ביום שישי הקרוב, 30 במאי, תיערך בתל אביב הפגנה ראשונה למען העלאת שכר המינימום ל־30 שקל לשעה (לדף האירוע בפייסבוק). זו אמנם רק הפגנה ראשונה, ומוגבלת בהיקפה, אבל היא כבר מסתמנת כאירוע החשוב ביותר עד עכשיו במאבק הנוכחי להעלאת שכר המינימום.

הסיבה לכך היא שמעל 30 חברות וחברי ועדים מההסתדרות, מכוח לעובדים ומארגון המורים חתומים על הקריאה לקחת חלק בהפגנה ולהיאבק להשגת הדרישה. בנוסף חברו לקריאה הראשונית של תנועת מאבק סוציאליסטי וארגון כוח לעובדים גם ועד עובדי אגד תעבורה, תנועת העובדות והעובדים הסוציאליים "עתידנו — לעתיד העבודה הסוציאלית" וארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת בן גוריון.

חברי הוועדים מגיעים ממפעלי תעשייה, רשתות המזון המהיר, שירותי רווחה, בריאות וחינוך, ענפי הניקיון, האבטחה, התחבורה, הפיננסים, העיתונות וההשכלה הגבוהה:

מההסתדרות החדשה: יו״ר ועד עובדי הבנק הבינלאומי, חנוך לבנה ■ יו״ר ועד עובדי מחסני חשמל, תומר כובשי ■ יו״ר ועד עובדי מועצה מקומית גליל תחתון, אליהו אבנר ■ יו״ר ועד עובדי הבורסה, יצחק לרנר ■ יו״ר ועד עובדי משרד המשפטים, אלי אדרי ■ יו״ר ועד עיתונאי הארץ ודה־מרקר, יעל קציר ■ חבר ועד עובדי אל־על, יוסי לוי ■ חבר ועד עובדי מינהל ומשק בבית חולים ממשלתי, אלי יוסף ■ חברי/ות ועד חדשות 10, אלינור דוידוב, רוני אורן ויוגב וינברג ■ חבר ועד עובדי כלל ביטוח, גלעד שרייבר ■ חברות מזכירות איגוד העובדים הסוציאליים, סוהיר דקסה־חלבי ותמי פרבר ■ חבר ועד עובדי משרד הביטחון, יוחאי בן ישר ■ חבר ועד גמלאי עיריית גבעתיים, דוד בן־דב ■ לשעבר יו״ר ועד החדשות המקומיות (שנסגרו באופן שערורייתי בתחילת השנה), חיים הר־זהב ■ חברי ועד בהתאגדות עובדי רשת מזון מהיר, אבי רביע ואירין נחמני.

מכוח לעובדים: ועד עובדי אגד־תעבורה ■ חבר ועד עובדי חיפה כימיקלים צפון, ישראל ליבוביץ׳ ■ יו״ר ועד עובדות נשי חירות, ענת שחף ■ חברת איגוד עמיתי ההוראה במכללה האקדמית ת״א־יפו, שרון חג׳בי ■ יו״ר ועד עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון בנגב, פאני דלמר ■ חבר ועד עובדי "קווים", ניסן נימני ■ יו״ר ועד עובדי חברת ת.א.ט (טכנאי הקבלן של HOT), אביב רופמן ■ חבר הנהגת איגוד המנופאים, חיים לירז ■ חברת ועד עובדי ועובדות עמותת רעות, מרים אלבוקרק ■ חברות ועד משפחתוני התמ״ת, עליזה ידעי ורחל אברהם ■ חברת ועד מורות היל״ה, מיקי פישר ■ חבר ועד סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה, שרון לוזון ■ חבר הנהגת איגוד עובדי חסות הנוער, אלברט סופר ■ חברת ועד עובדות הצהרונים בירושלים, שרה סלע ■ ממובילות התאגדות עובדי הקאמרי, ענת היימן.

מארגון המורים: מזכירת סניף השרון בארגון המורים, ענת שניידר ■ חבר מועצת ארגון המורים, שלמה ויינברג ■ חברת ועד המרצים במכללת ויצו חיפה, איריס זמיר.

