בצל מרחץ הדמים ההיסטורי בעזה שמובילה ממשלת נתניהו–גנץ–בן גביר התקיים מצעד הגאווה ה־22 בירושלים, בשיתוף 'מטה משפחות החטופים', כשברקע דווח גם על המשך מגמת עלייה בתיעוד אירועי אלימות כלפי להטב״ק בחברה הישראלית.

השר ל"ביטחון לאומי" בן גביר, יו״ר מפלגת 'עוצמה יהודית', שהיה בעבר ממארגני "מצעד הבהמות" בירושלים להסתה נגד להטב״ק, הגיע לשטח וסיפק לגיטימציה להפגנת הנגד הקטנה שהתארגנה בהובלת הארגון הכהניסטי להב״ה: "מותר לבנצי גופשטיין [יו״ר להב״ה] להפגין", התריס מול עיתונאים. התקפות הימין הקיצוני על המצעד בירושלים לא נותרו רטוריות לאורך השנים וכללו את רצח שירה בנקי ב־2015 ושורת תקיפות פיזיות כלפי צועדות וצועדים, לרבות תקיפה חמורה בתום המצעד בשנה שעברה.

סביב הקמת ממשלת נתניהו והימין הקיצוני הכריז יו״ר מפלגת 'נעם' אבי מעוז, שיפעל לביטול המצעד בירושלים. כיום מעוז, ממובילי ההתנחלות 'עיר דוד' בסילואן שבמזרח ירושלים, הוא סגן שר במשרד ראש הממשלה, האחראי על "הרשות לזהות לאומית יהודית", המחזקת חינוך לגזענות, לסקסיזם ולדיכוי להטב״ק. גם יצחק וסרלאוף מ'עוצמה יהודית', כיום שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, הצהיר שיפעל נגד המצעד בירושלים. בחסות משבר המלחמה קיצצה מאי גולן, השרה "לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה", 40% מתקציב 'האגף לקידום אוכלוסיות להט״ב', שעה שהועברה תוספת גדולה יותר לרשות ההסתה של מעוז. אותה הממשלה לא בחלה ב"פינקוושינג" — שטיפת התדמית של שלטון הימין הישראלי להצדקת המתקפה הקטסטרופלית על הפלסטינים, בהם להטב״ק, באמצעות ניכוס ציני של הזכויות שהשיג המאבק הלהטב״קי.

במצעד היו גם קולות, בהם של חברות וחברי 'מאבק סוציאליסטי', שקראו לעצירת המתקפה בעזה. בין השאר, קראנו לשחרור שבויים ואסירים — "כולם.ן תמורת כולם.ן" — לסולידריות גם עם מצבם של להטב״ק תחת התופת בעזה ולמאבק להפלת ממשלת הדמים, כחלק מהמערכה להפלת הכיבוש ושלטון ההון, ולמען חברה סוציאליסטית, נקייה מדיכוי על רקע לאום, זהות מגדרית ונטייה מינית.

קיראו את הדיווח של אלכסנדר ק׳ ואריס ו׳ מהמצעד.

אלפים השתתפו במצעד הגאווה בירושלים שהתקיים בחמישי האחרון (30.5), בהם גושים של נוער מארגון איגי, השומר הצעיר, אוהדי הפועל וחברים של החטוף הירש גולדברג־פולין, בונות אלטרנטיבה, "הגוש נגד הפינקוושינג", ומאבק סוציאליסטי. חברות וחברי מאבק סוציאליסטי מירושלים ומסניפים אחרים הגיעו עם השלטים: "אף אחת לא חופשייה עד שכולן חופשיות — לעצור את מרחץ הדמים בעזה", "סוף למלחמה, ללהט״בופוביה, לאפליה ולעוני — להפיל את ממשלת הדמים!", "אין שוויון בלי מאבק בימין הקיצוני, באפליה, במרחץ הדמים ובשלטון ההון", "שביתה כללית למען כולם.ן תמורת כולם.ן וסיום המלחמה — שיקום ורווחה ללא אפליה!". השלטים אומצו בידי צועדות וצועדים במוקדים שונים במצעד.

המצעד בירושלים נוטה מסורתית לאופי מחאתי יותר, הקורא תיגר על מתקפות נגד להטב״ק מצד גורמים ימניים, שרבים מהם יושבים כיום בממשלה, וגם הפעם המארגנים התעקשו על קיומו. זאת לעומת המצעד בתל אביב, שם הכריזה העירייה על ביטולו והחלפתו ב"עצרת גאווה ותקווה", כביכול בהזדהות עם משפחות החטופים, ללא שום דרישות קונקרטיות בסוגיית החטופים או לקידום זכויות להטב״ק.

המצעד בירושלים התקיים בצל המתקפה הג׳נוסיידית בעזה, שגבתה את חייהם של כ־36,000 פלסטינים, תוך שימוש ציני בטבח בהובלת חמאס ב־7 באוקטובר. לאורך המלחמה, שלטון הימין הישראלי מקדם קמפיין "פינקוושינג", המנכס זכויות שהשיג המאבק הלהטב״קי כדי לצבוע את המתקפה על ההמונים הפלסטינים כאילו נועדה להגן על זכויות דמוקרטיות כלשהן ועל זכויות להטב״ק בפרט. בתקשורת הממסדית הישראלית אף הופצו תמונות של חיילים המניפים דגלי גאווה על רקע חורבות בתים שהופצצו בעזה. קמפיין זה פוסח על העובדה שהמלחמה הורגת אלפי להטב״ק ומוחק את מאבקם לשוויון, ומתעלם גם מהתקפות הממשלה על להטב״ק אזרחי ישראל, כולל דרך קיצוצים, ומהעלייה באלימות נגד להטב״ק.

