בשורה של מוקדים ברחבי הארץ התקיימו במוצ״ש, 2 במאי, הפגנות תחת הכותרת: "המחאות מתאחדות: העם נגד המנותקים". לעצרת המרכזית שנערכה בתל אביב, בפארק צ׳ארלס קלור, הגיעו כמה מאות מפגינים ומפגינות, שהקפידו לשמור על ריחוק חברתי בהתאם להנחיות. גם פעילי ופעילות מאבק סוציאליסטי היו בשטח, עם השלטים "100% שכר — שהטייקונים ישלמו". עוד כמה מאות הפגינו בבאר שבע, ירושלים, חיפה, כפר קאסם וקריית שמונה. ספתח יפה למאבק שצריך עכשיו לבנות מומנטום.

מחאת "העם נגד המנותקים" התארגנה על רקע התחלה של תסיסה חברתית עמוקה, כשברקע שורה של יוזמות מחאה החלו להרים ראש בשבועות האחרונים — וביתר שאת עם ההקלות בהנחיות ההסגר — בתגובה למשבר הכלכלי והחברתי החריף המתפתח, ובהם עובדי אל על, מטפלות המשפחתונים, רופאים מתמחים ועובדות הוראה, סטודנטים, עצמאים ואומנים. במקביל נמשכת גם "מחאת הדגלים השחורים", הממשיכה את המחאה נגד השחיתות.

הרעיון של איחוד מאבקים בעת הזאת לטובת תנועה כללית של ה"99%" בחברה נגד הממשלה והאליטה הקפיטליסטית המנותקת הוא צו השעה ויוזמת "העם נגד המנותקים" עוזרת לדחוף לכיוון כזה.

בעצרת בתל אביב נאמו מטפלות משפחתוני משרד העבודה והרווחה, המאורגנות בכוח לעובדים, פאתן זאהר מעוספיה ואסנת קריכלי מאשדוד. מדובר במטפלות שרשמית אינן שכירות של המדינה, אף שבפועל המדינה מפקחת על עבודתן ומעבירה להן שכר באופן קבלני וללא ביטחון תעסוקתי. כעת הן הכריזו על שביתה עד שיקבלו מהממשלה החזר מלא על חודשיים שעבורם לא קיבלו כסף.

ארגון כוח לעובדים, שנרתם לספק חסות סמלית ליוזמת ההפגנות וחבל שלא ניתנה לו במה מרכזית יותר, דרש עם תחילת משבר הקורונה להבטיח 100% שכר לעובדים ולעובדות. הגישה הזאת עומדת בהיפוך לזו של הנהגת ההסתדרות בראשות בר־דוד, שטענה בתחילת המשבר שזה לא הזמן להיאבק והסכימה לפגיעה בעובדים בהתאם לדרישות הממשלה ובעלי ההון. השבוע היא החלה לקדם, יחד עם ארגוני המעבידים הגדולים במשק, תוכנית הדורשת סבסוד ציבורי לעסקים על החזרת עובדים למישרה חלקית, שיצטרכו להסתפק בשכר חלקי. סיעת האופוזיציה בהסתדרות 'צדק חברתי', שהצטרפה לתמיכה בדרישה ל־100% שכר, וארגון כוח לעובדים עוזרים להציב דוגמה ויש לקוות שיתפסו מקום בולט יותר בהפגנות, כולל עם התגייסות מאורגנת של עובדים ועובדות להגעה לשטח.

עוד נאמה בתל אביב גם יעל לוין, עובדת סוציאלית, המאורגנת באיגוד העובדים הסוציאליים ותנועת 'עתידנו', שתיארה איך המדיניות הניאו־ליברלית ייבשה והפריטה את מערכת הרווחה. מורת תיכון, חן עמרם, מחתה על ההסתה נגד עובדי ההוראה בשבועות האחרונים.

"ממשלה שמפקירה את כולנו, אין לה זכות קיום"

קורי סלע מהתארגנות 'צוות דיור ציבורי' סיפרה מהבמה שהיא אקדמאית לשעבר, אם יחידנית, התלויה בשוק הדיור הפרטי הפרוץ וכמו רבים לא יכולה לשלם שכירות עכשיו. היא תיארה איך גם לפני משבר הקורונה, ל־180 אלף משפחות לא היה איך לשלם שכירות, האפשרות לרכוש דירה התרחקה מיותר ויותר משפחות עובדות, ואיך במשך שנים חוסל בישראל מערך הדיור הציבורי. פעילי מאבק סוציאליסטי קראו "אין צדק חברתי בלי דיור ציבורי". סלע הסבירה ש"ממשלה שמפקירה את כולנו, אין לה זכות קיום!".

באופן משמעותי, סלע הייתה הדוברת היחידה שהדגישה כי הבעיה העמוקה יותר טמונה בשיטה הקפיטליסטית עצמה, וכי המשבר מעלה את הצורך בשיטה סוציאליסטית, אותה היא תיארה כ"כיסוי ממשלתי מלא ואמיתי" והתנהלות כלכלית "לטובת העם". עם זאת, שינוי סוציאליסטי דורש לא רק השקעה תקציבית אלא גם הפקעה של השליטה במשק מידי הטייקונים.

סלע ודוברים אחרים חזרו על המסר שאין כביכול הבדל בין ימין ושמאל. אך גישה כזו מתחמקת מהצורך להציב אלטרנטיבה פוליטית לשלטון הימין הקפיטליסטי. במיוחד מול ההסתה נגד השמאל כיום ועל רקע ההפרד ומשול על בסיס לאומי, נחוץ להתעקש על אלטרנטיבה של שמאל סוציאליסטי, ובפרט על קידום מאבק לשלום והתנגדות גם לפלגנות לאומנית ולכיבוש ולדיכוי של מיליוני עובדים ועניים פלסטינים. אין אפשרות אחרת לכינון חברה שוויונית.

מאבק של ה־99%

חבר הנהגת ארגון השמאל 'עומדים ביחד' והנהגת המפלגה הקומוניסטית, אורי ולטמן, נאם על הנתק בין הממשלה לאנשים מהשורה, תקף את המדיניות ששולחת אותנו לריב על פירורים ועושה הפרד ומשול בין יהודים וערבים, חרדים וחילונים, והעלה את הדרישה המרכזית להבטחת 100% שכר. הוא גם הסביר שאסור לחזור לשגרת עוני וניצול עובדי קבלן ושצריך להיאבק למען חברה שתספק "ביטחון כלכלי לכולנו". הוא קרא לא רק להפגין אלא גם להתארגן ולבנות כוח למען "הרוב הגדול של מי שחיים בארץ", כי "לא יבוא גנרל על סוס לבן" להציל את המצב.

ארגון עומדים ביחד עומד מאחורי היוזמה החיובית להפגנות "העם נגד המנותקים", אליה התגייסו ארגונים רבים, בהם גם תנועת מאבק סוציאליסטי. הצטערנו שהצעתנו להצטרף לרשימת הארגונים התומכים סורבה מצד גורמים בהנהגת עומדים ביחד, שהעדיפו להימנע ככלל מחיבור עם ארגונים פוליטיים אחרים בשמאל ומהתייחסות לצורך באלטרנטיבה פוליטית, וזו לדעתנו טעות.

עומדים ביחד מתאר עצמו לעתים כארגון סוציאליסטי, ודווקא מהסיבה הזאת היה מאכזב שדובר הארגון שמר על עמימות סביב הסוגיות המרכזיות שהוא עצמו העלה ושמתבקשות בהקשר של המשבר הנוכחי. מאיפה יגיע הכסף? מה צריך לדרוש מלבד פיצוי על אובדן הכנסה? איזו מדיניות דרושה להבטחת "ביטחון כלכלי לכולנו"?

המשימה של סוציאליסטים בתקופה הזאת, על רקע משבר מערכתי עולמי, היא לסייע לבניית מאבק והתארגנות סביב דרישות מיידיות, כמו פיצוי 100% שכר, וסביב רפורמות חברתיות, תוך קידום הסברה סוציאליסטית שתעזור לחדד מסקנות לגבי הצורך במאבק מעמדי אנטי־קפיטליסטי וסוציאליסטי. אולם הנאום לא הציע התייחסות מעמדית למשבר ולמאבק. הוא לא נגע בטייקונים, בקפיטליזם, בבעלות על משאבים, באלטרנטיבה פוליטית, בארגוני העובדים ובשינוי סוציאליסטי.

טוב שנוכח קמפיין המסית עצמאים קטנים נגד שכירים, המגיע מארגוני מעבידים דוגמת 'להב', המארגנים קראו למאבק משותף של "שכירים ועצמאים", למען רשת ביטחון כלכלית. כך גם מובן שרבים מבעלי העסקים הקטנים מוצאים עצמם במצוקה כלכלית איומה, ונחוץ שיתוף פעולה במאבק מול הממשלה ושלטון ההון. אולם השאלה היא איך אפשר לחולל שינוי. כן, יש צורך בקידום תנועה בשטח והתארגנות בחתירה למאבק המוני. אך כפי שהראה הניסיון של 2011, גם זה לא בהכרח מספיק, בטח כשעולה על הפרק כעת הצורך במאבק על הרבה יותר מפיצוי שכר. הכוח המכריע לשינוי חברתי טמון אובייקטיבית במעמד העובדים המאורגן בחברה, ונחוץ להדגיש את הדחיפה והעוצמה הפוטנציאלית שרתימת הכוח של העבודה המאורגנת תוכל לספק למאבק על פרנסה ולשינוי חברתי.

אנחנו בהחלט גם בעד מתן סיוע מהמדינה לעסקים קטנים, על בסיס צורך מוכח וללא עיכובים. אך אם כבר הוזמן נציג של בעלי מסעדות לדבר, חבל שבחרו דווקא במנכ״ל 'מסעדנים חזקים ביחד', שנשא נאום קפיטליסטי, שהילל מעבידים בענף והתמקד רק בדרישת פיצוי לעסקים (ולא בדרישה ל־100% שכר), מטעם ארגון מעבידים שנאבק בין השאר נגד "פסיקת הטיפים", שבלעדיה עובדי השירות בענף לא היו זכאים עכשיו לדמי אבטלה על השכר האמיתי שלהם. גם במאבק הנוכחי, חשוב להתעקש שהאינטרס של עובדים ועובדות, המשתכרים לפעמים בקושי שכר מינימום, ושבלעדיהם שום דבר לא זז, קודם לזה של המעבידים.

100% שכר ושלטון ההון

לטענת נציג עומדים ביחד, "אם [שרי הממשלה] רק היו רוצים, הם היו יכולים לפתור את הבעיות שלנו מחר בבוקר". ייתכן שהכוונה הייתה ספציפית לאפשרות להעביר מהלך של פיצוי כלכלי מהמדינה לאזרחים, ובהחלט נכון לדרוש שמהלך כזה יתבצע כבר מחר בבוקר. אך הבעיה בטיעון שהוצג היא יצירת רושם כאילו המצוקות והמשברים בחברה הם בסך הכול תולדה של הרצון של פוליטיקאים בשלטון — שבמציאות היו שמחים להצטייר כ"פותרי בעיות" — ולא של אינטרסים המכתיבים מדיניות והיגיון של שיטה שלמה, שכשליה זועקים במשבר הנוכחי.

הדובר לא התייחס לשאלה מאיפה יגיע הכסף אפילו עבור הדרישה המינימלית ל־100% שכר, אף שכבר בשלב הנוכחי פקידי האוצר ושלל דוברים קפיטליסטיים דוחפים במרץ לגלגול החשבון לפתחם של האנשים העובדים עם תוכניות בקנה לקיצוצי שכר ותקציבים חברתיים, ולניצול המשבר ברוח "דוקטרינת ההלם" לביצוע שינויים מבניים לטובת המעבידים. חבל שלא הוזכרו הצעות הנכללות בתוכנית הכתובה של עומדים ביחד ל־100% שכר, כגון מס חירום של 5% על 22 האנשים העשירים בישראל, הלאמת משאבי הגז וים המלח וביטול הטבות מס לתאגידים בינלאומיים.

עם זאת, גם התוכנית הכתובה מציעה להסתמך בעיקר על הגדלת הגירעון בתקציב המדינה, מכיוון ששיעור החוב היחסי של ישראל נמוך והריביות בשלב הזה נמוכות. אלא שתשובה קיינסיאנית כזו לא לוקחת בחשבון את כיוון ההתפתחויות הכלכליות עכשיו, כמו גם את הצורך בדרישות רחבות יותר ודחופות לא פחות בהקשר של המשבר — דוגמת השקעה מסיבית בבריאות, ברווחה ובדיור ציבורי — ואת המגבלות שההיגיון של השיטה הקפיטליסטית עצמה מציב מול דרישות כאלו בעת משבר.

הגירעון המצטבר היה במגמת עלייה עוד לפני משבר הקורונה וכעת, עם שילוב בין ירידה חדה בהכנסות המדינה ממיסים לבין עלייה בהוצאות, הוא צפוי בנסיבות הקיימות לפי תחזיות האוצר להאמיר השנה למעל 10% ביחס לתמ״ג. הריביות שהמדינה משלמת על אגרות חוב ממשלתיות צפויות לטפס ותחזוקת החוב תיעשה יקרה יותר. במוקדם או במאוחר, הממשלה הקפיטליסטית תגיש את החשבון לציבור ושוב תעלה השאלה מאיפה צריך להגיע המימון, מי צריכים לשלם.

צריך להתחיל מלהצביע על הטייקונים והררי העושר השדוד שהם יושבים עליהם. אך הדרישות הנחוצות לביטול הטבות המס ולהטלת מס חירום על העשירים ביותר והתאגידים הגדולים אינן מספיקות. הכלכלה הקפיטליסטית שבויה בידי בעלי ההון ואף שניתן בהחלט לאלץ אותם לשלם יותר, הם יכולים גם להחליט לפנות לחבלה במשק באמצעות השבתת עסקים, פיטורים המוניים או בריחת הון, בלי קשר לתוכניות הממשלה. דבר כזה הרי קרה רק עכשיו. התארגנות של 400 רשתות אופנה ומסחר הכריזה על השבתת מעבידים עד שדרישותיהם לעוד כספים מהמדינה ייענו. האוצר הודיע בתגובה על העברת 6 מיליארד שקל נוספים לעסקים הגדולים.

ההתנהלות הזאת מעלה על הפרק את השאלה מי שולטים במשק ולטובת מי הוא מתנהל. המשבר הנוכחי חושף עד כמה ה"שוק" הקפיטליסטי לא מסוגל לתת מענה לבעיות החברתיות הבוערות ביותר. זה הזמן להצביע על פתרונות מול שלטון ההון. להפסיק את השליטה של הטייקונים במשק. לדרוש להחזיר לבעלות ציבורית את אל על, את משאבי הטבע, את הבנקים, הרפואה המופרטת, הרווחה המופרטת, לשים סוף לתלות בשוק דיור פרטי... צעדים כאלה נחוצים ליציאה אמיתית מהמשבר. והם הכרחיים כחלק מהמאבק להחלפת השיטה ולמעבר למשק סוציאליסטי שיתנהל על בסיס תכנון דמוקרטי לרווחת הציבור ולא באופן עיוור למטרות רווח של קומץ בעלי הון. גישה כזו החותרת לפתרונות עומק תוכל לעורר השראה בקרב שכבות רחבות יותר ולתרום לבניית המאבק בתקופה הקרובה.