מארגוני המרצים: ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת בן־גוריון ■ חברי ועד המרצים במכללת ספיר, מוטי גיגי ושלומית תמרי ■ יו״ר ועד המורות במכללת גורדון לחינוך, אורנת טורין ■ לשעבר חבר מזכירות ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת ת״א, אפרים דוידי.

כמו כן, צירפו את חתימתם גם עו״ס אלה כהן, יו״ר־שותפה של תנועת "עתידנו"; חברת מועצת עיריית ת״א–יפו, שלי דביר ("עיר לכולנו"); ותיק הפנתרים השחורים וחבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח, כוכבי שמש; ופעילי קבוצת "אדמה".

לא היתה בשנים האחרונות בישראל הפגנה שהתייצבו מאחוריה יחד חברי ועדים מקשת כזו של ענפים במשק ומארגוני עובדים שונים. היענות חברי הוועדים מדגישה את התמיכה הציבורית הרחבה בדרישה, על רקע יוקר המחיה ומשכורות העוני בשוק העבודה. אך מעבר לכך, יש לשאוף שהיא תסייע להציב את העבודה המאורגנת בקדמת המאבק הזה, במיוחד על רקע תנופת ההתאגדות של השנים האחרונות.

תפקיד העבודה המאורגנת

שלא יהיה ספק, אף שמרבית חברי הכנסת חתמו סמלית על הצעת חוק בנושא, רוב הכנסת אינה באמת איתנו במאבק על השכר ועל תנאי העבודה והמחיה שלנו. בזמן שפוליטיקאים קפיטליסטים מהליכוד ומשאר מפלגות שלטון ההון מנסים משיקולים טקטיים לנצל את הקמפיין הזה כדי להתחפש ל"חברתיים", אין זה מקרי שהמאבק הזה לא התחיל ביוזמת אותן מפלגות, שמקדמות בשירות בעלי ההון מדיניות של התקפות על תנאי המחיה של ציבור העובדים והעובדות, ומשסות קבוצות של עובדים ועניים אלו באלו. רבים מאותם פוליטיקאים יהיו הראשונים להסכים ליישום חלקי וממוסמס — למשל פריסה לפעימות זעירות לאורך תקופה ארוכה, כפי שקרה בשנים קודמות — של הדרישה להעלאת שכר המינימום, כמו גם לאפליית שכר של קבוצות עובדים שונות (נוער, נכים, מהגרים, פליטים). לכן אסור להסתמך עליהם וחשוב לחשוף אותם.

אסטרטגיית מאבק שמבוססת בעיקרה על מאמצי שדלנות (לובינג) בקרב הפוליטיקאים הקפיטליסטים בכנסת — כפי שמקדמת בחודש האחרון חד״ש, באופן שגוי להערכתנו, סביב הצעת החוק בנושא שהגיש ח״כ דב חנין — תישאר לרוב, ובצמתים המכריעים, בעמדת נחיתות אל מול הלוביסטים והדרישות של בעלי ההון. היא תוכל להשיג לעתים ויתורים מסוימים שנועדו להבטיח "מראית עין" כדי לבלום התפרצות של מחאה גדולה יותר. בשביל הישגים אמיתיים, שיוכלו לעזור לקדם את המאבק הרחב יותר לשיפור תנאי העבודה והמחיה של ציבור העובדים והעובדות, חיוני לבנות מאבק בשטח.

אולם המחאה החברתית הגדולה של קיץ 2011 המחישה שהמאבק בשטח זקוק גם ל"שיניים". הכוח של העבודה המאורגנת, שמסוגלת לעצור מלכת את הפעילות במשק, הוא כוח מכריע לשינוי חברתי. העבודה המאורגנת היא שצריכה להוביל הסברתית ובשטח — במקומות העבודה וברחובות — את המאבק להעלאת שכר המינימום כחלק מהמאבק לשיפור תנאי העבודה והמחיה, באופן שוויוני, של כלל ציבור העובדים והעובדות. לכן יזמה תנועת מאבק סוציאליסטי את ההפגנה ואת הפנייה לחברי הוועדים, בשאיפה לסייע לחזק ולבנות בשטח מאבק אפקטיבי להעלאת שכר המינימום.