סולידריות עם עובדי מפעל 'חַרְסָה' בבאר שבע, שעם חזרתם לעבודה מחופשת הפסח בשבוע שעבר גילו לתדהמתם שההנהלה מונעת את כניסתם למפעל באמצעות מאבטחים ושהם עומדים בפני פיטורים. הבעלים — קבוצת 'חמת', הנמצאת מאז 2011 בשליטת הטייקון יואב גולן — פתחו בשנים האחרונות חברה לייצור מקביל בטורקיה כדי לנצל כוח־עבודה זול שם.

ביום שישי האחרון (3.5), אחרי חמישה ימים של הפגנות מול שערי המפעל, הגיעו העובדים להפגין מול ביתו של גולן ביישוב העשיר כפר שמריהו, במחאה על סירוב ההנהלה אפילו לקיים איתם משא־ומתן. מאבטחים פרטיים ומשטרה המתינו להם במקום.

מפעל הקרמיקה שהוקם בשנת 1946, הוא היחידי בישראל המייצר אסלות וכיורים. במשך עשורים היה המפעל בבעלות ההסתדרות הישנה, במסגרת קונצרן 'כור', עד שהאחרון הופרט. המפעל משמש כיום מקור פרנסה ל־115 עובדים, ובעקיפין למעגל המגיע עד כדי מאות עובדים מהסביבה. עובדי המפעל, המאורגנים בהסתדרות הכללית, נזרקים כעת לאבטלה, לאחר עשורים שבהם ייצרו רווחים עבור בעלי המפעל. רבים מהם מתקרבים לגיל הפרישה לפנסיה ויתקשו למצוא מישרות חלופיות.

יו״ר ועד העובדים במפעל 'חרסה', איגור גרימן, אמר בהפגנה מול שערי המפעל ביום שלישי שעבר (30.4) כי "אנחנו רוצים להמשיך לעבוד ומאמינים שהמפעל יכול להצליח, אי־אפשר לזרוק עובדים שנתנו את הנשמה שנים רבות החוצה בלי פרנסה ובלי פיצויים הוגנים".

באופן שגוי, נציגי ההסתדרות אינם מציעים לעובדים להיאבק למניעת הגזירה אלא רק על פיצויים מוגדלים. זהו אותו ההיגיון שעמד מאחורי הדגל הלבן שהרים יו״ר ההסתדרות הקודם ניסנקורן מול הפיטורים ההמוניים ב'טבע' — נטייה להתקפל בפני תכתיבים מבעלי ההון המחפשים להעמיק את ניצול העובדים דרך העברת קווי ייצור למדינות שבהן כוח העבודה זול יותר. כעת, אף שרמת האבטלה במשק נמוכה בשלב הזה, עובדים נוספים עומדים בפני סכנת פיטורים — בהם למשל 240 עובדות ועובדי מפעל 'אמיליה קוסמטיקס' בירוחם — וההסתדרות צריכה לתת להם גב חזק באמת.

אסור להסתפק במיקוח על פיצויים בלבד. בלחץ מאבק העובדים, הנהלת 'חרסה' מפזרת הבטחות לקליטת 65 עובדים למישרות חלופיות בשני מפעלים אחרים של התאגיד, ולסיוע במציאת מישרות חלופיות באזור באר שבע לשאר העובדים. לכן, לכל הפחות, יש לדרוש המשך תשלום שכר מלא לעובדים על חשבון קבוצת 'חמת' ככל שיידרש, עד למציאת מישרות חלופיות, ללא פגיעה בשכר, בוותק ובשאר התנאים, או עד לפרישה לפנסיה.

אולם, העובדים מוכנים להמשיך בעבודתם ולהפעיל את המפעל, וקיים צורך בהמשך ייצור של אסלות וכיורים במשק, כך שההסתדרות צריכה לדרוש את פתיחת המפעל והפעלתו מחדש. אם הטייקון יואב גולן לא מוכן לכך, יש לדרוש להלאים את המפעל ולהפעילו תחת ניהול דמוקרטי בידי העובדים.

אסור להשאיר את עובדי חרסה להיאבק לבד. ההסתדרות חייבת להפעיל את כל הכלים העומדים לרשותה כדי להפעיל מקסימום לחץ על קבוצת חמת ויואב גולן, כמו גם על הממשלה במטרה להביא לפתרון מהיר עבור העובדים — החל מכינוס אסיפות עובדים בכל מפעלי ומשרדי קבוצת חמת, המשך בהשבתה של כלל הקבוצה, שמרבית עובדיה מאוגדים בהסתדרות, וגם באמצעות קריאה לחרם מאורגן על מוצריה.