אלפים נהרגו בשבועות האחרונים בשלב הנוכחי של מלחמת האזרחים בסרי־לנקה. מאות אלפים לכודים ב"אזור בטוח" שהתנאים בו מזכירים תנאי מחנות ריכוז.

דוברי השלטון הסרי־לנקי בראשות הדיקטטור ראג׳פקסה (Rajapakse) מנסים לטשטש את האסון ההומאניטארי ומפילים את האחריות למצב על פעולות הטרור של אירגון "נמרי החופש של טמיל אילאם" (LTTE), אבל עצם שלילת הזכות להגדרה עצמית והפעלת אמצעים של טרור מדינתי על האוכלוסייה הטמילית בצפון, מעידות על האחריות המרכזית של הממשלה לדיכוי ולפגיעה בביטחון התושבים. מדיניות הממשלה הלאומנית הקפיטליסטית בסרי־לנקה מזכירה מאוד את מקבילתה בישראל, ובאופן שאינו מפתיע, ממשלת ישראל לא רק מגבה את ממשלת סרי־לנקה, אלא גם מוכרת לה נשק — ובכלל זה ספינות טילים ומטוסי קרב.

המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת (USP) בסרי־לנקה — המפלגה־האחות של תנועת מאבק סוציאליסטי, במסגרת אירגון ה־CWI — מובילה מאבק קשה אך חסר פשרות נגד המלחמה, למען זכויות דמוקרטיות ולמען אלטרנטיווה סוציאליסטית למשטר הדיקטטורי הלאומני. המפלגה קוראת להתאחדות של האנשים העובדים והעניים, הסינהאלזים, הטמילים והמוסלמים, במאבק נגד הקפיטליזם והאימפריאליזם. בשל פעילותם נתונים חברי המפלגה לרדיפה ואיומים יומיומיים מצד כנופיות ימין הפועלות בשליחות הממשלה.

השגריר מתחמק מהשאלות

ביום שלישי ה־7.4, אירגן סניף תל־אביב מרכז של תנועת מאבק סוציאליסטי משמרת־מחאה קטנה אבל קולנית מול שגרירות סרי־לנקה בתל־אביב לרגל יום פעולה בינלאומי שחל למחרת (בערב פסח). ההפגנות ברחבי העולם הן חלק מקמפיין בינלאומי שהושק לאחרונה לעצירת מלחמת האזרחים ולמען דמוקרטיה (StopTheSlaughterOfTamils.org).

במשמרת־המחאה קראנו לסיום המלחמה, לפירוק מחנות השבויים, ולהחלת כלל הזכויות הדמוקרטיות בסרי־לנקה, כולל הזכות להגדרה עצמית לאוכלוסייה הטמילית. המשתתפים גם הביעו דאגה לביטחונם של פעילי ה־USP שסובלים מאיומים על חייהם.

בין הסיסמאות שקראנו ושהופיעו על השלטים: "לא למצור — לא בעזה ולא בצפון סרי־לנקה", "מכירת נשק לסרי־לנקה = תמיכה ברצח", "לעצור את הטבח ואת הרעבה — לעצור בסרי לנקה את המלחמה"; "סוף לרצח סוף לדם — סוף לדיכוי זכויות אדם"; "ממשלת ישראל עושה רווח ממכירת נשק לביצוע טבח", ועוד.

שגרירות סרי־לנקה בירכה את המשמרת באמצעות קריאה למשטרה, למרות שמדובר באירוע חוקי. רק לאחר שהמשטרה עזבה והמפגינים נשארו, הסכים השגריר W.M. Seneviratne לפגוש נציג אחד, שהעלה מספר שאלות, כמו — מדוע מתבצעים רצח המוני של טמילים והפרת זכויות אדם? מדוע הממשל מונע כניסה של עיתונאים ופעילי אירגוני הזכויות לאזורי הלחימה? מדוע לא מסופקים תנאים מינימליים, מקלט, מזון ותרופות למשפחות הפליטים?

השיחה עם השגריר הייתה ביזבוז זמן. הוא הציע מגוון של חוברות תעמולה שלטונית ופטר את כל הטענות לגבי אסון הומאניטארי בכך שמדובר בתעמולה של אירגון הנמרים הטמילים, ושהמלחמה נגד אירגון זה היא כמו המלחמה של המשטר הישראלי נגד החמאס. במובן מסויים זה נכון: בשני המקרים, הפעולות של החמאס או של ה־LTTE משמשות רק כתירוץ להרג המוני שנועד לגרום להמונים הפלסטינים או הטמילים לוותר על המאבק להשגת זכויותיהם. ענינו לשגריר שאנחנו מתנגדים להרג בעזה בדיוק כמו לזה שבצפון סרי־לנקה, ובשני המקרים הממשלות מפיצות תעמולה שקרית לגבי המצב בשטח והמניעים לפעולותיהן. על חלק מהשאלות השגריר סרב לענות, ובאופן מגוחך הציע שהן יישלחו אליו במייל או בפקס לצורך תשובה בכתב.

וידיאו: מני ברמן, אקטיבסטילס