מאות עובדות הוראה הפגינו בכיכר הבימה ביום חמישי 30.4 כחלק מיוזמת "מחאת האלונקות". היוזמה למחאה התארגנה מלמטה באופן מרשים תוך ימים ספורים — מתודלקת על ידי העלבונות שהטיחה הממשלה בעובדות באמצעות כלי התקשורת. גם בימי שגרה הן סובלות משכר נמוך ועומס עבודה, וכעת הן מתמודדות מול מסע הכפשה מטעם הממשלה ופקידי האוצר שמטרתו לאלץ אותן להוסיף ימי עבודה במהלך חופשת הקיץ ללא תוספת שכר.

לזלזול של הממשלה והתקשורת הממסדית במאמצי לימוד מרחוק במהלך ימי הסגר, התווספה התוכנית הכושלת לחזרה ללימודים, שהבהירה למורות ולגננות ש"מקבלי ההחלטות" פשוט לא סופרים אותן ולא את האיגודים שלהן. המפגינות הגיבו בתשואות כשהוזכרו במהלך ההפגנה המקרים הראשונים של רשויות שסירבו לחדש את הלימודים — אינדיקציה למוכנות אפשרית של המורות עצמן להשבית את הלימודים במקרה הצורך. הסתדרות המורים צריכה לצאת למאבק שבמרכזו תוכנית חזרה ללימודים שתיקבע עצמאית ובאופן דמוקרטי על ידי חברות וחברי האיגוד.

המפגינות החזיקו שלטים עליהם נכתב "100% עבודה = 100% שכר", וקראו בין היתר "מורות, גננות לא שק חבטות" ו"בושה! בושה!". על הבמה, דוברת אחר דובר, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, פירטו את המקור לתסכול של המורות. את העובדה שבימי הסגר והלימוד מרחוק העומס דווקא גבר ולא צומצם. את הסכנות שבחזרה נמהרת ולא מתוכננת ללימודים, ללא אמצעי מיגון מתאימים וכשאין מספיק נתונים על צמצום משמעותי בהידבקות. את הניתוק של בכירי משרד החינוך מהמתרחש בשטח גם בימי שגרה והזלזול שמתבטא בקיצוץ בתקציבים, במחסור בכוח אדם ובהשקעת זמן וכסף פרטיים של עובדות ההוראה. "אנחנו סוחבים את האלונקה כל השנה", "אנחנו עובדים 200%" — אמירות אלה נשמעו מהבמה ומהקהל שוב ושוב. צחי, מורה לתנ״ך מהכפר הירוק, אמר לחברי מאבק סוציאליסטי: "איפה אלה שרוממות החינוך בפיהם אבל רק בכנסים ובמאמרים לעיתון? איפה שי פירון ונמרוד אלוני?... אנחנו אינטלקטואלים לא פחות מהם, אנחנו לא בייבי סיטרים".

סולידריות עם עובדות ההוראה

ההסתה של הממשלה ובייחוד העליהום של מגישות החדשות בערוץ 2, קרן מרציאנו ויונית לוי, על יו״ר הסתדרות המורים יפה בן דוד, גורמים לתחושות קשות. לצד הזעם החיובי שהתבטא בקריאות בוז כל פעם שהוזכר הערוץ, המגישות, או מנכ״ל האוצר שי באב״ד — חלק מהמפגינות הביעו תסכול מכך שהמאבק מבודד משכבות רחבות בחברה שהוסתו כנגד המורות והגננות.

את תחושת הבידוד הזו יש לשבור קודם כל באמצעות תמיכה גלויה של כלל ארגוני העובדים, הסטודנטים, ההורים והתלמידים בדרישות הצודקות של המורות. חברי מאבק סוציאליסטי, חלקם עובדי הוראה בעצמם, הגיעו להפגנה במטרה להביע סולידריות ולחזק את המאבק. חבר התנועה, רון שוהם, סטודנט לעובדה סוציאלית עלה לדבר בסיום ההפגנה וקרא לאחד את המאבקים נגד הממשלה. כמו כן הגיעו להפגנה חברות מהתא הפמיניסטי באוניברסיטת תל אביב — אקט חשוב של סולידריות.

הסתדרות המורים צריכה באופן יזום לבקש תמיכה וסולידריות מול ממשלה שלא סופרת אף עובד ועובדת. מעבר לסולידריות, תפקיד ארגוני העובדים ובראשם ההסתדרות הוא להוביל מאבק למען כלל העובדים ושאר השכבות בציבור שנדרשים על ידי הממשלה לשלם את המחיר הכלכלי על משבר הקורונה. אם ארגוני המורות יעלו דרישות כלליות כמו תשלום שכר מלא לכלל העובדים במשק ולא דמי אבטלה מופחתים במהלך תקופת הסגר או הקפאת שכר דירה ושכר לימוד — זה יהיה צעד חשוב שיבהיר לשאר הציבור וכן להנהגת ההסתדרות באיזה צד הם צריכים להיות בסכסוך בין הממשלה למורות.