מלחמת השולל של ממשלת ההון וההתנחלויות לא מפסיקה לייצר טרגדיות חדשות ותמונות זוועה שמשודרות מרצועת עזה לכל העולם מדי יום. המספר העצום של ההרוגים והפצועים מקרב האוכלוסייה הנצורה ברצועה — ללא חשמל, ללא מים זורמים, ללא מקלט וללא אפשרות לברוח — יוצר באופן טבעי זעם רב ברחבי העולם, המתבטא בהפגנות ותהלוכות, חלקן המוניות, בקריאה לעצור את מרחץ הדמים.

הפגנות נגד המלחמה נערכו ביפן, הודו, קשמיר, תאילנד, אוסטרליה, ברזיל, צ׳ילה, קנדה, ארה״ב, טורקיה, מרוקו, תוניסיה, ירדן, אוסטריה, הולנד, גרמניה, בלגיה, צרפת, בריטניה ובמקומות נוספים.

בלונדון השתתפו בשבוע שעבר קרוב למאה אלף מפגינים ומפגינות מכל רחבי בריטניה במפגן מרשים של סולידריות וזעם נגד המלחמה בעזה — זו היתה ההפגנה הגדולה בעולם נגד סבב המלחמה הנוכחי, והיא נתמכה גם על־ידי איגוד הכבאים הארצי בברטניה (FBU), הקורא להפסקת אש מיידית שתכלול את הפסקת ירי הרקטות והסרת המצור מעל עזה.

בארה״ב השתתפו אלפי מפגינים בצעדות שהתקיימו נגד המלחמה בשיקגו, ניו יורק, סיאטל וערים נוספות. בהפגנות האלו השתתפו צעירים אמריקאים רבים, כולל יהודים וערבים, פעילי זכויות אדם ופעילי איגודים מקצועיים. גם מפלגות ותנועות אחיות של מאבק סוציאליסטי, בבריטניה, בארה״ב ובארצות נוספות, השתתפו בהפגנות האחרונות שהתקיימו בערים הגדולות וקראו לעצור את המלחמה, לסיים את המצור ולהיאבק למען שלום וביטחון שוויוניים לפלסטינים ולישראלים.

בניגוד לניסיון של דוברי הממשלה והתקשורת הישראלית לקטלג כל מחאה נגד המדיניות של ממשלת נתניהו ונגד המלחמה כ"אנטישמיות חדשה", הקריאות בהפגנות אינן מכוונות נגד יהודים או נגד התושבים בישראל אלא נגד פעולות ממשלת הימין: נגד המצור, נגד הכיבוש ומעל לכל נגד המשך המלחמה ושפיכות הדמים.

הסיקור התקשורתי בישראל מתמקד פעמים רבות בתקריות אנטישמיות שאינן קשורות להפגנות או בגורמי ימין שונים המהווים מיעוט קטן ולרוב לא רצוי בהפגנות, שמאורגנות בדרך כלל על־ידי תנועות שלום, מפלגות שמאל, תנועות סוציאליסטיות ונציגים של איגודי עובדים.

כך למשל, בהפגנה של עשרת אלפים איש נגד המלחמה שהתקיימה בעיר רוטרדם שבהולנד, מפגין שניסה להניף את הדגל של ארגון דאע״ש הורחק מההפגנה על־ידי מפגינים אחרים. בברלין, מארגני המחאה נגד המלחמה התנגדו לנוכחותם של ארגונים ניאו־נאציים ושל ארגון הימין הפשיסטי הטורקי "הזאבים האפורים" בהפגנות. לעומת זאת, הנוכחות של אזרחים ישראלים התקבלה בברכה.

גם פעילים ופעילות מתנועת מאבק סוציאליסטי שהשתתפו בזמן המלחמה בסמינר סוציאליסטי בינלאומי שערך הוועד למען אינטרנציונל עובדים (הארגון הסוציאליסטי הבינלאומי שהתנועה שותפה בו) בבלגיה, לקחו חלק בהפגנות שהתקיימו שם נגד המלחמה והתקבלו באהדה מצד שאר המפגינים, רבים מהם מהגרים מהמזרח התיכון.

מעל עשרת אלפים הפגינו בבריסל נגד המלחמה בעזה. ההפגנה אורגנה על־ידי קואליציה של ארגוני שמאל שכללה את המפלגה האחות של מאבק סוציאליסטי בבלגיה, מפלגת השמאל הסוציאליסטי (LSP/PSL), ובשיתוף עם פדרציית האיגודים המקצועיים הבלגית FGTB. בהפגנה נאם גם פעיל מאבק סוציאליסטי שי גלי. יומיים קודם לכן נאמה פעילת התנועה סוהיר דקסה־חלבי בהפגנה בעיר שרלרואה שאורגנה על־ידי אותה הקואליציה. הנאומים של שי וסוהיר, שקראו לחזק את המאבק לעצירת המלחמה ולסיום המצור והכיבוש התקבלו בשני המקרים במחיאות כפיים ובאהדה.

ההפגנות בערים שונות ברחבי העולם מבטאות סולידריות עם הסבל של הפלסטינים בעזה. הן נועדו גם להפעיל לחץ על הממשלות הקפיטליסטיות בארצות השונות לחדול מהגיבוי שהן נותנות למלחמה ולמדיניות הקטסטרופלית של ממשלת נתניהו, שמנוגדת לא רק לאינטרסים של ההמונים הפלסטינים אלא גם לאלו של הרוב המוחלט של הציבור הישראלי.

אפשר לראות כי המחאה מלמטה מצליחה להשפיע על חלק מממשלות ההון במערב — חלקם נאלצים לשנות רטוריקה ולקרוא לממשלה להגיע להפסקת אש מיידית. עם זאת, כדי לשים קץ למלחמת הדמים ולמדיניות האנטי־שלום שהובילה אליה, חיוני להרחיב את המאבק לסיום המלחמה, המצור והכיבוש ולמען שלום גם כאן בישראל ובשטחים הפלסטיניים.