הסכסוך הישראלי־פלסטיני הוא אחת הבעיות הנפיצות והבוערות ביותר באזור. לא מעט גורמים "חברתיים" שמתחמקים מהשאלות הקשות מנסים ליצור הפרדה מלאכותית בין מאבקים חברתיים לבין הסוגיות הקשורות בסכסוך. במציאות אף מאבק רציני נגד הניצול והדיכוי השיטתיים בחברה הקפיטליסטית לא יצליח בטווח הארוך מבלי שיתבסס על תנועה רחבה ומאוחדת של אנשים עובדים יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, שיתעלו מעל להפרדות הלאומיות, הדתיות והעדתיות, ויילחמו סביב האינטרסים המשותפים. אף מאבק נחוש נגד שלטון ההון בישראל לא יוכל להגיע לניצחון מכריע אם לא ישלב בתוכו גם מאבק מוצלח לסיום הסכסוך הלאומי, ובכלל זה מאבק לסיום הכיבוש וכל צורה של דיכוי לאומי. הסכסוך הישראלי־פלסטיני עצמו לא יוכל להגיע אל קיצו ולפנות מקום לשלום שיוויוני אמיתי אלא כתוצאה ממאבק חברתי כולל ורחב.

כנס סוציאליזם 2010, הכנס האלטרנטיבי לוועידת ישראל לעסקים, נועד לקדם את אחדות העובדים במאבק לפרנסה, לדמוקרטיה, לשלום ולסוציאליזם. את המושב שעסק במאבק נגד גזענות והכיבוש ולמען דמוקרטיה ושלום פתח יאשה מארמר, שהחל בהתייחסות לאופן שבו ארבעה ימים לפני הכנס, ב־13 בדצמבר, תחת גשמים עזים, הרסו הרשויות שבעה בתים של משפחות ערביות בלוד וזרקו לרחוב כ־70 נפשות, מחציתם ילדים. לצערנו זו לא תופעה נדירה בישראל בעת הנוכחית, כפי שלמדו על בשרם בשנה האחרונה תושבים ערבים־פלסטינים במוקדים שונים ברחבי הארץ, ובהם תושבי הכפר אל־עראקיב שבנגב שנהרס עד היסוד כבר כמה וכמה פעמים. בהקשר זה דיבר מוקדם יותר בכנס עלא־עדין סמירה מהקהל על מצבם של הכפרים הבלתי מוכרים ועל מדיניות הרס הבתים.

בישראל מתקיימת מדיניות אפליה לאומנית מכוונת בתחום הדיור כמו בתחומים רבים אחרים, הסביר יאשה, והזכיר את "מכתב הרבנים" הגזעני שקורא לא להשכיר דירות לערבים (מכתב שכמה מהרבנים החתומים עליו מקבלים שכר מהמדינה), ואת התגברות ההתקפות של כהניסטים על ערבים ומהגרים. התקפות אלה זוכות לרוח גבית חזקה מהדמגוגיה הלאומנית של כלל מפלגות הממסד — כל מפלגות הממסד תומכות בהפרדה לאומית עמוקה, ויש לראות זאת, בין היתר, כחלק מאג׳נדה רחבה יותר של "הפרד ומשול" בין יהודים וערבים שמקדמת האליטה השלטת בארץ.

הממשלה מצדיקה באופן ציני את הכיבוש, ההתנחלויות, המצור על עזה וגם מדיניות של חרחור־מלחמה אזורי, כצעדים נחוצים לכאורה לשמירה על ביטחונם של תושבים ישראלים יהודים, כאשר במציאות רמיסת הביטחון של הפלסטינים והאיום על ביטחון תושבי הארצות השכנות נועד לשרת אינטרסים לאומניים צרים של גורמים בממסד, ובסופו של דבר מדובר במדיניות שמסכנת גם את הביטחון של הישראלים היהודים — ביטחון שלא יושג ללא שלום אמיתי ובר־קיימא, המבוסס, בין השאר, על זכויות דמוקרטיות לאומיות שוות.

