בשבועות האחרונים, משפחות החטופים מקבלות בשורות קורעות לב על מותם ומותן של עוד ועוד חטופים.ות מבין 128 שנמצאים.ות עדיין בשבי. במקביל, מאות משפחות פלסטיניות בעזה מתבשרות מדי יום על מות יקיריהן בהפצצות — מאות מדי יום! — שעה שמספר הנספים במלחמת־הנקם מוערך באופן מחריד במעל ל־20,000 — כאחוז מאוכלוסיית הרצועה.

החטופות והחטופים בעזה נמצאים בסכנת חיים מיידית — גם כתוצאה מההפצצות והפלישה הקרקעית כפי שהדגיש, באופן טרגי, מותם של שלושה חטופים שנורו למוות על ידי צלפי הצבא הישראלי על אף שהניפו דגל לבן וצעקו "הצילו". זו לא "טעות", אלא תוצר ישיר של מדיניות הצבא שכובש כרגע את עזה, והתנהלותו כלפי האוכלוסייה הפלסטינית ביומיום.

חלק מהחטופים זקוקים נואשות לטיפול רפואי מציל חיים. אחד מהם הוא הֵירש גולדברג־פולין שנחטף מהמסיבה ברעים, ולפי סרטונים מהשטח, נפצע קשה מפגיעה של רימון ואיבד יד. חברו הקרוב, ענר שפירא, נהרג בזמן שהדף רימונים שהושלכו על קבוצה של מבלים ממסיבת הטבע שניסתה להסתתר במיגונית בזמן הטבח ההמוני שאירע באותו בוקר מחריד של ה־7 באוקטובר.

הירש הוא פעיל באולטראס הפועל ירושלים, וכפי שהדגיש קמפיין הסולידריות לשחרורו, את חדרו מעטרים סטיקרים פוליטיים שונים נגד גזענות ונגד הימין הקיצוני, ובין השאר הסטיקר "יהודים וערבים נלחמים בגזענים" של תנועת מאבק סוציאליסטי, לצד הסטיקרים "חופש לאסירים הפוליטיים", "שלום. לא נקמה" ועוד.

העובדה שגם א.נשים שהתנגדו למדיניות הימין, כמו הירש או חיים פרי בן ה־80 שסרטון שלו מהשבי, יחד עם יורם מצגר ועמירם קופר, פורסם אתמול, נחטפו או נספו במעשי הטבח של ה־7 באוקטובר בהובלת כוחות חמאס, מדגישה פעם נוספת את האופי הריאקציוני וחסר ההבחנה של הפעולה שפגעה בא.נשים מהשורה. בכך היא גם תידלקה פוליטית את הריאקציה הלאומנית בחברה הישראלית, היוצרת בסיס תמיכה המוני למתקפת הנקם הישראלית בעזה של ממשלת נתניהו–בן גביר–גנץ.

משפחתו של הירש, חבריו ואוהדי.ות כדורגל של קבוצות שונות בארץ ובעולם ארגנו שורה של מחאות בסולידריות עם הירש ובקריאה למען שחרור החטופים.ות. אנחנו שותפות ושותפים לרצון לראות את הירש משוחרר משבי החמאס יחד עם כל החטופים.ות בעזה, מכל הקבוצות הלאומיות. בו־זמנית, יש לדרוש את שחרור האסירים.ות הפלסטינים.ות שנעצרים באלפים מאז תחילת המלחמה, כולל קטינים וקטינות, שבפועל נחטפו בידי משטרת בן־גביר והצבא. רבים מהם מוחזקים בתנאים קשים, ללא משפט, ללא אישום כלשהו, ללא הצדקה לכליאתם.ן מלבד הרצון של הממשלה להשליט פחד בקרב פלסטינים.ות ולהרתיעם מכל סוג של מאבק בכיבוש. לפי דיווח ב'הארץ', כמה מבין מאות הפלסטינים שנעצרו באחרונה ברצועת עזה מתו במעצר.

הלחץ הגובר על הממשלה, לרבות בהשפעת גל המחאה העולמי והאזורי נגד המתקפה הישראלית בעזה, וההפגנות שמובילות משפחות החטופים.ות, הצליחו לגרום לממשלה להסכים ל־7 סבבים של עסקת חילופי שבויים, למרות התנגדות שרים מהימין הקיצוני. נראה כי גם הפגנות הזעם הספונטניות בשבוע שעבר, דחקו בממשלה לשנות רטוריקה לגבי הנכונות לחידוש המשא ומתן לעסקת חילופים נוספת. בן־גביר ממשיך להתנגד לכך נחרצות.

אך זה לא רק בן־גביר. לאורך סבבי השחרור בסוף החודש שעבר, הממשלה סירבה להרחיב את ה"הפוגה" הקצרה במתקפת־הנקם על עזה, להפסקת אש כוללת וקבועה שבמסגרתה אפשר היה להגיע לעסקת "כולם תמורת כולם". במקום זאת, נתניהו, גנץ, גלנט ושותפיהם לממשלת הדמים בחרו להמשיך בטבח־הנקם בניסיון לייצר "תמונת ניצחון" מול חמאס. לשם כך, הממשלה מוכנה להקריב את החטופים.ות.

אנחנו קוראים וקוראות, כפי שעשינו מהרגע הראשון, להיאבק בכל זירה לשחרור "כולם תמורת כולם", להפסקת אש מיידית וקבועה, לעצירת המלחמה — לרבות הוצאת כל כוחות הצבא הישראליים מרצועת עזה — ולסיום המצור והכיבוש. מלחמת הנקם שמובילה ממשלת נתניהו–גנץ–בן גביר בתואנות שווא של "ביטחון", תוך ניצול ההלם מהטבח שביצע חמאס וליבוי גל של ריאקציה לאומנית־גזענית בחברה הישראלית, מלכתחילה לא נועדה ולא תוכל להביא לשחרור כל החטופים ובטח שלא לעתיד בטוח יותר עבור ישראלים ויהודים מהשורה, ודאי שלא כתוצאה משכול המוני בקרב פלסטינים.