עובדי הרכבת ניצחו! הנהלת רכבת ישראל ושר התחבורה פיטרו את חברי ועד העובדים בדרום, שנאבקו למען חתימת הסכם שכר ונגד ההפרטה. מאבק נחוש ובלתי מתפשר של העובדים החזיר אותם לעבודה ואת ההנהלה לשולחן המו״מ. 2,923
בדצמבר הסתיימה בניצחון שביתת עובדי האזור הדרומי של רכבת ישראל, שנמשכה כשבוע. הנהלת החברה הסכימה להשיב לתפקידיהם את מנהיגי הוועד הדרומי, שפיטוריהם הביאו לשביתה, ולהיכנס למו״מ על הסכם קיבוצי חדש. הרקע לשביתהתוקפו של ההסכם הקיבוצי האחרון פג לפני שבע שנים, ומאז נקטה ההנהלה סחבת במטרה להימנע ממו״מ על הסכם חדש. בתקופה זו נרשמה עלייה חדה במספר הנוסעים ברכבות, שנפלטו מכבישיה הפקוקים של ישראל. למרות שעובדי הרכבות הגדילו את מספר הקווים ואת הפריון, הם נאלצים עדיין להסתפק במשכורות רעב: 80% מעובדי הרכבות משתכרים פחות משכר מינימום. ההנהלה רוצה גם לבצע כאן את מה שנעשה בבריטניה והוכח כאסון: פיצול החברה לחלקים והפרטתם. לפני שנה נבחר ועד חדש באזור הדרומי, במטרה להיאבק נגד ההפרטה ובעד תנאי עבודה הוגנים. בנוסף למאבק בהפרטה, אירגן הוועד החדש מאבק מוצלח להפיכת עובדי הקבלן לעובדי רשות הרכבות. ההנהלה נקטה מדיניות של הפחדה בניסיונה למחוץ את הוועד החדש. היא שכרה את שירותיהם של חוקרים פרטיים שעקבו אחר מנהיג הוועד והטרידו אותו. היא לא הסתפקה בכך, והגישה נגדו שורת תביעות משפטיות חסרות כל יסוד, שהסתכמו ב־15 מיליון שקל. איך ניצחו העובדים?ניצחון שובתי הרכבות היה תוצאה של הנהגה לוחמת שגייסה את כוחה של העובדים ועוררה בהם מודעות לעוצמה שלהם. העובדים סירבו להיבהל מהאיומים, הפיטורים, עורכי הדין והחוקרים הפרטיים שהעסיקה ההנהלה. הם היו מוכנים לעשות את כל מה שנדרש כדי לנצח בשביתה. השובתים השתלטו על תחנת לוד, והקימו שם אוהל מחאה שאוייש 24 שעות ביממה. האוהל היה מוקד השביתה. אסיפות שובתים התקיימו כל יום, כדי לעדכן את העובדים בהתפתחויות. השובתים לא היו מוכנים פשוט לשבת ולהמתין עד שהמתדיינים יגיעו להסכמה. הם נקטו יוזמה, חסמו פסי רכבת, ארגנו הפגנות וגם נסעו לתחנות רכבת בצפון הארץ כדי לשכנע את העובדים שם להצטרף לשביתה. מנהיגי עובדים ממפעלי תעשייה סמוכים ביקרו באוהל המחאה כדי להפגין סולידריות ותמיכה. הם ראו בפיטוריהם של מנהיגי ועד עובדי הרכבות התקפה על כלל העובדים במשק. אם פיטורי חברי ועד רכבת דרום היו עוברים בשקט, זה היה נותן אור ירוק למנהלים בענפים אחרים במשק לפטר חברים בוועדי עובדים שאינם לרוחם, והמשמעות הייתה שההנהלה תוכל למעשה לבחור את נציגי העובדים. שלמה שמעוני מוועד העובדים בנמל אשדוד קרא להנהגת ההסתדרות להכריז על שביתה כללית עקב ההתרחשויות. לצערנו, קריאה זו לא זכתה להיענות רצינית. בהמשך המאבק התנהלו דיונים על ארגון הסולידריות על בסיס של עובדים מהשורה. נעשו תוכניות לשיגור צוותי עובדים למפעלים באזור כדי לחלק עלונים שיסבירו לקבוצות עובדים נוספות עד כמה חשובה תמיכתם בשביתת הרכבות. עובדי רכבות אלה היו אמורים לפנות לעובדי המפעלים בחדרי האוכל בזמן ארוחת הצהריים ולהסביר את העובדות שמאחורי מאבקם. התוכנית הייתה שעובדים פעילים וחברי וועד מכל מקומות העבודה יוזמנו לכנס סולידריות לתמיכה בעובדי הרכבת, ובכנס זה יידונו הדרכים לתמוך בעובדי הרכבת, כולל ארגון של שביתה כללית ליום אחד אם יהיה צורך בכך. הנהלת הרכבת ביטלה את הפיטורים, והשביתה הסתיימה בטרם ניתן היה ליישם את התוכניות האלה. יחד עם זאת, הן בהחלט הראו כיצד ניתן לארגן סולידריות מלמטה. ואם צריך, גם בלי סיוע של הנהגת ההסתדרות. מאבק סוציאליסטי