנים כבר הביעו חשש מהתקדים שיוצרות הקבוצות הללו — תקדים שמוכיח שגם הספורט המקצועי יכול להסתדר הרבה יותר טוב כשהוא לא מנוהל למען רווח של קומץ טפילים שבעצם צריכים אותנו. אנחנו לא צריכים אותם.