כבר חודשים ארוכים שבדבלין מתחוללת מלחמה של ממש בין דיירים בשכונות העובדים לבין הרשויות המקומיות והממשלה על המס החדש שהוטל על ידי הרשויות על סילוק אשפה. משלמי המס מקבלים סטיקר שמורה לאוספי האשפה שאת הפח הזה אפשר לרוקן. תושבים רבים בדבלין מתגאים בכך שעל הפח שלהם לא מתנוססת המדבקה השנואה ושהם אינם משלמים את המס הכפול (כפול משום שבין כה וכה הם משלמים ארנונה ומיסים שונים לממשלה). הרעיון מאחורי שיטת המאבק היה פשוט. אם מספיק אנשים לא ישלמו, הרשויות יבינו כי לא ניתן לאסוף את המס וכך יהיו חייבות לבטלו כליל. מכיוון שהעובדים של דבלין זוכרים את הניצחון שלהם נגד מיסי המים לפני כמה שנים, הם פנו לאותה הטקטיקה גם הפעם. אז מנעו צוותים של פעילים את ניתוקם של בתים שלא שילמו מיסי מים או מחברים אותם מחדש זמן קצר אחרי הניתוק. הפעם לא היו הרשויות יכולות שלא לאסוף את הפחים של מי שלא שילם בזכות חוק שכופה על המועצות המקומיות לאסוף את כל הפחים. החוק שונה אחרי שהמימסד האירי נוכח לדעת שבלי אכיפה אלימה הוא לא יוכל לאסוף את המס. התשובה של העובדים היתה נחרצת: לא תאספו את הפחים של מי שלא שילם — לא תאספו מאף בית בעיר!

בחודשיים האחרונים מתבצרים פעילים ביציאות מנקודות האיסוף של משאיות הזבל כדי למנוע מהם לאסוף אשפה בצורה סלקטיבית רק ממי ששילם. ההתבצרויות הלכו והתעבו באופן שמאיים ישירות על הריבונות של המועצות המקומיות והממשלה. התגובה לא איחרה לבוא והגיעה בדמות מעצרים של הפעילים המרכזיים ותקופות מאסר של כחודש (בינתיים). הכלואים הראשונים היו חבר הפרלמנט מטעם המפלגה הסוציאליסטית ג׳ו היגינס (המפלגה האחות של מאבק סוציאליסטי באירלנד), שרואיין כאן בגיליון הקודם, וחברתו קלייר דיילי, חברת מועצה בדבלין, גם היא מטעם המפלגה הסוציאליסטית. עיתון ה"גארדיאן" הבריטי (החדשות על מרד המס הגיעו כבר לכל אירופה) הביע באחד המאמרים שלו תמיהה על כך שחבר פרלמנט שנחשד בשחיתויות הצליח לגרור את משפטו במשך שנים, ואילו את היגינס הכניסו לכלא תוך ימים ספורים. ככה זה בקפיטליזם — צדק לעשירים וצדק לעובדים. היגינס, בניגוד לחברי פרלמנט אחרים בארץ וגם באירלנד, מקבל שכר ממוצע של עובד אירי, ואת שאר השכר שלו מהפרלמנט הוא מפריש למאבקים קהילתיים ולמפלגה הסוציאליסטית. מאז נכלאו עוד פעילים לתקופות של חודש, ביניהם גם סבתא לנכדים, אמא לילד בן ארבעה חודשים, שנכלאה יחד עם התינוק, ועוד גברים ונשים, עובדים ועובדות רגילים. אבל כל פעם שמתבצע מאסר חדש נגרמת הסלמה מיידית, ועוד נקודות יציאה של משאיות האיסוף נחסמות. המימסד מאבד את עשתונותיו...

הצעדים הבאים

גם באירלנד, כמו בהנהגת ההסתדרות בישראל, ראשי האיגודים המקצועיים לוקחים צד כביכול ניטרלי בין המימסד לעובדים. הם מגנים את העבירה על החוק, ומסרבים לגנות באותה לשון את מי שמכניס נציגי ציבור לכלא על השתתפותם בהגנה על ציבור הבוחרים שלהם מפני מימסד אטום ואכזר. נהגי משאיות הזבל, לעומת זאת, תומכים במפגינים ומסרבים לפרוץ את החסימות היומיות.

ממשלת אירלנד מקצצת, מפריטה ופוגעת בעובדים. המאבק הזה ממקד את הזעם הציבורי נגד הממשלה, ולכן הוא תופס כותרות בעיתונים וזוכה לתמיכה ציבורית רחבה. בסקר אחרון שנערך בעיר דבלין זכתה המפלגה הסוציאליסטית לתמיכה של 14%, תמיכה שצפויה עוד לעלות.

המפגינים נגד המס קוראים לעובדי הרשויות המקומיות להצטרף אליהם באופן אקטיבי, משום שהמס החדש הוא רק צעד אחד בדרך להפרטת איסוף הזבל בדבלין, ואחר־כך באירלנד כולה. הרעיון הוא לאותת לחברות פרטיות שאפשר להרוויח מאיסוף אשפה. אם המאבק נגד המס החדש ייכשל, גם נהגי המשאיות של הרשויות המקומיות יפסידו מאוחר את מקום עבודתם, ואחר־כך תפנה הממשלה להטיל מסים חדשים. אם המס יופל, תהיה זו הוכחה אמיתית לכוחם של העובדים ושל מאבקים מיליטנטיים נגד ממשלות ובעלי הון. גם באירלנד כמו בארץ, המאבק הנוכחי הוא רק חלק מהמאבק המעמדי הגדול יותר. חברי מאבק סוציאליסטי תומכים במאבקם הצודק של חברינו האירים. אנחנו עורכים הפגנות מול שגרירות אירלנד ומארגנים מכתבי תמיכה מראשי ועדי עובדים כאן בארץ. אנו גאים בחברינו האירים הנלחמים, ובמיוחד באלה מהם שנכלאו והקריבו מחירותם האישית למען המאבק המעמדי. אנחנו ממליצים לקוראינו לעקוב אחר המאבק באתרי אינטרנט של קבוצות המאבק השונות שם, ודרך האתר של המפלגה הסוציאליסטית באירלנד:

WWW.SOCIALISTPARTY.NET/BINTAX

לא ירחק היום וגם בישראל יקום מרד מיסים. עובדים ומובטלים משלמים מיסי ארנונה לרשויות מקומיות שמזניחות באופן פושע את התשתיות העירוניות ואת מערכת החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח. תמורת כל מה שאנחנו נותנים למדינה אנחנו מקבלים בחזרה כלום בפיתה. המאבק של מעמד העובדים האירי יכול ישמש לנו דוגמה טובה לניהול מאבקים דומים בעתיד.