ספורט קבוצתי, ובראשו הכדורגל, התפתח כמשחק של ההמונים. קבוצות ספורט אורגנו כחלק בלתי נפרד מהקהילה ונתמכו על־ידי העובדים והצעירים בה.

אבל הכדורגל גם ראה בשנים האחרונות שינויים דרמטים. "המשחק העממי" (The People's Game), כפי שהוא מכונה לעיתים באירלנד ובבריטניה, הפך למשחק שבו הכסף הגדול מדבר. מחירי הכרטיסים עולים, יציעי העמידה נסגרים ושעות המשחק נקבעות לפי גחמותיהם של גופי השידור. גם שחקן שמתחיל ומסיים את דרכו באותה הקבוצה הפך להיות מחזה נדיר ביותר.

לא כל השינויים הם רעים כמובן, תקני בטיחות ומתקנים טובים יותר הם אינטרס ברור של אלה שבאים לצפות במשחק. אבל האם הדרך היחידה להתמודד עם אלימות במגרשים היא העלאת מחירי הכרטיסים? האם הדרך הטובה ביותר להבטיח את שלומם של צופי המשחק היא להכניס עוד שוטרי יס״מ אל היציעים? התשובה ברורה וחד־משמעית — לא. העלאת מחירי הכרטיסים, כפי שכבר נעשה בצורה קיצונית באנגליה, מדירה מן המגרשים בעיקר משפחות עובדות, קהל של הורים וילדים — לא בדיוק הפרופיל של החוליגאן המצוי.

והוספת שוטרים? שוטרי היס״מ הוכיחו שוב ושוב שנוכחותם ביציע רק מובילה להסלמה של האלימות. מלבד זה, המשטרה היא זאת שקובעת את כמות השוטרים הנדרשים ואת התעריף שעל הקבוצה המארחת לשלם. ההסדר ההזוי הזה מעודד את השוטרים לנסות ולהצדיק את נוכחותם המיותרת על־ידי ביצוע של מעצרים מיותרים.

התארגנויות אוהדים

הניסיון מוכיח כי לרוב, במקרים בהם לקהל האוהדים יש אירגון יציג שמסוגל לתקשר מול הנהלת הקבוצה, הנהלת האיצטדיון והמשטרה, רמת הביטחון האישי ביציעים עולה ורובם המכריע של מקרי ה"חוליגאניות" נמנעים. התארגנות נחושה של אוהדים מסוגלת גם להוביל להישגים משמעותיים נוספים, ולהגן עלינו מפני ההשפעות השליליות והגזרות של ההתאחדות, בעלי הכסף הגדול והממשלה.

השנים האחרונות הוכיחו לאוהדים רבים ברחבי הארץ שהתארגנות ביציע היא הכרחית אבל לא מספיקה. בכמה מקרים התארגנו אוהדים בכדי לנהל בעצמם באופן דמוקרטי את הקבוצה שלהם, לרוב בעקבות מאבק עיקש מול הבעלים של הקבוצה.

אוהדי קבוצת הכדורסל של הפועל ת״א, לדוגמא, שהתארגנו סביב מאבק כנגד הנהלת הקבוצה והעירייה ולמען שימור המסורת העירונית של אולם אוסישקין, המשיכו את המומנטום של ההתארגנות בהקמה וניהול של קבוצת כדורסל משלהם — הפועל "אוסישקין" ת״א — קבוצה שבשנתיים של פעילות הצליחה לזכות פעמיים בדאבל והגיעה כבר לליגה הארצית. ישנן עוד דוגמאות נוספות, כמו התארגנות הפועל "קטמון" ירושלים, שהתאפיינה בעמידה עקרונית נגד גזענות.

להיאבק גם בתופעות המכוערות במגרש

לצערנו, גזענות, הומופוביה וסקסיזם, הן תופעות שכיחות בחברה הקפיטליסטית והיציעים הם לא בועה מבודדת. התופעות האלה מגובות ומלובות על־ידי אירגונים ימניים שמוצאים את דרכם אל תוך קהל האוהדים, ובאות לידי ביטוי גם במהלך המשחקים.

התארגנויות ימין קיצוני בתוך קהל האוהדים זו תופעה שנפוצה באירופה, כמו במקרים של אינטר מילאנו או אס־אס לאציו, אבל התופעה קיימת גם בארץ, כפי שמשתקף לעיתים ברמות גבוהות של גזענות ולאומנות במשחקי בית״ר, למשל.

כדי לעקור את התופעות האלה, חשוב שאוהדים יפעלו כדי להוקיע אותן במגרשים. אוהדים בארץ וברחבי העולם הוכיחו כי הדרך האפקטיווית ביותר להילחם בתופעות של גזענות, סקסיזם והומופוביה במגרשים היא על־ידי נקיטת עמדה נחרצת ובלתי־מתפשרת, שמתבטאת גם בשירים ובתפאורה, וגם בהתנהלות היומיומית.

דוגמא לצעדים בכיוון כזה ניתן למצוא בהתארגנויות "אנטיפא" (תנועה אנטי־פאשיסטית) באירופה. מדובר בחזית שפעילה גם מחוץ למגרשים כנגד גופים פאשיסטיים, ימניים וגזעניים. במסגרת אירגוני אוהדים שונים ישנן התארגנויות "אנטיפא" שפועלות לאחד אוהדים מקבוצות שונות ברחבי אירופה על בסיס עקרונות של שיוויון ומאבק נגד הימין.

בגרמניה, אוהדי סנט פאולי מהאמבורג, שגם מנהלים את קבוצתם, ידועים ברחבי היבשת כדוגמא מובהקת להתארגנות "אנטיפא". מעבר להדגשת מסרים של שיוויון והתנגדות לגזענות, הם משתתפים באופן פעיל במאבקים של הקהילה, כמו מאבקים נגד פינוי תושבים מבתיהם וכדומה.

פעילות במסגרת הקהילה

צעדים חיוביים דומים נעשים גם בארץ. אחת הדוגמאות הבולטות היא זו של אוהדי הפועל ת״א, שאירגון ה"אולטראס" שלהם נמצא בקשר שגרתי עם פעילי "אנטיפא" באירופה, ובמידה מסויימת יש שילוב של מסרים פוליטיים כנגד גזענות, שנאת זרים ודיכוי בשלטים המונפים. כך לדוגמא, במהלך משחק בליגה האירופית שהתקיים בספטמבר הניפו אוהדים שלט מחאה נגד כוונת הממשלה לגרש ילדי מהגרים.

אוהדים צריכים ויכולים להשתתף במאבקים שונים שאיתם הם מזדהים, גם אם הם לא מניפים כרזות במשחק. הפגנת סולידאריות עם עובדים במאבק, השתתפות במאבקים של תושבים נגד פינוי בתיהם, יצירת קשרים עם אוהדים של קבוצות אחרות לשם הבעת מחאה משותפת ובהמשך הקמת אירגון־גג ארצי של אוהדים שיוכל לתת דחיפה אמיתית לאינטרסים של באי המשחק מול ההנהלות והממשלה. אירגון אוהדים חזק יוכל גם לקדם בעלות דמוקרטית של אוהדים על הקבוצות וגם לדרוש להשתתף בפיקוח על התנהלות כלל המועדונים לטובת מניעת שחיתויות, כגון אלה שנחשפו בפרשת מוני פנאן במכבי ת״א.

ישנם צעדים שכבר קורים עכשיו ויש לדאוג להמשיך ולהגביר את העשייה החשובה הזאת, כדי שנוכל להבטיח שה"משחק היפה" יחזור להיות גם "המשחק העממי".