כאלף פלסטינים, ישראלים ופעילים מחו״ל השתתפו ביום שישי ה־19.2 בהפגנה שהתקיימה בכפר בלעין שבגדה המערבית ("שטח B") נגד גדר ההפרדה שמספחת יותר ממחצית מאדמות הכפר, לטובת הרחבה עתידית של ההתנחלות החרדית הגדולה ממערב, מודיעין־עילית.

ההפגנה התקיימה בסימן 5 שנים למאבק העקבי של התושבים ולהפגנות השבועיות במקום. מאבק התושבים הצליח עד היום, למרות דיכוי כבד, להגיע למספר הישגים חלקיים, ובהם פסיקה של בג״צ בספטמבר 2007 שקבעה שיש להזיז את תוואי הגדר.

בג״צ: תוואי הגדר מספח אדמות

בג״צ, שתומך במוצהר בהקמת גדר ההפרדה בתואנת שווא של "שיקולים ביטחוניים", נאלץ להכיר בכך שלא ניתן לתרץ כלל את תוואי הגדר הנוכחי באף שיקול ביטחוני או צבאי, וכי התוואי נקבע מתוך התחשבות בפרוייקטי נדל״ן עתידיים במודיעין־עילית.

כך לדוגמא, חברת הנדל״ן הידועה־לשימצה "חפציבה", ניצלה את בניית הגדר והשתלטה על אדמות בלעין, שעליהן החלה לבנות את שכונת "מתתיהו־מזרח". כמיטב מסורת בניית ההתנחלויות בגדה המערבית, זה נעשה ללא אישור רשמי מאף גורם, אבל בידיעה ובחסות השלטון בישראל.

רק כשבוע לפני אותה ההפגנה הגדולה, שנתיים וחצי אחרי אותה פסיקה, הגיעו מודדים רשמיים לשטח כדי להתחיל בהכנה להזזת התוואי, ושבוע לאחר מכן החלו קבלנים פרטיים, שנשכרו על־ידי משרד הביטחון, להעתיק את מיקומם של עצי זית אל תוך השטח המיועד להחזרה. אבל גם התוואי החדש יחזיר לתושבים רק שליש מהאדמות שנלקחו מהם (כ־650 מתוך 1950 דונם), שאר האדמות יסופחו לטובת מודיעין עילית, ובכול אופן הגדר תישאר. לאחר הזזת התוואי, הצבא עשוי להשתמש בוויתור החלקי הזה כתירוץ להסלמה באלימות שמופעלת כנגד התושבים.

כפי שמסבירים נציגי הוועדה העממית של בלעין, מדובר בעיקר בשינוי קוסמטי, ולא בסופו של המאבק, כי הם לא מתכוונים להשלים עם עצם בניית הגדר על אדמותיהם, וזה היה גם המסר המרכזי בהפגנה הגדולה.

גשם של גז מדמיע

ההפגנה נפתחה בנאומים שונים, בעיקר של פוליטיקאים פלסטיניים, ובהם ראש הממשלה הפלסטיני בגדה המערבית, סלאם פ׳איאד (ניאו־ליבראל קיצוני, שכיהן בעבר בתפקידים שונים בבנק העולמי ובקרן המטבע הבינלאומית, ואחראי גם לשורה של גזרות כלכליות על העובדים והעניים הפלסטיניים).

הסיקור העיתונאי החריג מהרגיל והנוכחות של רה״מ הפלסטיני, הביאו לריסון יחסי של האלימות הקשה שמופעלת בדרך כלל כלפי המפגינים במקום על־ידי כוחות מג״ב או הצבא. ובכול זאת פוזרה ההפגנה באלימות. המפגינים, שצעדו ממרכז הכפר לכיוון האדמות המופקעות מעבר לגדר ההפרדה, פוזרו באמצעות כמויות גדולות של גז מדמיע שנורה למרחק מאות מטרים (ופגע גם במשפחות עם ילדים שהיו במרחק רב מהגדר), כמו גם חומר הסרחה שהותז על מפגינים ("הבואש", פיתוח מיוחד של משטרת ישראל לצורך דיכוי ההפגנות נגד הגדר), וירי קליעים מצופי גומי.

הירי המאסיווי של הגז המדמיע ושאר האמצעים האלימים שהופעלו כנגד המפגינים, תורצו על־ידי דובר צה״ל, כפי שקורה בכול שבוע, ב"אלימות" לכאורה של המפגינים, שהביאו על עצמם את הדיכוי. זאת התחמקות צינית ומטעה, ולא רק בגלל העובדה שהגדר עצמה מהווה אמצעי דיכוי אלים במיוחד.

כל מחאה נתקלת בדיכוי כבד

כל מחאה בגדה המערבית נגד בניית גדר/חומת ההפרדה, מאז החלה ב־2002, נתקלת ב"יד ברזל" קשה. מלבד מעצרים נרחבים (כולל של בני־נוער פלסטיניים), נעשה גם שימוש בנשקים, לרבות קטלניים, כלפי פלסטינים וישראלים — מה שהביא עד היום לחללים רבים במאבק נגד הגדר, ולפציעות קשות.

בבלעין, שגם בה, כמו במוקדים אחרים, נחוש הצבא שלא לאפשר להפגנות להתקיים כלל, נורה למוות באפריל האחרון תושב הכפר באסם "פ׳יל" אבו־רחמה, כתוצאה מירי רימון גז מדמיע בכינון ישיר. הירי בוצע לאחר שבאסם קרא לעבר הקצין במקום לרסן את האלימות נגד המפגינים. באסם מצטרף לרשימה ארוכה של מפגינים נגד הגדר שהקריבו את חייהם במאבק על פרנסה, ביטחון וחיים בכבוד להם ולמשפחותיהם.

