מעל 3,243 בני אדם, בהם לפחות 634 נשים ו־201 ילדות וילדים, נספו עד כה בהפצצות הנרחבות על לבנון, שכללו גם פגיעה בבתי חולים ובאנשי רפואה בעת מילוי תפקידם, וגרמו ליותר ממיליון עקורים.

בצד השני של הגבול עוד מאות אלפי תושבים ותושבות הצטרפו לשגרת אזעקות יומיומית, לרוב ללא מיגון מספק, בייחוד ביישובים הערביים־פלסטיניים בגליל, שם מספר ההרוגים והפצועים מירי רקטות חסר הבחנה של חיזבאללה, גבוה יותר (גם כתוצאה ממדיניות הזנחה גזענית של הממסד הישראלי).

בלבנון, אין מספיק מקלטים לשכן את כל העקורים, כך שבתי ספר וקמפוסים ברחבי המדינה הפכו למרכזי קליטה ומשפחות רבות ישנות ברחוב. כחצי מיליון עקורים חצו את הגבול לסוריה. יותר מ־37 עיירות בלבנון נמחקו ובתיהן נהרסו, ויותר מ־40 אלף יחידות דיור הוחרבו לחלוטין.

"המהלכים האלה ימשיכו עד שנגיע למצב שבו אנחנו מחזירים את תושבי הצפון אל בתיהם... זה היעד, זו המשימה, ואנחנו נפעיל את כל מה שצריך על מנת לעמוד בה" טען שר הביטחון לשעבר גלנט. ״ניצחנו את חיזבאללה,״ אמר שר הביטחון הנכנס ישראל כ״ץ, זמן קצר לפני שהחל מטח רקטות נוסף לגליל. האמירות של נתניהו, גלנט וכ״ץ מדגישות את האשליות שהממשלה מנסה למכור לנו: ההסלמה היא זמנית ולאחריה תושבי הצפון יוכלו לשוב לבתיהם.

בפועל, גם אחרי שנה של "לחץ צבאי" ומלחמת השמדה, צבא הכיבוש לא הצליח לשחרר את החטופים ולא להפסיק את הירי לעומק ישראל. יש סכנה שגם המלחמה בלבנון תימשך תקופה ארוכה ותוביל להרחבת הפגיעה בחיים ובביטחון של מיליונים משני צידי הגבול. גם אם חלק מהמפונים הישראלים יחזרו לבתיהם אחרי עוד חודשים של מלחמה, נהרות הדם וההרס העצום שממיטה המתקפה הישראלית על לבנון זורעים את הזרעים לפיצוץ הבא.

זוהי מלחמה שלא נועדה לקדם שלום או השבת תושבים לביתם. מטרותיה האמיתיות הן הגנה על השליטה והדיכוי הלאומי של הפלסטינים, תוך שמירה על ההגמוניה של המשטר הישראלי והאימפריאליזם האמריקאי במזרח התיכון מול איראן ובעלות בריתה.

כדי להתמודד עם המצוקה הביטחונית האמיתית בצפון, יש צורך בגישה שמתייחסת לשורשים הפוליטיים והחברתיים של משבר הדמים ומקדמת מאבק לסיום מלחמת ההשמדה בעזה, לסיום הדיכוי הלאומי של מיליוני פלסטינים, לעצירת התוקפנות של המשטר הישראלי בלבנון וברחבי האזור, ולמען שיקום, רווחה ושחרור לאומי וחברתי.