עצמות סדוקות ושבורות, חקלאי פלסטיני פצוע שניצל מניסיון לינץ', פעילי ופעילות שלום חבולים ומדממים, אובדן כסף שנשדד, ציוד חקלאי שרוף, מצלמות שבורות, רכבים מנותצים. זו הייתה התוצאה של שתי תקיפות שביצעו ב־30 בספטמבר, ראש השנה העברי, כמאה מתנחלים מההתנחלות ענתות־עלמון שעל אדמות היישוב ענאתא מצפון־מזרח לירושלים.

תושבי ענאתא מנושלים מאדמתם

עד 1967 היו כ־34 אלף דונם בבעלות תושבי העיירה ענאתא, בה מתגוררים כיום 10,000 איש. כ־96% מהקרקע הופקעה בפועל ע״י ממשלות ישראל, בין השאר לטובת ההתנחלויות ענתות־עלמון, כפר אדומים, פסגת זאב וגם המחנה הצבאי ענתות וחומת ההפרדה שמנתקת את ענאתא מירושלים (כולל את חלקה המערבי שרשמית מסופח לירושלים).

בשנת 2003 הזיזו מתנחלי ענתות את הגדר הדרומית של ההתנחלות וסיפחו בפועל קרקעות נוספות. השטח הרשמי של ההתנחלות מוגדר כ"אדמות מדינה", כלומר קרקעות פלסטיניות שהופקעו לטובת המתנחלים, ובנוסף היא כולאת בתחומה גם קרקעות שעוד רשומות בטאבו על שם תושבים פלסטינים, שגישתם לשטח חסומה (לפי דו״ח של 'שלום עכשיו', כמחצית מהקרקע של ענתות רשומה בטאבו על שם תושבים מענאתא).

ענתות היא התנחלות וילות אמידה של כמה מאות מתנחלים, רבים מהם אנשי משטרה וצבא. בהתחשב בעובדה הזאת, רק משפחה פלסטינית אחת, משפחת א־ריפאעי, מעיזה בינתיים להתעקש לגשת לאדמותיה. המתנחלים מאיימים ומבצעים פעולות טרור כנגד משפחת א־ריפאעי במטרה להרחיקה. בין היתר מספרת המשפחה שהמתנחלים השחיתו קברים, עצים וציוד חקלאי ואף הרעילו באר מים.

אווירת פוגרום

ב־30 בספטמבר התנפלו באגרופים, מקלות ואבנים עשרות מתנחלים על בני־המשפחה ועל 15 פעילי ופעילות שלום ישראלים שהגיעו לביקור הזדהות. חלק מהתוקפים לבשו חולצות משטרה ונשאו אקדחי שירות משטרתיים.

"הייתה אווירה של פוגרום. הם היו מוכנים להרוג. יאסין [א־ריפאעי] נפצע ראשון ונפתח לו הראש. הוא התמוטט והמשיכו לבעוט בו. אם לא היינו מתערבים הם עוד היו הורגים אותו. והם המשיכו ותקפו בברבריות פעילות ופעילים ושברו מצלמות. המשטרה עמדה מהצד ולא עשתה כלום", סיפר בשיחה עם maavak.org.il מיכאל אוריצקי, בן 35, חבר ועד עובדים במוסד ציבורי ידוע בירושלים, שסיים את האירוע עם רגל סדוקה.

באופן מרשים ארגנה בתוך שעתיים תנועת "סולידריות" כ־40 מפגינים ומפגינות בשערי ההתנחלות. הפעם כמאה מתנחלים ומספר מתנחלות הסתערו על המפגינים במכות רצח ונשיכות וגרמו חבלות רציניות ושברים, תוך כדי קריאות "מוות לערבים" ו"מוות לשמאלנים". מפגינים רבים נזקקו לטיפול רפואי ושלושה נזקקו לטיפול בביה״ח.

"מקרה קלאסי של פרובוקציה שמאלנית מכוערת בלב יישוב יהודי ועוד בעיצומו של החג" סיכם יו״ר מועצת יש״ע, דני דיין — שמנהיג הסטודנטים איציק שמולי בירך בקיץ את ניסיונו לתפוס טרמפ על מחאת יוקר המחייה.

אויבי השלום והצדק החברתי

בשתי התקיפות עוכבו לחקירה דווקא המותקפים, ואילו חודש וחצי לאחר האירוע עדיין לא נעצר אף אחד מהתוקפים. לאורך חודש אוקטובר סירבה המשטרה לאפשר לקיים עצרת מחאה בהתנחלות ענתות, עד שתנועת "סולידריות" עתרה בנושא לבג״ץ.

מאתיים המפגינים והמפגינות שהגיעו למקום ב־11 בנובמבר, ובהם פעילי מאבק סוציאליסטי, נאלצו להסתפק בינתיים במחאה של שעה בלבד במתחם מגודר. אך המסר הרחב של ההפגנה הבהיר שלא מדובר באירוע מחאה מבודד, ממש כפי שאלימות מתנחלי ענתות היא רק מקרה דוגמא לגל של ריאקציה לאומנית בחברה הישראלית שחותר תחת גל מנוגד של קידמה והתעוררות של מאבקים חברתיים.

בחסות המדיניות הגזענית והאנטי־דמוקרטית שמובילות כל מפלגות הממסד המרכזיות, הפורעים מהבועה האליטיסטית של ענתות, כמו המפגעים הכהניסטים ששורפים מסגדים, תורמים לליבוי הגל הלאומני ולהכשלת המאבקים לצדק חברתי ושלום.

מי שמלבים את הגל הזה הם לא רק אויבי השלום ואויבי הציבור הערבי־פלסטיני בישראל ובשטחים הכבושים, אלא גם אויבי התנועה החברתית והעבודה המאורגנת בישראל. הגזענות, אלימות המתנחלים וטרור הימין הקיצוני — והחסות השלטונית שהם זוכים לה — מוכרחים להיתקל בהתנגדות עקרונית נחרצת וקולנית מצד כל הארגונים החברתיים וארגוני העובדים.