בתחילת החודש, 6 באוקטובר, הפגינו קרוב ל־2,000 נשים וגברים מול מועדון "אלנבי 40" בתל־אביב בדרישה לסגור אותו לצמיתות, וזאת בעקבות האירוע המקומם בו נוצלה מינית נערה בת 19 שביקרה במועדון.

המקום ידוע בכך שבמקום לספק מקום בטוח לנשים, הוא מעודד את הניצול המיני שלהן. המשטרה אמנם הוציאה צו סגירה זמני למועדון, אבל בשלב הזה הוא צפוי עדיין להיפתח מחדש, באותה המתכונת, אם לא יופעל לחץ נוסף.

הפגנת הזעם שהתארגנה מול "אלנבי 40" שיקפה את הסלידה של ציבור רחב מהמקרה, ויצאה נגד כל אותם המועדונים שמעודדים החפצה, השפלה וניצול מיני של נשים, ונגד הפגיעה היומיומית בנשים בכלל.

שורה של ארגונים לקחו חלק בהפגנה, ובהם מאבק סוציאליסטי, נעמ״ת (ארגון הנשים של ההסתדרות), מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אסל״י, וכמו כן גם חברות מועצה וחברות כנסת מטעם "מרצ" ו"המחנה הציוני".

"בתל אביב ובערים נוספות יש עוד מקומות רבים שמשתמשים בנשים כחפץ לסיפוק מיני", למעשה בחסות רשויות המדינה, לרבות המשטרה והעיריות, כפי שהסבירה תובל קליין, פעילת מאבק סוציאליסטי, שהיתה בין הנואמות והנואמים בהפגנה. תובל הדגישה גם שבנוסף לאותם בעלי עסקים שמרוויחים מניצול מיני של נשים, ההתקפות הכלכליות על העובדות והעובדים בחברה מדרדרות את מצבן של הנשים: "נשים הן הראשונות שנפגעות מהמדיניות הכלכלית של הממשלה, קיצוצים ברווחה, שחיקת שכר במגזר הציבורי והפרטות. כשהתקציב חינוך מקוצץ שוב ושוב, איך נקבל חינוך מיני ומגדרי שכל־כך נחוץ לנו בבתי־הספר? כשהדיור הציבורי מחוסל המצוקה הכלכלית של נשים מועצמת והן נדחפות למעגל הזנות. כאשר תקציב הבריאות מקוצץ ושירותי בריאות הנפש מופרטים, אין אפשרות לתת הכשרה לרופאים ופסיכיאטרים לטיפול בנפגעות תקיפה מינית".

אלימות נגד נשים וניצול נשים הן תופעות יומיומיות בחברה הקפיטליסטית הבלתי־שוויונית בה אנחנו חיים. כאשר אין שוויון בין נשים לגברים, כאשר נשים מודרות ממרכזי הכוח בחברה, כאשר המעמד שלהן הוא עדיין נחות מבחינה חברתית וכלכלית — נשים רבות נופלות קורבן לאלימות ולניצול מיני. תעשיית הזנות מגלגלת מיליארדים מסחר ומניצול מיני של נשים; תעשיות היופי והפרסום מפיצות סקסיזם כדי לנצל את המקום המוחלש של נשים בחברה לצורך מיקסום רווחים.

לכן ניצחון במאבק נגד הסקסיזם והאלימות המינית בחברה דורש מאבק רחב גם נגד המדיניות הניאו־ליברלית שמיטיבה עם בעלי ההון ומגדילה את המצוקה והעוני, ולמעשה מגבירה את חשיפתן של נשים לניצול ולאלימות. המאבק צריך להיות גם נגד השיטה הקפיטליסטית עצמה, המושתתת באופן מעוות על היגיון הרווח של תאגידים פרטיים במקום על מתן מענה לצרכים החברתיים למען רווחת הכלל.

להתארגן למאבק

• לבנות תנועת מחאה של נשים וגברים נגד סקסיזם ואלימות מינית.
• לשים סוף לפעילות מועדונים שמעודדים החפצה, השפלה וניצול מיני של נשים.
• סוף להאשמת הקורבן, כן לחינוך מיני ומגדרי והסברה על המיתוסים והעובדות בנוגע לאונס ולתעשיית המין — בכל מוסדות החינוך ובמקומות העבודה!
• סוף להפרטה ולייבוש התקציבי של מערכות הרווחה, החינוך והדיור, ובפרט ייבוש התקצוב למקלטי סיוע ומוקדי תמיכה בקורבנות אלימות מינית.
• להעלות את נטל המס על הטייקונים ולהלאים את משאבי הטבע, התאגידים הגדולים והמגזר הפיננסי לצורך שיקום המערכות הציבוריות.
• מאבק לחברה סוציאליסטית כאלטרנטיבה לחברה הקפיטליסטית שמושתתת על אי־שוויון מעמדי ומגדרי.