כנס סוציאליזם 2010, הכנס האלטרנטיבי לוועידת (הכפפת) ישראל לעסקים, התקיים ביום שישי האחרון, ה־18 בדצמבר בדרום תל־אביב. מדובר בכנס שנתי שמארגנת תנועת מאבק סוציאליסטי. השנה התקיים הכנס בצל התגברות ההסתה הלאומנית, העלייה בצעדי החקיקה האנטי־דמוקרטית והגזענית, התרחבות מימדי העוני גם בקרב משפחות עובדות, איום המשבר העולמי על המשק הישראלי, המשבר החברתי העמוק, המשבר הסביבתי והשילוב של מדיניות השקט התעשייתי של עיני יחד עם הריק הפוליטי הניכר משמאל.

עם זאת, כנס סוציאליזם 2010 התקיים גם על רקע התפרצות שורה של מאבקים סוערים שכללו שביתות ענק והפגנות המוניות בחודשים האחרונים באירופה ומחוצה לה, בתגובה לניסיונות של ממשלות ההון להפיל את מחיר המשבר על מעמד העובדים, תוך פגיעה מיידית ברורה גם בנוער ובצעירים, שסובלים מאבטלה גבוהה במיוחד, מקיצוץ תקציבי החינוך, ומהקצנה בניכור החברתי ובאלימות הרחוב. מאבקים אלה מעוררים השראה בקרב עובדים וסטודנטים רבים בארץ, ובהתחשב בכך שהמשבר העולמי לא יפסח על ישראל, הדוגמא של מאבקים המוניים בארצות שונות עשויה להאיץ גם התפתחות מחודשת של מאבקים חברתיים רחבים בארץ בעתיד הלא רחוק.

עובדים מתארגנים, נשים בחזית המאבקים

נטע נהרדעא, מארגנת נשים ארצית בתנועת מאבק סוציאליסטי, פתחה את הכנס בסקירה קצרה של כמה מהשלכות המשבר הכלכלי העולמי ומשבר האקלים, ובהתייחסות לגל השביתות והמאבקים באירופה נגד תוכניות הצנע, שנועדו לממן בשורה התחתונה את הצלת רווחי הבנקים והתאגידים הפיננסיים. נטע ציינה שנשים הן הראשונות להיפגע מהמשבר העולמי, בין היתר כעובדות מפוטרות משירותי הרווחה או כדורשות־עבודה שמופלות על רקע מגדרי. בהיותן נפגעות מרכזיות בכל משבר חברתי, ניתן למצוא יותר ויותר נשים מובילות בחזית המאבקים החברתיים.

אמביקה צ׳טרי, מייסדת איגוד המטפלות הסיעודיות בישראל, תיארה במושב שעסק בהתארגנויות עובדים כנשק במאבק על פרנסה ורווחה, כיצד מהגרות־עבודה שעובדות כמטפלות, מנוצלות בעבודה מסביב לשעון, ללא תשלום הולם וללא חופשים כמעט. צ׳טרי סיפרה שהיא מעריכה את הסיוע הרב מצד ארגון "קו לעובד", אבל שעם הזמן היא הבינה שעזרה כזאת אינה מספיקה, ושעובדות, גם אם הן מהגרות, צריכות להתארגן כדי שיוכלו לממש את זכויותיהן. בעקבות כך, בסיוע ארגון כוח לעובדים, הוקם האיגוד, שכבר קצר הישג ראשון בשינוי התקנות שהקשו על העובדות לטוס לביקור במולדתן במהלך תקופת העבודה בארץ. אור דר, מזכיר סניף ירושלים של תנועת מאבק סוציאליסטי, התייחס על הרקע הזה לסכסכנות הגזענית ולהסתה הגוברת נגד מהגרי־עבודה ולצורך לקדם מאבק מאוחד על בסיס האינטרסים המשותפים של עובדים יהודים, ערבים ומהגרים, למען שיפור בתנאים.

