התעמולה בתקשורת הישראלית מדברת על "משט שנאה" פרובוקטיווי של תומכי טרור. מה דעתך על כך?

הטענות לפיהן המטרה של המשט היא לקדם טרור כלפי תושבים או להתנגד לזכות הגדרה עצמית לישראלים או לתקוף חיילים הן פשוט שקריות. המשט הוא פעולת מחאה שנועדה לקדם את השלום באמצעות קריאה להפלת המצור על תושבי רצועת עזה והדגשת המצוקות ההומניטאריות שם. ההאשמות כלפי הפעילים מעידות במשהו על האופי של ממשלת ההון בישראל. היא קוראת למחאה כזאת פרובוקציה, שעה שהיא כולאת 1.5 מיליון איש בתנאים מזוויעים ברצועת עזה ומאלצת אותם להיות תלויים בסיוע בינלאומי לצורכי קיום.

ישנן דעות שונות בקרב פעילי המשט לגבי הסכסוך הישראלי־פלסטיני, אך ישנה כאן התארגנות לצורך מחאה משותפת של מאות פעילים מכול רחבי העולם, כולל ישראלים, לא למען החמאס, אלא נגד המצור על תושבי הרצועה. אני ורוב הפעילים מתנגדים לחמאס, לירי הרקטות, ואני מתנגד גם לפת״ח ותומך בבניית אלטרנטיבה פוליטית סוציאליסטית.

מה לגבי הטענות שבמילא מעבר רפיח נפתח כבר והיו הקלות נוספות?

המחאה בעקבות הדיכוי של משט המחאה הקודם בשנה שעברה אילצה את ממשלת נתניהו לאפשר הכנסה של יותר סחורות לרצועה, וזה נכון שבעקבות הפלת מובארכ, מעבר רפיח נפתח באופן מוגבל. אך הוא עדיין סגור לסחורות. ובכל מקרה, גם אם המעבר היה נפתח באופן מלא, המצור הימי והאווירי נמשכים, המצור היבשתי מצד ישראל נמשך, וזוהי זכות תושבי הרצועה לעשות שימוש מלא בנמלי הים והאוויר שלהם, וגם לבקר את קרוביהם שמחוץ לרצועה.

כחלק ממסע ההסתה נגד המשט עלו טענות שהפעילים צבועים מכיוון שהם מבקרים רק את ישראל ולא את הרודנים באזור.

גם באירלנד משתמשים בטענה הזאת נגד המשט. כולם, כולל עצמי, מעורבים באופן פעיל בקמפיין לסולידריות עם המאבקים המהפכניים במזה״ת. ישנם פעילים שלא יכלו להגיע ולהשתתף במשט מכיוון שהם לובים במקור וכעת הם נמצאים בלוב ונלחמים נגד קדאפי. המאבק שלנו הוא נגד הרודנים. התנועות המהפכניות של 'האביב הערבי' מראות את הדרך להשגת שינוי אמיתי ושלום.

כיצד לדעתך יכולים העובדים הישראלים לסייע לקדם את המאבק לשלום?

מעמד העובדים הישראלי הוא גורם חיוני במאבק לסיום הדיכוי של הפלסטינים ולשלום. זהו מאבק נגד האויב המשותף של העובדים והעניים היהודים והפלסטינים, שהוא אותו הממסד שמדבר על ביטחון אבל בעצם תומך בניצול ובהתקפות על אותם העובדים. זוועות הסכסוך לא יסתיימו ללא מאבק לסיום הדיכוי הלאומי של הפלסטינים ולמען שתי מדינות סוציאליסטיות, דמוקרטיות ושוות־זכויות, כחלק ממזרח תיכון סוציאליסטי.