שותפים יקרים למאבק,

אני גאה לקרוא לכם כך. שמי מריה מייר, אני בת 92 שנים, ובמקור אני מהולצליטן (Holzleithen), עיירת כורים קטנה באזור אוסטריה עילית.

אבי, ג׳וזף סקרבל, היה כורה, פעיל איגוד מקצועי וסוציאליסט מהפכן. לפני 80 שנה, ב־12 בפברואר 1934, הוא וחבריו בקהילת הכורים וברחבי הארץ, אחזו בנשק והתקוממו נגד הכוח המתגבר והדיכוי של הממשלה הפשיסטית הנוצרית (המשטר הימני־קיצוני שקדם לשלטון הנאצי הישיר באוסטריה). כמפקד האזורי של ה"שולצבונד" (ארגון ההגנה־העצמית של המפלגה הסוציאליסטית) הוא נרצח על ידי הצבא, בעודו נלחם למען חופש, צדק וכבוד לנשים והאנשים העובדים.

אנחנו הובסנו. ההקרבה של אבי הייתה לשווא, ולאחר 4 שנים של "פשיזם ירוק" (הכינוי של המשטר הפשיסטי־נוצרי), הפשיסטים הגרמנים הרחיבו את משטר הטרור שלהם לאוסטריה ומשם לאירופה ומעבר לכך. לא הפסדנו בשל מחסור באומץ־לב, בקרב עובדים מהשורה, הובסנו בגלל שהנהגת המפלגה שלנו פעלה בפחדנות ובגדה בנו.

עלינו ללמוד מהנסיון הזה. עלינו לבנות מפלגת עובדים משלנו, שלעולם לא תתכופף בפני הריאקציה. אני מבוגרת מדי לכך, אבל אני ובן־זוגי, אריך, נתמוך בכם בכל דרך בה נוכל. אני שמחה לשמוע עליכם, שותפים לדרך בישראל ובפלסטין, שנאבקים למען אותם הרעיונות שאני נאבקתי למענם לאורך כל חיי, ושעבורם אבי מסר את חייו לפני 80 שנים.

כל טוב לכם — שותפים יקרים למאבק,

מריה מייר,

זלצבורג 26.01.2014