"רשימה של 150 בעלי הון לא רוצה אותי כשר אוצר. יש לי חדשות בשבילם: אני הולך להיות שר אוצר. החזירות תסתיים", כך התגאה משה כחלון חמישה ימים לפני הבחירות. בשורה של ראיונות לפני הבחירות הוא נשאל על קשריו האישיים עם בעלי הון וטען כי הם לא ישפיעו על נחישותו, לכאורה, לפעול נגד הטייקונים.

הבטחות אלו התגלו כתעמולת בחירות שקרית לאחר שהודיע על העברת סמכויותיו בנושא הגז לראש הממשלה נתניהו. כחלון תירץ את ההחלטה בקשריו האישיים עם בעל ההון קובי מימון השולט בעקיפין בחברת ישראמקו המחזיקה בחלק ממאגר הגז תמר. אך ישראמקו מעורבת גם בתחום הנדל״ן, אז מדוע כחלון לא פוסל את עצמו גם מעיסוק בנושא זה?

באופן אירוני, דווקא בסרטון גיוס תרומות לקמפיין של מפלגת 'כולנו' נאמר: "ככה משתלטים הטייקונים על החיים שלנו: בתרומות, בג׳ובים והטבות לשליחי ציבור... היום אנחנו כבר יודעים שהפוליטיקאים מזמן לא עובדים בשבילנו, הם עובדים בשבילם".

כחלון עצמו הכריז לפני הבחירות כי: "אף טייקון לא תרם לי ואף טייקון לא תורם לי", אך קמפיין הבחירות שלו מומן בזכות ערבות בסך 6.9 מיליון שקל שהגיעה משורה של בעלי הון, חלקם "שמות גדולים" מעולם הנדל״ן כמו ליאון רקנאטי.

ברשימת כולנו לכנסת שובצו בכירים לשעבר בהנהלות תאגידים בשליטת טייקונים, למשל ח״כ אלי כהן שמונה ליו״ר "ועדת הרפורמות" החדשה של הכנסת — שנועדה לשמש את כחלון ביישום תוכניות בתחומי הנדל״ן, הבנקאות והפיננסים — והיה מנהל בכיר בחברות בבעלות הטייקון עופר נמרודי.

אז כן, גם כחלון ומפלגתו עובדים בשביל הטייקונים ובשביל השיטה שמשרתת אותם. לא הגיע הזמן למפלגה של ציבור העובדים, שתהיה עצמאית מכל תלות בשלטון ההון?