כ־200 מפגינות ומפגינים, בעיקר צעירות וצעירים, צעדו ביום חמישי בערב לאורך המושבה הגרמנית בחיפה לציון יום המאבק באלימות כלפי נשים. גם אנחנו, פעילות ופעילי מאבק סוציאליסטי בחיפה, הצטרפנו לצעדה, שהורכבה בעיקר מגרעיני שנת שירות ופעילי תנועות נוער, וגם מפעילות פמיניסטיות, עובדות סוציאליות מעיריית חיפה, ומספר ארגוני שמאל.

הסיסמאות שחיברנו אומצו על ידי הרבה מהצועדות, וקריאות כמו "נתארגן, נשבות, נפגין — די לניצול נשים" או "ממשלה של מושחתים, מגבה את המטרידים" ו"לא אנחנו לא שקופות, נשים עושות מהפכות" הדהדו לאורך הצעדה.

במהלך העצרת, קארין גולדשמידט, מהשומר הצעיר, ושי־לי, מהנוער העובד והלומד, הציגו נתונים סטטיסטיים לפיהם: כ־200 אלף נשים בשנה חוות אלימות בישראל, ו־600 אלף ילדים חווים או עדים לאלימות; כ־20 נשים בממוצע נרצחות מדי שנה — אחת כל 17 יום — ואלפי נשים מגיעות לחדרי מיון בבתי החולים בעקבות אלימות שספגו בביתן.

הצעדה התקיימה, כשברקע מחאת הרשת ההמונית #גםאני (#MeToo) מספקת רוח גבית למאבק באלימות מגדרית. אך, רחל זיו, מנהלת מקלט חירום לנשים בעיר, הדגישה בנאומה כי: "חלק מהנשים שמגיעות למקלט כלל לא שמעו על קמפיין #גםאני כי לא נתנו להן בכלל לצאת מהבית או לצאת לעבוד, או שנאלצו לתת את כל הכסף שהרוויחו בעבודה, ונתונות גם באלימות כלכלית וגם באלימות פיזית". דברים אלה המחישו, שקמפיין הרשת צריך להיות רק ההתחלה.

באמצעות מוסף מיוחד שהפצנו ובשיחות בעל פה, הסברנו שכדי לעקור את תופעת האלימות המינית והמגדרית, נחוץ מאבק פוליטי רחב נגד מערכת רקובה של סקסיזם, אפליה, ניצול ואלימות, והזמנו רבות מהמשתתפות לדיון מיוחד בשאלה "מה זה פמיניזם סוציאליסטי, ואיך הוא קשור למאבק באלימות מינית?" (הדיון עתיד להתקיים בשלישי הקרוב 28/11 בחיפה — פרטים כאן).

בעוד המסרים הרשמיים של הצעדה הוגבלו מראש על ידי עיריית חיפה, שארגנה את הצעדה ביחד עם כמה תנועות נוער וארגונים פמיניסטיים חיפאיים, בקרב לא מעט מהמשתתפות והמשתתפים הייתה דווקא התעניינות ברעיונות הסוציאליסטיים שהבאנו.

בשיחה שקיימנו עם כמה מאותן עובדות סוציאליות שהגיעו לצעוד, הן טענו שמצפים מהן לעבוד ולסייע עם מקרים פרטניים, אך אם לא יהיה שינוי חברתי, העבודה הפרטנית שלהן לא תהיה אפקטיבית. עו״סית אחת הרחיבה ואמרה, ששינוי חברתי כזה מחייב שינוי של הממשלה.

"יהודיות וערביות בסקסיזם נלחמות"

זו השנה השנייה שבצעדה משתתפות פעילות פלסטיניות. רים גַ'רַאמְנֶה, אחת ממייסדות עמוד הפייסבוק תוסכותיש (تسكتيش, "אל תשתקי"), נאמה בעברית ובערבית, ואמרה כי היוזמה מהווה מראה כלפי החברה הערבית, והיא קמה כדי לשבור את "קשר השתיקה" בחברה הערבית לגבי אלימות כלפי נשים.

שתי פעילות צעירות, שלמרבה הצער נדחקו לסוף רשימת הדוברים, היו הלוחמניות ביותר:

"פוליטיקאים גזענים עושים ניצול ציני של אלימות כלפי נשים בחברה הערבית כדי להסית נגד ערבים בעלי אזרחות ישראלית והחיים בשטחים כאחד, אך עוצמים עיניים כאשר התוקף הוא שחקן מפורסם או חבר שלהם שבמקרה גם מכהן כחבר כנסת.

אנחנו חיות במציאות שמעודדת אגרסיביות מינית, עושה נורמליזציה לאלימות מינית מצד מנהלים, ומחפיצה נשים על שלטי חוצות. אונס הוא לעולם לא אשמת הקורבן, זה לא קשור ללבוש, נטייה מינית או כל דבר אחר... רצח נשים אינו גזירת גורל, עלינו להילחם בפטריארכיה, להיאבק נגד תרבות האונס ולחתור לאלטרנטיבה".

עצרת הנאומים הסתיימה בקריאת סיסמאות עוצמתית: "לא אנחנו לא שקופות, נשים עושות מהפכות" ו"מפסיקות לשתוק, יוצאות להיאבק".