קידום מאבק מאוחד וסולידארי

"פאנל מדויק", כך הגדיר נועם חיות מארגון "שוברים שתיקה" את פאנל הדוברים במושב, בהתייחסו להיררכיה הידועה בחברה בין גברים ונשים, ישראלים ופלסטינים, פלסטינים מישראל ופלסטינים ממזרח־ירושלים ומהשטחים, וגם אשכנזים ומזרחים. למעט תושב מהגדה המערבית, שלא הצליח להגיע, שאר הקולות היו מיוצגים במושב, בין היתר דרך סיפורים אישיים, כדוגמת זה של אהרון שם־טוב, פעיל ארגון "לוחמים לשלום". שם־טוב סיפר כיצד גדל בשכונת כפר־שלם בדרום־מזרח ת״א למשפחה מזרחית מסורתית, או ערבית־יהודית כלשונו, כיצד כשהיה ילד גילה בתדהמה שבשכונתו התגוררו משפחות ערביות עד שגורשו בשנת 1948 (מהכפר סלמה), וכיצד התגייס לצבא כחייל קרבי "מורעל" אך השירות הוביל אותו למהפך תודעתי והוא הגיע למסקנה שהוא מוכרח להיאבק יחד עם פלסטינים מהשורה לסיום הכיבוש ולשלום. רימא ג׳וואברא, פעילת לוחמים לשלום מאום אל־פחם, סיפרה על הפעילות של ארגון לוחמים לשלום לצד הסיפור האישי שלה, שהמחיש את הקושי העצום שבלהיות פלסטינית וערביה בישראל.

מוחמד עווידה, חבר הוועדה העממית של תושבי הכפר סילוואן שבמזרח־ירושלים, ופעיל גם הוא בארגון לוחמים לשלום, סיפר על מאבק התושבים נגד טרור המתנחלים ביישוב שמתבצע בגיבוי הממשלה והעירייה, ועל האפליה הכבדה של כלל תושבי מזרח־ירושלים הפלסטינים ביומיום. עווידה ונועם חיות הדגישו את הצורך הקריטי לפרוץ את התודעה הציבורית הישראלית לגבי המציאות האמיתית של הכיבוש ולחשוף את התעמולה הממשלתית השקרית בנושא.

יו״ר ועד תושבי שכונת עג׳מי ביפו, כמאל אגבריה, סיפר על המאבק של המיעוט הערבי ביפו נגד תהליך הנישול המתמשך, הגזענות, ופרויקט ההתנחלות ביפו של עמותת "באמונה — דיור לציבור הדתי־לאומי". אגבריה הודיע כי ועד תושבי השכונה מרים את הכפפה למאבק רחב נגד הגזענות ושבתגובה להפגנה שמארגנים הכהניסטים בבת־ים נגד נוכחות ערבית בעיר, תתארגן הפגנה נגד גזענות ושזו תהיה רק התחלה במאבק נגד ההסתה הגזענית והימין הקיצוני — פעילי ארגון מאבק סוציאליסטי השתתפו ביום שני שלאחר הכנס (20.12) בהפגנה נגד הכהניסטים בבת־ים, שהצליחה להביא בהתראה קצרה קרוב ל־200 מפגינים, כמספר המפגינים שהביאו הכהניסטים מההתנחלויות וממקומות אחרים.

אגבריה סיכם כי בסופו של דבר המפתח לפריצת התודעה הציבורית ולשינוי המציאות של המצוקה הכלכלית, ההפרדה, ההסתה הסכסכנית והדיכוי בחברה הוא במאבקים סביב אינטרסים משותפים, כמו המאבק המאוחד לפני כשנתיים של תושבים יהודים ופלסטינים ביפו נגד מפגע סביבתי של צינור ביוב עילי. איריס זמיר, פעילת מאבק סוציאליסטי, הזכירה גם את שיתוף־הפעולה של תושבי עג׳מי ותושבי שכונת כפר־שלם במאבקיהם נגד פינוי משפחות והרס בתים בשכונות לפני שלוש שנים. זמיר תיארה את הפוטנציאל לצמיחה של מאבק רחב, סולידארי ומאוחד על בסיס של האינטרס המעמדי החזק שמשותף ליהודים וערבים ממעמד העובדים.

על הצורך בהתארגנות פוליטית של האנשים העובדים שתיאבק באופן מודע הן בנושאים חברתיים־כלכליים וסביבתיים והן נגד אפליה, גזענות, דיכוי לאומי, כיבוש ולמען דמוקרטיה ושלום אמיתיים, המשיך הדיון גם במהלך המושב המסכם של הכנס, עליו יעלה דיווח בקרוב.