כ־20 משתתפות ומשתתפים, יהודים וערבים, הגיעו ב־27 בפברואר לדיון פאנל ייחודי שאירח סניף חיפה של תנועת מאבק סוציאליסטי בנושא המאבק באפרטהייד, מורשת מנדלה והפערים החברתיים העצומים בדרום אפריקה כיום. מדובר בהשתתפות שאינה מובנת מאליה לאירוע שעסק בנושא תיאורטי ובינלאומי.

הפאנל, שהנחתה איריס זמיר, עימת בין גישות שונות למאבק בדרום אפריקה, כשאת הגישה של תנועת מאבק סוציאליסטי ייצג שי גלי, ואת הגישה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק״י) ייצג אורי ולטמן. יאיר גיל תיעד את הפאנל בוידיאו — תודה לו על כך!

דיון הפאנל נפתח בסרטון על הטבח והדיכוי הברוטלי של שביתת הכורים בדרום אפריקה באוגוסט 2012, ועל הקמת מפלגת העובדים הסוציאליסטית WASP בעקבות הטבח. מפלגת WASP הוקמה כתוצאה משיתוף פעולה שכלל את ועדי השביתה העצמאיים של הכורים והתנועה הסוציאליסטית הדמוקרטית (DSM), התנועה האחות של מאבק סוציאליסטי בדרום אפריקה. מטרתה של WASP היא לקדם את ההתארגנות והייצוג הפוליטי של מעמד העובדים בדרום אפריקה, ולסייע לבנות חלופה לממשלה הקפיטליסטית של ה־ANC.

לקראת הבחירות הכלליות שיתקיימו בדרום אפריקה בתחילת חודש מאי, גויסו במהלך הפגישה גם תרומות סולידריות לטובת הקמפיין של WASP.

ראשון הדוברים היה שי גלי, חבר המזכירות הארצית של מאבק סוציאליסטי, שפתח את דבריו בתיאור הפער העצום בין ההקרבה העצמית של מנדלה לשחיתות הקיימת כיום בצמרת מפלגת הקונגרס (ANC) אותה הנהיג, ואת הפערים החברתיים העצומים שאף גדלו בשני העשורים האחרונים כתוצאה מהמדיניות הניאו־ליברלית הברוטלית שהובילה ממשלת ה"שמאל" של מפלגת ה־ANC, שבמסגרתה פועלת גם המפלגה הקומוניסטית הדרום־אפריקאית (SACP), שחברי ההנהגה שלה ממלאים תפקידי שרים בממשלה.

שי הסביר גם שהתנועות והמאבקים המהפכניים ההמוניים נגד שלטון האפרטהייד הם שדחקו באליטה הלבנה לפשרה עם מנדלה וה־ANC בשל החשש הממשי ממהפכה. מאבקים מהפכניים אלה גם הציבו אפשרות להפיל את משטר האפרטהייד באופן שבאמת ישים קץ לדיכוי ההמונים ויבטיח חלוקה מחדש של העושר במדינה בהתאם לשאיפות השחרור שבוטאו באמנת החירות המפורסמת. לסיום הדגיש שי את המודעות הגוברת כיום בקרב מעמד העובדים לצורך בהצבת אלטרנטיבה סוציאליסטית, ותיאר את המהלך להקמת מפלגת העובדים הסוציאליסטית WASP.

הדובר השני היה אורי וולטמן, חבר הוועד המרכזי של מק״י. אורי הגן על הבחירה שעשו מנדלה והנהגת ה־ANC, כמו גם המפלגה הקומוניסטית, בוויתור על שחרור חברתי־כלכלי לטובת הסכמה עם נציגי המשטר הלבן ונציגי ההון המקומי והגלובלי, וטען כי המהלך היה נכון בשל הנסיבות שנוצרו בעקבות נפילת ברית המועצות באותה תקופה.

אורי הביע תמיכה בכיוון הכללי של המפלגה הקומוניסטית בדרום אפריקה, שממשיכה במשך שני עשורים להיות שותפה בממשלה ניאו־ליברלית ולפעול מתוך ה־ANC. הוא הציג את מה שלדעתו היו הישגים של הממשלה בשנים האחרונות.

בסיום דברי הפאנל נפתח הדיון להתייחסויות ושאלות מהקהל. בדיון עלו התייחסויות לשאלה האם הפשרה של מנדלה היתה מחויבת המציאות ולמעשה הדרך היחידה למוטט את האפרטהייד ולהשיג חירות דמוקרטית, ולשאלה אילו צעדים נחוצים ואפשריים כיום כדי להשיג שחרור אמיתי של ההמונים בדרום אפריקה.

בנוסף עלו התייחסויות לגבי הרלוונטיות של הניסיון בדרום אפריקה למאבק של הפלסטינים לשחרור לאומי מהכיבוש והדיכוי, ובכלל זה גם האם טקטיקה של חרם, שהוסכם על־ידי הדוברים שתפקידו קטן וסמלי יותר בהשוואה למאבקים המוניים בשטח, יכול לשמש אמצעי מסייע לקידום המאבק. לשאלות אלו ניתנה התייחסות בדברי הסיכום של דוברי הפאנל: