בעוד רוב הסטודנטים התחילו ללמוד ב־30 באוקטובר, באוניברסיטה העברית נדחתה פתיחת שנת הלימודים בעקבות סיכסוך בין האוניברסיטה למשרד האוצר. האוניברסיטה דרשה שהאוצר ישתתף בכיסוי גירעון של כ־180 מיליון שקל. בסופו של המשא ומתן, האוצר הסכים להעביר 100 מיליון שקל לאוניברסיטה העברית כדי לאפשר את פתיחת שנת הלימודים, אולם בתמורה האוניברסיטה התחייבה לקצץ 105 מיליון שקל מהתקציב, מתוכם 50 מיליון בבסיס התקציב.

נראה כי הגירעון של האוניברסיטה נגרם ע״י העלויות של הפנסיה התקציבית שהייתה נהוגה בעבר, לצד קיצוצים בעשורים האחרונים בתקציבי ההשכלה הגבוהה. משרד האוצר ניהל בעשרות השנים האחרונות מלחמת חורמה על הפנסיות התקציביות. בתקשורת מתנהלת דמוניזציה של הפנסיה התקציבית כמושחתת, ואלו שמקבלים אותה כ"מקורבים לצלחת". אך המדיניות של חיסול הפנסיות התקציביות מביא לפנסיות מצומקות. כך, שר הרווחה בממשלת הליכוד חיים כץ הודה כי "כל מי שנכנסו למעגל העבודה מ־95' אין להם פנסיה. מי שאומר להם אחרת מטעה אותם".

בהסכם בין האוצר לאוניברסיטה נאמר כי "בטווח הארוך תידרש האוניברסיטה לבצע התייעלות מבנית ובתנאי השכר". המשמעות היא שבאוצר לא מסתפקים בביטול הפנסיה התקציבית לעובדים חדשים (ביטול שנכנס לתוקף לפני כעשור וחצי), ושואפים כנראה לקצץ בפנסיה של העובדים הותיקים שעדיין נהנים מפנסיה תקציבית, לצד קיצוצי שכר.

ההסכם רע גם לסטודנטים

הדחייה בפתיחת שנת הלימודים גרמה לפגיעה בסטודנטים, שכמעט ללא הודעה מראש נאלצו לשנות תוכניות ורבים סבלו מאי־ודאות מהמצב, כי למרות שהלימודים נדחו בשבועיים האוניברסיטה הודיעה כי הם יוכלו להתחדש בהתרעה של שלושה ימים אם יושג הסכם, כפי שאכן קרה.

במהלך הסכסוך אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית נאבקה על פתיחת שערי האוניברסיטה מוקדם ככל הניתן, ארגנה הפגנה מול משרד האוצר ואף הודיעה שתתבצר בבניין ההנהלה במקרה הצורך. כשהתקבלה ההודעה על ההסכם בין האוניברסיטה לאוצר, האגודה בירכה על ההסכם, אך לא התייחסה כלל לתוכנו, ולא פרסמה דרישות פומביות בנושא.

אבל סטודנטים לא יכולים להישאר ניטרליים לגבי אופי ההסכם. ההסכם אולי סיים את הסכסוך הנוכחי, אך הכשיר את הקרקע לסכסוכים רבים אחרים בעתיד. הקיצוץ שאליו הסכימה האוניברסיטה העברית מהווה התקפה ניאו־ליבראלית משמעותית. הנהלת האוניברסיטה הסכימה עקרונית לקצץ בשכר. ייתכן בהחלט שחברי הסגל ועובדי המנהלה שמשכורתיהם יפגעו כתוצאה מהקיצוץ בשכר או כתוצאה מהקיצוץ בבסיס התקציב, ייצאו למאבק מוצדק לחלוטין, באופן שישבש את הלימודים וייפגע נקודתית בסטודנטים.

אם סטודנטים נקלעים לפעמים לסכסוכים בין האוצר, ההנהלה והעובדים, זה לא אומר שהאינטרס של הסטודנטים לא זהה לזה של העובדים במוסדות ההשכלה הגבוהה. הסיבה לסכסוכים הרבים במערכת ההשכלה הגבוהה היא שהאוצר והממשלה מנסים "לחסוך עלויות" על חשבון העובדים והסטודנטים. שנים של קיצוצים הביאו לכך שעובדים וסטודנטים נפגעים מהמדיניות של הממשלה. כך, סקר חדש של התאחדות הסטודנטים הראה שרוב הסטודנטים לא גומרים את החודש, באוניברסיטה העברית ובבאר־שבע פוטרו מרצים מהסגל הזוטר במדעי הרוח זו השנה הרביעית, ועובדי נקיון בשלל אוניברסטאות מועסקים ע״י חברות קבלן.

הקיצוצים שלהם הנהלת האוניברסיטה הסכימה יבואו על חשבון הסטודנטים, המרצים והעובדים בקמפוס. אי אפשר להבטיח פנסייה שמאפשרת לעובדי המוסד לגמור את החודש, ואם יש פנסייה כזאת היא באה על חשבון שאר העובדים והסטודנטים — זה הגיון שאגודת הסטודנטים צריכה להתנגד לו בתוקף.

פנסייה מכובדת היא לא מותרות. למעשה, זה האינטרס של רוב מוחלט של הסטודנטים להחזיר את הגלגל אחורה, ובמקום שהפנסיות יופקרו להימורים בבורסה, לדרוש פנסיה מובטחת וגבוהה לכולם. פנסיות לעובדי האוניברסיטה לא צריכים לסתור תוספות תקציב משמעותיות שמערכת ההשכלה הגבוהה זקוקה להן, לתקנים, שכר, בניית מעונות, ביטול העסקה קבלנית, מלגות מחייה, גם ביטול שכר הלימוד ועוד.

האגודה צריכה להתנגד להגיון המעוות לפיו "אין כסף". העלאת מיסים על בעלי ההון והלאמת משאבי הטבע תוכל לממן את הדרישות הללו. מאבק מאוחד של אגודות והתאחדות הסטודנטים לצד העובדים במוסדות ההשכלה הגבוהה יוכל להפסיק את ההתקפות החוזרות על הסטודנטים והעובדים.