שבועות ספורים לאחר מותו של באסם החלו הצבא והשב״כ בגל של פשיטת ליליות ומעצרים בבלעין ובנעלין הסמוכה. עשרות נעצרו בחודשים האחרונים, ובהם בני־נוער וגם כמה ממנהיגי הוועדה העממית של בלעין. "חלקם עדיין בכלא. מקומם לא שם. ההפגנות בכפר ובשכנו, נעלין, הן דוגמה למעורבות אזרחית, לא אלימה בדרך כלל... בלעין נהפך לסמל למאבק אזרחי ללא טרור. פעולת המחאה הנחושה והעקבית ראויה לציון", נכתב במאמר מערכת ב־22.02 בעיתון "הארץ", שמשקף לרוב את הדאגות של חלקים מהאליטה הישראלית ונוהג לסקר באופן שטחי מאבקים בשטחים הפלסטיניים. הניסיונות הברוטאליים לחנוק את המאבק בבלעין מביכים אפילו עבור האליטה הישראלית. באותו המאמר הקצר הועלתה גם ביקורת על הניסיונות האנטי־דמוקרטיים של משטרת ישראל למנוע ממפגינים ישראליים להגיע להפגנות בכפר.

אל מול דיכוי צבאי גובר של המאבק בבלעין, ובכלל בגדה המערבית, שמצדיק התארגנות דמוקרטית עצמאית של התושבים לצורכי הגנה־עצמית, התושבים מתעקשים לקיים מאבק במסורת של "התנגדות בלתי־אלימה" כדי להגן על עצמם, ובכול זאת הם נענים באלימות קשה.

במהלך ההפגנה הגדולה ב־19.2, הצליחו המפגינים להסיר שני קטעים מהגדר באורך של כ־30 מטר. הסיקור בעיתונות הממסדית בארץ ניסה להציג זאת באור שלילי ולתת הד לטיעון דובר צה״ל, כאילו מדובר ב"התפרעות". אבל לא הייתה כאן כל התפרעות וגם לא כל ניסיון לפגיעה בתושבים שמעבר לגדר; הפריצה הספונטאנית הסימלית של הגדר שיגרה מסר עקרוני לצבא ולממשלה בישראל, כי התושבים לא מוכנים לחכות לנצח וכי לא ישלימו עם הפגיעה במקור פרנסתם ובביטחונם. למרבה הצער, הממשלה צפויה לבזבז עוד מכספי משלמי המיסים לבניית הגדר במקום, במקביל לסכומי העתק שנשפכים על הניסיונות לחנוק את המאבק.

זאת לא גדר ביטחון

תנועת מאבק סוציאליסטי התנגדה לגדר מיום הקמתה, בגלל הפגיעה החמורה בתושבים הפלסטיניים, לצד שאר אמצעי הכיבוש הצבאי והדיכוי הלאומי, ומכיוון שהגדר מסבכת ומעמיקה את הסכסוך הישראלי־פלסטיני — לכן היא גם לא באמת מספקת מענה לדאגות הביטחון של האוכלוסייה הישראלית־יהודית, וזאת בניגוד לתעמולה הדמגוגית של כל מפלגות הממסד.

מלבד סיפוח קרקעות לטובת גושי התנחלויות, ובניסיון להשפיע על "המאזן הדמוגראפי", הגדר/חומה בגדה המערבית היא חלק ממדיניות שחותרת למנוע הקמה של מדינה פלסטינית עצמאית של ממש. הגדר היא גם כלי נוסף של מדיניות ההפרדה המסורתית של המעמד השליט הישראלי בין ישראלים ופלסטינים, יהודים וערבים. הגדר/חומה משרתת את האינטרסים של המעמד השליט הישראלי, אבל היא מנוגדת לאינטרסים החיוניים המשותפים של האנשים העובדים והעניים הישראליים והפלסטיניים.

מאבק למען ביטחון ושלום אמיתיים

בהפגנה לציון 5 שנים למאבק התושבים השתתפו גם פעילות ופעילים מתנועת מאבק סוציאליסטי, עם שלטים שעליהם סיסמאות בעברית ובערבית, כמו: "סולידאריות תנצח את הכיבוש, ההפרדה והעוני" ו"פלסטינים וישראלים נאבקים נגד הגדר והכיבוש". לאורך הצעדה קראנו יחד עם מפגינים פלסטינים וישראלים נוספים: "זאת לא גדר ביטחון — זאת גניבת אדמות ברישיון", "לפרק את החומה — די לשוד האדמה", "כסף לחינוך ולמישרות — לא לכיבוש והתנחלויות", "ממשלת האליטות רומסת משפחות — בבלעין ובשדרות", "חיילים, על מה אתם שומרים? על שטחי נדל״ן למתנחלים", ועוד.

המאבק לפירוק הגדר, ההתנחלויות, ולסיום הכיבוש והדיכוי הלאומי, הוא חלק בלתי־ניפרד מהמאבק הרחב לפיתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני. את המאבק הזה אפשר וצריך להרחיב לחלקים נוספים בציבור הישראלי והפלסטיני, ובמיוחד לאנשים העובדים שנאבקים על פרנסה וביטחון כלכלי ופיזי עבורם ועבור משפחותיהם. רק דרך מאבק משותף של עובדים יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, אפשר להביא לפיתרון הסיכסוך ולהשיג ביטחון ושלום אמיתיים, כחלק משינוי חברתי כולל.