עו״ס הדס צוקרט, פעילת תנועת "עתידנו — למען עתיד העבודה הסוציאלית בישראל", שירטטה תמונת־מצב מקיפה על מצבן של העובדות הסוציאליות בישראל כיום, על תהליך ההפרטה של הענף, ועל ההתארגנות של "עתידנו" במסגרת איגוד העובדות הסוציאליות לקראת מאבק חדש על תנאי עבודתן. העובדה שצוקרט, כמו עובדות סוציאליות רבות אחרות, היא עובדת עמותה פרטית, הדגישה את הסיבה שבגללה "עתידנו" מתעקשת על הדרישה להשגת צו־הרחבה, כך שגם עו״סיות מופרטות יזכו בדיוק לאותם התנאים שיושגו בהסכם העבודה הבא. עו״ס אורנה עמוס, חברת ועד ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ופעילת ארגון כוח לעובדים, התייחסה אף היא לתנאי העבודה הירודים של העו״סים, וזאת לצד התייחסות למאבק למען העסקה ישירה שמובילות עובדות הקבלן באוניברסיטת בן־גוריון.

עו״ד איתי סבירסקי, ממייסדי ארגון כוח לעובדים, הסביר שעובדים מוכרחים להתארגן ולוודא באמצעות הפעלת כוח כנגד ניצול, שהאינטרסים שלהם מקבלים ביטוי. הוא הדגיש את החשיבות של ניהול המאבק והמו״מ על־ידי העובדים עצמם באופן דמוקרטי, כפי שמתרחש בכוח לעובדים. בתשובה לשאלה מהקהל, מדוע כוח לעובדים אינו מנסה להתמודד כסיעה במסגרת ההסתדרות ולהריץ רשימה לבחירות הפנימיות, ענה סבירסקי כי להערכתו ולפי עדויות בשטח נראה כי ניתן להשפיע על ההסתדרות טוב יותר מבחוץ.

שי גלי, פעיל מאבק סוציאליסטי וחבר הנהגת כוח לעובדים, הזכיר כי ההסתדרות אינה מובילה כל מאבק להעלאת שכר המינימום, לחיסול ההעסקה הקבלנית או להעברת משאבי הגז לבעלות ציבורית. עניין זה ממחיש את הצורך בשינוי עמוק בהסתדרות, ולשם כך נחוץ שילוב כוחות בין כוח לעובדים, ועדי עובדים לוחמניים בהסתדרות, גורמים כמו תנועת "עתידנו" וארגונים סוציאליסטיים וחברתיים הנאמנים לעובדים.

התקפות הממשלה ושתיקת ההסתדרות

יונתן ב', פעיל מאבק סוציאליסטי, ביקר בחריפות את הניסיון של ממשלת נתניהו להתחמק מאחריות לאסון השריפה בכרמל, והתייחס בהקשר זה לדברים שאמר שר האוצר שטייניץ בוועידת ישראל לעסקים, כאשר ניסה להאשים בשורה התחתונה את משכורות הכבאים. יונתן הסביר כי אלה ממשלות ישראל לאורך השנים שייבשו והפקירו את שירותי הכבאות — ואף הפריטו והרסו את שירותי הכיבוי האווירי — תוך לחץ על הכבאים לוותר על זכות השביתה שלהם.

מספר דוברים התייחסו למדיניות השקט התעשייתי של הנהגת ההסתדרות בשנים האחרונות, שכובל בכוח את העובדים מלהיאבק לשיפור תנאי העבודה והמחייה. מצב זה, לדבריו של נאור קפולניק ממאבק סוציאליסטי, מביא בין היתר לחתימת הסכמי עבודה ענפיים חלשים, שבחלק מהמקרים מטיבים מעט עם העובדים המוחלשים ביותר, אבל במקביל להם נמשך תהליך ההידרדרות הכללית בתנאי המחייה של מעמד העובדים.

המצב הזה לא בר־קיימא, הבהיר קפולניק, והדברים לא תלויים אך ורק ברצונו של עופר עיני. כוח לעובדים הוא דוגמא אחת לכך. הוא הוקם במידה מסויימת כתשובה למדיניות השקט התעשייתי של עיני, והקמתו נתנה כוח גם לוועדי עובדים המאורגנים בהסתדרות, שבאמצעות איום בפרישה לכוח לעובדים מסוגלים כעת להפעיל יותר לחץ על הבירוקרטיה ההסתדרותית. יותר ויותר עובדים יגיעו למסקנה שהם מוכרחים לצאת ולהיאבק על תנאיהם, כפי שעושים לדוגמא בימים אלה הפרקליטים או במגזר הפרטי עובדי חיפה כימיקלים צפון, עובדי "ניסן תעשיות רפואיות" בשדרות, ועובדי התאגיד הרב־לאומי יוניליוור בערד; ובהיקף גדול יותר, כפי שקורה בימים אלה באירופה. השקט התעשייתי יישבר.

