בהוראת ממשלת נתניהו השתלט ביום שישי ה־4 בנובמבר הקומנדו הימי הישראלי על שתי ספינות משט "גלי החופש" שהיו בדרכן לרצועת עזה במחאה על המצור המתמשך שמטילה עליה ישראל. ארבעה עיתונאים, פעיל פלסטיני מחיפה, 12 פעילי שלום מאירלנד ועוד עשרה פעילי שלום מארה״ב, קנדה, אוסטרליה, ספרד ומרוקו היו על הספינות.

בין הפעילים גם פול מרפי, חבר הפרלמנט האירופי מטעם המפלגה הסוציאליסטית באירלנד, שהיא המפלגה־האחות של תנועת מאבק סוציאליסטי בישראל (ראו ראיון שקיימנו עם פול בעת "משט החירות 2" שטורפד בחודש יולי האחרון: "מדובר בסולידריות בינלאומית").

פול הדגיש עם יציאתו למשט כי "חובה לגנות את שיגור הרקטות בשבוע שעבר שגרם למותו של אזרח אחד באשקלון" ועם זאת הסביר כי יש לשלול על הסף את ניסיונה של ממשלת ישראל להשתמש בטרור הרקטות כתירוץ לצעדי הענישה הקולקטיווית שהיא נוקטת כנגד מיליון וחצי תושבי רצועת עזה.

המצור מחריף את המצוקה הכלכלית־חברתית ברצועה

ב־14 באוקטובר הוצפו רחובות ובתים במזרח העיר עזה במי ביוב לאחר שהצנרת הרעועה קרסה. ההצפה היא עוד אחת מאינספור דוגמאות להשפעות המצור הישראלי־מצרי המתמשך על רצועת עזה. תחזוקת הצנרת על־ידי העירייה הופכת למשימה בלתי־אפשרית בהיעדר מכונות וחומרים חיוניים, שקשה להבריח דרך המנהרות משטח מצרים.

ממשלת ישראל עדיין מונעת הכנסת חומרי בניין לרצועה ובכך ממשיכה לעכב את שיקום המבנים שנהרסו במלחמת עזה בינואר 2009. מחסור בדלק ובחלקים לתיקון תחנות הכוח גורם גם לשיבושים באספקת החשמל ועקב כך לשיבוש משאבות המים.

רק 4% מהמים ברצועה נחשבים ראויים לשתייה, כך שהתושבים נאלצים לשתות מים מלוכלכים, לחפור לעצמם בארות או לקנות מים באופן קבוע. במחנה הפליטים אל־בורייג', לדוגמא, דווח בספטמבר כי ל־39,000 תושבים אין מים בברז.

לפי נתוני סוכנות האו״ם לפליטים הפלסטינים אונר״א, בעקבות המצור צנח השכר הריאלי ברצועה ב־34.5% מאמצע שנת 2006 ועד תחילת שנת 2011. שיעור האבטלה הרשמי ברצועת עזה הוא מהגבוהים בעולם ומגיע ל־45.2%.

מספרם של התושבים המנסים לשרוד על דולר אחד ביום שולש מאז שהוחמרה מדיניות המצור בשנת 2006, והוא מונה כיום 300,000 תושבים — חמישית מכלל האוכלוסייה. מחצית מאוכלוסיית הרצועה טרם הגיעו לגיל 18.

לשחרר את העצורים, להסיר מיד את הסגר!

בעקבות ההשתלטות על המשט התקיימו משמרות מחאה מול מספר שגרירויות של ישראל ברחבי העולם, ופעילים מהתנועה החברתית בארה״ב אף השתלטו לזמן קצר על הקונסוליה הישראלית בבוסטון. ברמאללה צעדה יום לפני ההשתלטות קבוצת צעירים פלסטינים מכיכר אל־מנאר עד למטה האו״ם במחאה על המצור ובדרישה להגן על פעילי המשט.

הפעילים והפעילות שעוד לא שוחררו, ובהם פול מרפי, כלואים כעת בכלא גבעון שברמלה. הם מסרבים לחתום על מסמך גירוש מישראל שבו נטען שניסו לחדור באופן לא חוקי לישראל, אף שכלל לא ביקשו להגיע לישראל אלא אולצו לעשות זאת בכפייה.

תנועת מאבק סוציאליסטי מגנה בתוקף את ההחלטה למנוע מהספינות להגיע ליעדן ולשגר לעברן את כוחות הצבא במטרה לאכוף את הסגר הברוטאלי על הציבור העני של העובדים והמובטלים ברצועת עזה.

אנו קוראים:

• לשחרר לאלתר את כל הפעילים והפעילות המעוכבים ללא כל מגבלות או תנאים.
• להסיר מיידית את הסגר הימי, האווירי והיבשתי! זכותם של תושבי הרצועה להתקיים באופן חופשי ולהחליט לגבי עתידם באופן דמוקרטי. סוף להפצצות ברצועה.
• כן לקידום מאבק משותף של האנשים העובדים והעניים הישראלים והפלסטינים למען צדק חברתי ושלום — לא לטרור הרקטות חסר־האבחנה לעבר תושבי ישראל.
• ניצול משאבי הגז והנפט בחופי ישראל ועזה לטובת פרויקט שיקום מאסיווי של הרצועה, שיאורגן ויפוקח בידי ועדי שכונות שייבחרו באופן דמוקרטי.
• סוף לכיבוש, להתנחלויות ולדיכוי הלאומי של הפלסטינים — כן להכרה מיידית במדינה פלסטינית עצמאית שבירתה מזרח ירושלים.
• כן לשתי מדינות סוציאליסטיות ודמוקרטיות באמת, כחלק מאיחוד סוציאליסטי, דמוקרטי ושיוויוני של ארצות האזור.