ביום שני ה־11.5 התקיים כנס 'תו תקן', כנס מרשים שאורגן בידי תנועת הסטודנטיות והסטודנטים לעבודה סוציאלית — עו״סים שינוי, ועסק בעומסים הבלתי אפשריים בשירותי הרווחה ובצורך להקטין את מספר המקרים שאיתן מתמודדים עובדות ועובדים סוציאליים מכ־100–200 כיום, ובמקרים מסוימים אף פי כמה מכך,, לסטנדרט מקצועי הגיוני של כ–60.

את הערב הנחתה העיתונאית והכתבת לענייני חברה מירב בטיטו והוא כלל הצגת נתונים מקיפה ודיון פאנל בין נציגות של ציבור העובדות והעובדים הסוציאליים (העו״ס), פעילה חברתית שסיפרה על ניסיונה כמי שנעזרה בשירותי הרווחה ונציגי המדינה.

בין הדוברות הייתה עו״ס נעמה הרשקוביץ, שסיפרה שהיא כרגע עובדת עם 202 תיקים(!) והמספר עוד צפוי לעלות עד סוף השנה. נעמה סיפרה שהיא נאלצת לבחור בין רמות חומרה של תיקים, אבל, התיקים החמורים פחות חוזרים בסוף בתור תיקים חמורים יותר, כאשר הם לא מקבלים מענה רחב בתחילת הדרך.

הפיתרון לעומס לא יגיע מהממסד

את המדינה ייצגו בפאנל ד״ר דיצה מורלי שגיב, מנהלת תחום הרפורמה במחלקות לשירותים חברתיים, וגיא הרמתי, רפרנט רווחה באגף התקציבים במשרד האוצר. השניים ניסו להפנות את הדיון לצורך של העו״ס "להתייעל" לבצע "שינויים" ו"התאמות" וכך לטשטש ולהסית את הדיון מהצורך הדחוף בהוספת תקנים.

בתגובה לדברים אלה שאלה אותם עו״ס הרצקוביץ', האם מורה צריכה לעשות התאמות וללמד 100 תלמידים?! הרמתי דיבר על הצורך בשינויים בסדרי עדיפויות בתוך משרד הרווחה ומול משרדי הבריאות והחינוך. זאת אומרת, שינויים מבלי לשנות את התקציב עצמו. כמובן שאף אחד מהם לא התייחס לאחריות הממשלות בדרדור של עוד ועוד אוכלוסיות אל עבר עוני ומצוקה, לצורך להלאים מחדש שירותי רווחה שהופרטו או להפסיק את הייבוש התקציבי של השירותים החברתיים באמצעות מיסוי מוגבר של ההון.

ד״ר דיצה מורלי שגיב הכעיסה את הקהל כשאמרה שהמצב לא קטסטרופלי כמו שמציגים וכשבתגובה לתיאור של עו״ס נעמה הרשקוביץ כיצד נאלצה להפסיד ימים בקורס מקצועי לטובת טיפול בתיקים דחופים עקב העומס, האשימה מורלי שגיב כי הבעיה מצויה בה ובחוסר יכולתה לנהל את זמנה.

עו״ס אמיל סמעאן, יו״ר פורום מנהלי מחלקות הרווחה בחברה הערבית, הציג את הבעייתיות בכך שהמדינה מתנה תקצוב לחלק מהפרויקטים בתחום הרווחה בכך שהרשות תממן בעצמה חלק ממנו (שיטת המאצ׳ינג) וכך פעמים רבות נשלל התקצוב דווקא מהרשויות העניות. אבל סמעאן הכעיס גם הוא את הקהל כשאמר שלא צריך להבהל ממושג העומס, שהעומס מחשל ושהשחיקה היא בראש.

אין ברירה אלא להיאבק

מיטל כהן, פעילה חברתית שפנתה להסתייע בשירותים החברתיים מספר פעמים, העידה שחלק מהלשכות לשירותים חברתיים הצליחו לספק לה מענה וחלקן הגיעו רק כאשר היה מאוחר מידי. כהן אמרה שהאוצר צריך לתת יותר כסף לשירותי הרווחה, כדי שיוכלו לסייע ליותר שכבות מהאוכלוסיה.

הייתה זאת דווקא העיתונאית מירב בטיטו ששאלה את יו״ר איגוד העובדים הסוציאליים צפרא דוויק, האם לא הגיע הזמן "לשרוף צמיגים". צפרא דוויק, בניגוד למצב הרוח מהקהל, ניסתה להגיד שיש הרבה דברים שאפשר לעשות לפני שיוצאים למאבק בשטח. היא אמרה שעו״ס צריך להגיד "לא" במקומות העבודה כאשר מעמיסים יותר מידי. אך צעדים אינדיבידואלים כאלה אינם טקטיקה אפקטיבית. אחת העו״סיות בקהל סיפרה שהיא דווקא ניסתה להתלונן במקום העבודה שלה אך ללא הועיל וזאת גם לאחר פנייתה לאיגוד בנושא.

צפרא הוסיפה ואמרה שכבר מתנהל מאבק — "למי שלא מעודכן". דבריה כוונו לדרישה שהציג איגוד העו״ס לתוספות תקנים בדיוני ועדת אללוף ובדיונים בוועדות הכנסת. אבל, כפי שהציגה פעילת עו״סים שינוי אודט אבנת בתחילת הכנס, עשרות דיונים וועדות בנושא כבר נערכו בעשורים האחרונים, אך ללא הועיל.

הרושם מהכנס הוא שהסטודנטיות והעובדות סוציאליות שנכחו בקהל צמאות לשינוי במצב ומוכנות למאבק שיפעיל לחץ משמעותי על הממסד לשנות את המדיניות הקיימת. הכנס היה חשוב כדי לחשוף תמונה זאת וכעת, עם תום ההסכם הקיבוצי הנוכחי וכינונה של ממשלה חדשה, המאמצים צריכים להתמקד על מנת להניע את איגוד העו״ס לצאת למאבק למען שיפור אמיתי בתנאי השכר, לתוספת תקנים ונגד ההעסקה הקבלנית וההפרטה בשירותי הרווחה.