והשביתהחברי תנועת מאבק סוציאליסטי ביקרו את השובתים בכל יום. פרסמנו מאמרים באתר האינטרנט שלנו ובעיתוני עובדים בבריטניה, כדי לחזק את התמיכה בשביתה. ארגנו מסרים של סולידריות מפעילי איגודים ביוון, בריטניה, אוסטריה ושוודיה. ניצלנו את הניסיון שרכשנו במאבקי עובדים כדי לסייע בפיתוח אסטרטגיה להרחבת השביתה, כדי להבטיח את הצלחתה. הדפסנו 4000 פלאיירים שנכתבו בשיתוף עם מנהיגי השביתה, ויועדו לעובדים בענפי תעשייה אחרים ולציבור הרחב; בפלאיירים אלה הסברנו את הסכנות הטמונות בהפרטת הרכבת וקראנו לכולם לתמוך בשביתה. בכנס המוני שנערך בתום השביתה הודה מנהיגה, מיכה חיון, לחברי מאבק סוציאליסטי על העזרה והתמיכה שהעניקו לשובתים לאורך השביתה. לדבריו, הוא ימשיך לשתף איתנו פעולה במאבק המתמשך בהפרטה. ועדים לוחמים מול ועדים קנוייםחיון מרוויח משכורת של עובד מהשורה. בשיחה עם מערכת עיתון "המאבק", אמר חיון: "ועדי עובדים אינם קיימים רק לצורך טיולים או מתנות לחג. הם קיימים על מנת להיאבק". מיכה מייצג דור חדש של מנהיגי עובדים לוחמניים, אשר מובילים כיום את המאבק להשיב בחזרה לעובדים את מה שנשדד מהם במהלך העשור האחרון. הניצחון של השביתה בדרום דרש הקרבה אישית של חברי הוועד, שהיו מוכנים להילחם עד הסוף, גם אם המשמעות הייתה תביעות אישיות נגדם ופיטוריהם של חמישה מהם, כולל חיון, המזכיר הכללי של הוועד, ביוזמת הנהלת הרכבת ושר התחבורה, אמנון ליפקין־שחק. חברי הוועד לקחו סיכונים אישיים בשביתה, וכך צריכים להתנהג חברי ועד בכל סכסוך עבודה. לרוע המזל, הנהגת הוועד הצפוני אינה שותפה לרוח לחימה זו. ראש הוועד בצפון הוא גם הממונה לענייני רווחה של רכבת ישראל ומרוויח משכורת של סגן נשיא. סגנו הוא יועץ למנכ״ל לעניינים מיוחדים. כל חברי הוועד הצפוני הם מנהלים. ואמנם, הוועד הצפוני לא הצליח להתנגד להפרטה שתגרום לפיטורים המוניים. הם אפילו לא הוציאו את הצפון לשביתה לאחר פיטורי הוועד הדרומי. הדבר סיבך את השביתה, והקשה על השובתים בדרום לשכנע עובדים אחרים לנקוט צעדי סולידריות. למרבה הבושה, הוועד הצפוני סירב להביע עמדה ברורה נגד התביעה המשפטית שהוגשה נגד מיכה חיון, ולתבוע את ביטול כל ההליכים המשפטיים נגד חברי והוועד כחלק מההסכם הקיבוצי. הוועד הדרומי שיגר לעמיתים בצפון מכתב רשמי, ובו הוסבר להם מדוע על כולם להיאבק יחד לשיפור תנאיהם. מיכה חיון צירף לעלון עותק של תלוש המשכורת שלו: 4500 ש״ח בסך הכל. הוא קרא לראש הוועד הצפוני לגלות לעובדים מהי המשכורת שלו. העובדים זקוקים לוועד שיגן עליהם מפני ההנהלה. כשחברי הוועד מתמנים לתפקידי ניהול, הם בוגדים בעובדים שבחרו בהם ומותירים אותם חסרי הגנה. עובדי הרכבת בצפון סובלים מאותם תנאים הקשים ששוררים בדרום. הם זכאים לוועד שייאבק לשיפור תנאי כלל העובדים, לעומת עמדתם של חברי הוועד נגד טובת העובדים. * מנהיגי עובדים צריכים לקבל שכר של עובדים — הסוף לשחיתות בוועדים. * הערת מערכת האתר: בשנת 2008, כשבע שנים לאחר כתיבת המאמר, נחשף בדו״ח מבקר המדינה שמיכה חיון נקנה גם הוא על־ידי ההנהלה בתוך שבועות ספורים לאחר השביתה, קיבל הטבות אישיות כדמי שתיקה (כולל שכר מנהלים), כדי שלא יפריע להמשך הפגיעה בעובדים, ובכך בגד בהם. אולי יעניין אותך גם... |
גב סולידרי למאבק סוציאליסטי
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום. בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת. כתבות קשורות |
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום.
בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת.