על רקע משבר הקורונה נקלעו עשרות אלפי סטודנטיות וסטודנטים למצוקה כלכלית חריפה. יוזמות התארגנו לצורך מאבק על נושאים מקומיים מול מוסדות הלימוד. חלקן החלו לפעול יחד במסגרת פעולה בשם מטה מאבק הסטודנטים והסטודנטיות המקדם מאבק סטודנטיאלי ארצי נגד הממשלה. במקביל, גם התאחדות הסטודנטים יצאה בקמפיין מחאה משלה בשם "רצינו להיות", וזאת לאחר שתגובתה למשבר עד עתה היתה רפה מדי. שתי ההתארגנויות הארציות בחרו באותו היום לקיום ההפגנה הראשונה שלהן — יום חמישי 7.5. התאחדות הסטודנטים קיימה את ההפגנה מול משרדי המועצה להשכלה גבוהה בירושלים בשעות הצהריים, ואילו מטה המאבק קרא להפגין בערב בכיכר הבימה בת״א.

"איך נשלם?!"

בהפגנה בתל אביב השתתפו כ־150 סטודנטים וסטודנטיות, רובם מאוניברסיטת תל אביב והמרכז הבינתחומי. כמעט כולם הגיעו דרך מעורבות במאבקים שהתחילו להתפתח כנגד הזנחת צרכי הסטודנטיות והסטודנטים במהלך המשבר — ומתוך הבנה שהמחאות המקומיות צריכות להתאחד למחאה כללית יותר נגד הממשלה. הזכרון מהמחאה ההמונית של שנת 2011 הדהד על הבמה כאשר מרבית הדוברות והדוברים התייחסו לכך שצעירים צריכים לחזור ולהיאבק ברחובות. כמו כן הוזכרו גם מחאות מההיסטוריה כמו השביתה המהפכנית בצרפת 1968, המאבק בצ׳כוסלובקיה כנגד הדיקטטורה הסטליניסטית והמחאה בארה״ב כנגד מלחמת וייטנאם.

אור ארז מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע אמר על הבמה: "השיטה הכלכלית של ממשלת נתניהו בשתים עשרה השנים האחרונות הטילה חורבן על רווחת האזרחים והעניקה צ׳ק פתוח לטייקונים, למקורבים, לתאגידים ולמי לא. למי לא? לנו לצעירים שעובדים מסביב לשעון ולא גומרים את החודש"

אחת מקבוצות הסטודנטים שחשה במיוחד את הפגיעה וההזנחה היא דיירי המעונות. אלפי סטודנטים שרבים מהם הוצאו לחל״ת ונאלצו לעבור להשתכר מדמי אבטלה נמוכים, הוכרחו להמשיך לשלם את שכר הדירה במעונות על אף שמוסדות הלימוד עברו למתכונת של למידה מהבית. במעונות אוניברסיטת תל אביב הדיירות הקימו ועד לניהול המאבק. אריאל פרץ ממארגנות מאבק דיירי המעונות, סיפרה כיצד חברת שיכון ובינוי הידועה לשמצה העיזה לנסות לפנות אותה מדירתה בליל הסדר, כחלק ממסכת של התנכלויות ואיומים. התנהלות זו מוכרת לכלל דיירי המעונות שנקלעו למצוקה. היא סיימה את דבריה בקריאה "איך נשלם?" שקלעה לתחושתם של המפגינות והמפגינים שחזרו אחריה מספר רב של פעמים.

בהפגנה היתה נוכחות גדולה של פעילות ופעילי "לא מתקוונים לשלם" שמונה לדברי מארגניה למעלה מאלפיים חברות וחברים. עשרות אלפי סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות הפרטיות המשיכו להידרש לשלם שכר לימוד מלא (בגובה של בין 10,000 ל־40,000 שקלים בשנה) ללא הסבר מתיישב על הדעת לכך (בעוד שרבים מעובדי האוניברסיטה הוצאו לחופשה ללא תשלום). יובל פרץ, נציג ההתארגנות, קרא לממשלה ולמל״ג לפתוח במשא ומתן מיידי: "אנחנו יודעים שאפשר אחרת. תפסיקו לשחק משחקים. הצעירים יצאו היום לרחובות כדי לדרוש תוכנית סיוע כלכלית מקיפה וכוללת... לא ניתן לכם לפגוע בעתיד הכלכלי שלנו. יש גבול לכל תעלול"

בנוסף, הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב חוו פגיעה מיוחדת בזירה האקדמית, וזאת בשל החלטתה הבלתי מתחשבת של האוניברסיטה לקיים את מועדי ב' של סמסטר א' באמצע סמסטר ב' ובהתראה של 10 ימים בלבד מראש. גם מול פגיעה זו קמה התארגנות למאבק, והפגנה בנושא התקיימה באוניברסיטת תל אביב ביום ראשון האחרון (10.5).

מנחה ההפגנה, עומר טויב, אמר בפתח ההפגנה "לא ניתן להם להפוך אותנו לדור אבוד ולא ניפול לשנאה". סנטימנט חשוב שנכח בהפגנה הוא הצורך באחדות בין המאבקים השונים הפורצים כעת על רקע המשבר. פרופסור דני פילק שבא להביע סולידריות עם הסטודנטים אמר "ממשלת ישראל פועלת בצורה מבזה. במקום סולידריות — העדפת האינטרסים של החזקים", הוא תקף את "שופרות הממשלה" בתקשורת הממסדית שיוצאים כנגד המורות, המתמחים, הסטודנטים ובעלי העסקים הקטנים, במסגרת מדיניות הפרד ומשול אגרסיבית של הממשלה.

ההתאחדות נדחפת להיאבק

בירושלים נכחו כ־100 משתתפות ומשתתפים בהפגנה, רובם כנראה הגיעו כחלק מהפעילות במסגרת האגודות השונות. ייתכן מאד שניתן היה לגייס שכבה רחבה יותר להפגנה, אך מדובר בהתפתחות חשובה שמעידה על הפוטנציאל להתחזקות המאבק בקרוב.

בשנים האחרונות ההתאחדות כמעט ונמנעה מהובלת מאבקים ארציים שעלולים להוביל להתנגשות ישירה בממשלה. ההחלטה להפסיק את ההשתתפות במחאה בתחילת ספטמבר 2011 והנסיגה מהדרישה לביטול שכר הלימוד החל מתחילת שנות ה־2010, השפיעו לא רק על רמת המאבק של ההתאחדות עצמה, אלא בעיקר על ירידה בבטחון של סטודנטיות וסטודנטים לצאת למאבק ראש בראש מול הממשלה בנושא ההשכלה הגבוהה.

ייתכן וההתאחדות נדחפת כעת חזרה לשדה המאבק. ניכר שנציגי האגודות מעוניינים לשדר לוחמנות וקראו קריאות כגון "אני סטודנט עני", "איפה איפה המל״ג". מהבמה עלו דרישות קונקרטיות, כמו עצירה זמנית לפחות של שכר הלימוד והשכר על המעונות, אך דרישות אלה לא עולות בבירור בפרסומים הרשמיים של הקמפיין שדווקא מציעים הלוואות לסטודנטים — כלומר התחפרות בחובות — בתור "פתרון".

חברות וחברי מאבק סוציאליסטי השתתפו בשתי ההפגנות עם שלטים עליהם נכתב "לחלץ את הסטודנטים, הסטודנטיות ואת ה־99%, שהטייקונים ישלמו", הובלנו קריאת סיסמאות ובינהן "לא נהייה דור אבוד, לבטל שכר לימוד", " יש כספים אל תטעו — שפוקס וקסטרו ישלמו!". בפלייר שחילקנו בעשרות עותקים דרשנו שבעלי העסקים הגדולים, הטייקונים, הם אלה שישלמו את המחיר הכלכלי של המשבר והסברנו שלשם כך יש להתארגן ולהיאבק למען החזר תשלום והקפאה של שכר הדירה למעונות הסטודנטים, הקפאה מלאה במימון המדינה של תשלום שכר הלימוד עד לחלוף המשבר, ותוכנית חילוץ עבור ה־99% כולל תשלום מלא עבור כל תקופות החל״ת והבידוד.

להתאחד במאבק נגד ממשלת ההון המושחתת החדשה

הפיצול במיקומי ההפגנות רמז על השאלה שהיא כנראה סלע המחלוקת המרכזי בין שתי ההתארגנויות — באיזו מידה יש לתקוף את הממשלה?

האינטרס של כלל הציבור הסטודנטיאלי הוא לשאוף למאבק מאוחד ככל האפשר כנגד הממשלה החדשה, כאשר נחוץ לקחת בחשבון את היכולת והאחריות של ההתאחדות הארצית והאגודות המקומיות להשקיע משאבים של כוח אדם וכספים ולפנות לשכבות רחבות גם של סטודנטיות וסטודנטים אבל גם בחברה כולה.

מחצית מהצבור צופה מחאה כללית נגד הממשלה בשל המשבר הכלכלי. על התאחדות הסטודנטים מוטלת אחריות. למאבק סטודנטיאלי גלוי יותר מול הממשלה יוכלו להיות גלי הדף משמעותיים בחברה כולה, במיוחד אם מאבק זה יציב דרישות קונקרטיות מרחיקות לכת כמו תשלום מאה אחוז מהשכר לכלל העובדים, הקפאת תשלומי שכר לימוד ושכר דירה וכו'. ניתן לדחוף את ההתאחדות לכיוון הזה. יש להמשיך לחבר יוזמות מחאה מקומיות, עם נציגי אגודות לוחמניים יותר (היכן שאפשר) — למאבק כללי ורחב בשיתוף עם קבוצות אחרות בחברה כנגד הממשלה .