סטודנטים ונוער נאבקים על העתיד

במושב שעסק במאבקי סטודנטים ונוער ישבו סביב שולחן אחד מורים, סטודנטים ותיכוניסטים, ודיברו על הדוגמאות של מאבקי הסטודנטים והתיכוניסטים בחודשים האחרונים בעולם, על כך שהתפרצות של מאבקים משמעותיים יותר בארץ היא רק שאלה של זמן, ועל הצורך וההזדמנויות לקידום מאבק מאוחד ורחב נגד הפרטת החינוך ולמען שינוי החברה. המורה חיים מוסט המלמד בלוד תיאר את הפגיעה המתמשכת במצב מערכת החינוך ובמעמד המורה והסביר שתוכנית "אופק חדש" מייצגת ניסיון להחדיר את ההפרטה בדלת האחורית והדגיש את הצורך בחידוש מאבק המורים. רמי איתן, מארגן סטודנטים ארצי בתנועת מאבק סוציאליסטי, התייחס לקמפיין האחרון של התאחדות הסטודנטים סביב חוק האברכים, והסביר שהנהגת ההתאחדות שמקדמת את העלאת שכר־הלימוד באמצעות "חוק הצעירים" לא באמת מסוגלת להעלות דרישות רחבות לשיפור מצב הסטודנטים, ובמקום להציע מאבק משותף נגד הממשלה ולמען חינוך חינם ומלגות קיום, היא תורמת באופן פופוליסטי לסימון הציבור החרדי כולו כ"שעיר לעזאזל".

מספר דוברים התייחסו לאפשרות של הרצת רשימות אלטרנטיביות בבחירות לאגודות הסטודנטים השונות, והדגישו שחשוב שמהלכים כאלה יהיו מחוברים לקמפיינים רחבים יותר בקמפוס שישימו על סדר־היום את הצורך בשינוי חברתי עמוק. ליאור קיי־אבישי, פעיל תא "ספיר לכולנו" במכללת ספיר בשדרות סיפר על מאמציהם של פעילי תא הסטודנטים לפעול בכיוון זה. אדם לב, סטודנט בטכניון ופעיל תנועת מאבק סוציאליסטי, סקר את מעורבותו לצד סטודנטים אחרים במחאה נגד הניסיונות להגביל ולמנוע מסטודנטים פעילי שמאל ומסטודנטים פלסטינים לפעול בקמפוס הטכניון בחיפה.

יובל לוי, תלמיד תיכון מרחובות, טען כי לא ייתכן שבתי־ספר שנעדרים אופן התנהלות דמוקרטי יטיפו לבני־נוער אודות דמוקרטיה וכי "אם בית־הספר מתיימר ללמד אותנו על דמוקרטיה, אבל במציאות אין דמוקרטיה אמיתית, הגיע הזמן שאנחנו ניאבק ונעשה דמוקרטיה". יהונתן דיין, בן 18 מראשון־לציון, פעיל תנועת מאבק סוציאליסטי, תקף את האופן שבו גורמים בממסד זורקים על הנוער את האחריות לתופעות של אלימות וניכור, בשעה שאלה במידה רבה סימפטומים למשבר חברתי שהוא תולדה של מדיניות ממשלתית מכוונת שמטפחת ניכור במערכת החינוך ובחברה, עוני בבית, ניצול בעבודה, וליבוי של דעות קדומות. "הממשלה היא שתורמת להפיכת בני־נוער לעבריינים", הוא הסביר, אבל הדגיש שבאופן זה היא גם דוחפת רבים מהם לחפש דרכים להיאבק לשינוי החברה.

בשני המושבים — על התארגנויות העובדים ועל מאבקי הסטודנטים והנוער — עלה הצורך בחיזוק סולידריות בין מאבקים חברתיים שונים ובקידום מאבק רחב נגד התקפות שלטון ההון, מאבק שיחצה גבולות עדתיים, לאומיים ודתיים, ויסלול את הדרך למהפכה חברתית בישראל. על הצורך בהתארגנות רחבה שתצליח להתגבר על ההפרדה הלאומית ועל ההסתה הגזענית בחברה, ועל הצורך בהצבת אלטרנטיבה סוציאליסטית ברורה לימין ולשיטה הקפיטליסטית, דובר בשני מושבים נפרדים שחתמו את הכנס, ועל כך בהמשך...