קריאות המארגנים

המצעד אורגן בידי 'הבית הפתוח' ו'מטה משפחות החטופים' תחת הכותרת Born To Be Free ("נולדנו לחופש") בסימן קריאה להחזרת החטופים, על רקע סירוב ממשלת הדמים לעסקה כבר חודשים. חלק ממשפחות החטופים דורשות מהממשלה לבצע עסקה וחלקן אף דורשות לעצור את המלחמה וקוראות להסתדרות הכללית להכריז על שביתה כללית — למעשה, מתוך זיהוי נחיצות ברתימת העוצמה של מעמד העובדות והעובדים כדי לאלץ את הממשלה לביצוע עסקה.

מארגני המצעד לא אימצו את הדרישות האלו וגם לא חשפו את הממשלה כאויבת של להטב״ק ושל שלום ורווחה. ממשלת נתניהו–גנץ–בן גביר מקדמת התקפות נגד להטב״ק משני צידי הקו הירוק וצריך להיאבק נגד מכלול המדיניות שלה — כולל המלחמה הג׳נוסיידית והדיכוי הלאומי הגובר. הכרחי לחבר את המאבק הלהטב״קי למאבק לשחרור "כולם.ן תמורת כולם.ן" ולסיום המלחמה.

אלא שהמארגנים שילבו יותר מסרים לאומניים ומיליטריסטיים, והזמינו נציגים ממפלגות הממסד הנושאות באחריות להנצחת האפליה ושתומכות במלחמה. לפיד נאם בעצרת המסכמת. ממשלת "השינוי" ושאר הממשלות בהן השתתף המשיכו באפליה, בקיצוצים, בגזענות, ובקידום מציאות של אי־שוויון, דיכוי, כיבוש, עוני ושלטון הון. זה לא הפריע לו לפזר סיסמאות צבועות: "אף קבוצה אנושית בהיסטוריה לא קיבלה את הזכויות שלה בלי מאבק, לא הנשים, ולא השחורים, ולא היהודים, ולא הלהט״בים. לזכויות שמגיעות לנו לא צריך לחכות, צריך ללכת ולהילחם עליהן". גם ערבים־פלסטינים נאלצים להיאבק על הזכויות שלהם, והמאבק הלהטב״קי וכל מאבק לשוויון מנוגדים מיסודם לממסד ולמדיניות שלפיד עצמו מייצג.

נגד פינקוושינג ולעצירת מרחץ הדמים

במצעד השתתף "הגוש נגד הפינקוושינג", של כמה עשרות צועדות וצועדים (חלקם מהתארגנות "הגוש נגד הכיבוש" ומבנק״י). לאורך חלק מהמצעד צעדנו בסמוך לגוש, שעה שאנו שותפים.ות לעצם ההחלטה לצעוד תוך התנגדות ברורה למרחץ הדמים בעזה ולפינקוושינג. אבל בכל זאת, רוב המסרים באותו הגוש לא התיימרו לפנות לקהל הצועדים.ות הרחב בחתירה להשיג אוזן קשבת, לעזור לחדד מסקנות ולהרחיב את המאבק לשכבות נוספות, אלא התמקדו בהתנהלות ברמת הפרט ואף התייחסו אל המשתתפים.ות מהשורה במצעד ואל ההמונים הישראלים ככלל כמעין משת״פים של שלטון הימין הישראלי וכסיבה להמשך המלחמה. גישה כזו מפספסת את הסתירות שגורמות לשכבות רחבות בחברה הישראלית להתנגד לממשלה ולימין הקיצוני, להביע תמיכה בזכויות להטב״ק, וגם להעלות סימני שאלה כלשהם סביב המתקפה הצבאית בעזה, החל מסוגיית החטופים, למרות הסתה אגרסיבית. צריך לחזק פנייה לשכבות האלו, כולל דרך התכתבות עם העובדה שהממשלה מעדיפה להמשיך את המתקפה שלה על פני החזרת החטופים, כפי שציינו חלק ממשפחות החטופים.

צריך להרחיב את המאבק הלהטב״קי למאבק כולל, שירתום את הכוח המכריע של העבודה המאורגנת, למען "כולם.ן תמורת כולם.ן", סיום המלחמה, שיקום של עזה ושל קהילות משני הצדדים ושוויון מלא. המאבק שלנו הוא לא רק נגד ממשלת הדמים של נתניהו–גנץ–בן גביר. הוא נגד כל סדר היום של הממשלה והממסד הקפיטליסטי שלא יכול להתקיים ללא דיכוי. המאבק הזה הוא נגד אותם כוחות פוליטיים שהיו חלק בממשלות, דוגמת ממשלת "השינוי", שתקפו אנשים מהשורה. מתוך המאבקים בשטח צריך יהיה גם לקדם בניית חלופה פוליטית עצמאית, חוצת קהילות לאומיות, עם סדר יום של שינוי סוציאליסטי, שתוביל את המערכה לסיום האפליה, לשוויון מלא, לרווחה ולסיום הכיבוש והדיכוי. אף אחת לא חופשייה עד שכולן חופשיות.