בשנתיים האחרונות, על רקע העלייה ביוקר המחיה, אימצה תנועת מאבק סוציאליסטי את הדרישה להעלאת שכר המינימום ל־30 שקל לשעה כחלק מהמאבק ביוקר המחיה ובמשכורות העוני במשק. בחודשים האחרונים הצטרף לדרישה ארגון כוח לעובדים, ובעקבותיו גם ח״כ דב חנין מחד״ש, שסייע לקדם ולחשוף את הדרישה לציבור רחב. כעת הקמפיין להעלאת שכר המינימום צובר תאוצה.

מפעילי עמוד הפייסבוק של שר האוצר יאיר לפיד כתבו בתגובה לשאלות של גולשים בנושא כי במקרה של העלאת שכר המינימום במשק "עסקים קטנים ובינוניים עלולים להתקשות לשאת בעלות הנוספת ולכן יכולים לפטר עובדים או להיכנס לקשיים ואת זה אנחנו רוצים למנוע. עסקים גדולים עלולים להעביר חלק מהפעילות שלהם לחו״ל. יש אפשרות גם שאת העלויות הנוספות יגלגלו על הלקוחות ואז נראה גל של עליות מחירים. אמנם העובדים החלשים ירוויחו יותר (אם לא יפוטרו) אבל זה לא יעזור להם כי יוקר המחיה יעלה".

במילים אחרות, אנשי "יש עתיד" טוענים שלעובדים המרוששים והעניים בכלל אין אינטרס בהעלאת השכר שלהם עצמם. מדובר בטיעונים עתיקים שממוחזרים בכל הזדמנות (קרל מרקס למשל התייחס אליהם כבר ב־1865 בשתי הרצאות מפורסמות שזכו לכותרת "שכר, מחיר ורווח" — הטיעונים שהציג נותרו אקטואליים ורלוונטיים גם לוויכוח בנושא כיום).

כחמישית מהמשפחות העובדות חיות כיום מתחת לקו העוני הרשמי. קרוב לשליש (!) מהעובדים השכירים בישראל משתכרים עד גובה שכר המינימום, שברמתו הנוכחית מבטיח חיי מצוקה כלכלית. האינטרס בהעלאת שכר המינימום הוא לא רק של אותם מאות אלפים ובני משפחותיהם. לכלל ציבור העובדים והעובדות יש אינטרס להיפטר ממשכורות העוני שמושכות מטה את כל שוק העבודה.

למה דווקא 30?

כמו בכל מאבק לתוספות שכר, צריך לסמן יעד קרוב וברור להשגת שיפור מוחשי במצב — במקרה הנוכחי מדובר בהעלאה של 30% — יעד שיוכל לסייע לגייס כוחות והסכמה רחבה, ולסלול את הדרך למאבק על שיפור נוסף בתנאים.

אבל מה יהיה עם העסקים הקטנים?

רוב העובדים והעובדות השכירים במשק בכלל לא עובדים בעסקים קטנים. כך לדוגמה אחוז העובדים בעסקים שבהם פחות מ־20 עובדים עומד על פחות מרבע מכלל העובדים במשק.

רבים מהעסקים הקטנים והזעירים אכן מתמודדים עם לחצים וקשיים כלכליים. אלא שאסור להסכים שהבעיות האלו ייפתרו על חשבוננו דרך הגברת הניצול וההתרוששות של העובדים באותם עסקים.

הפתרון לבעיותיהם של בעלי העסקים הקטנים והזעירים יכול להגיע למשל מביטול הטבות המס לתאגידים הגדולים לצורך הקלות במיסוי על עסקים קטנים, ומהבטחת אשראי זול לעסקים קטנים באמצעות העברה של המערכת הבנקאית לבעלות ציבורית, תחת פיקוח וניהול ציבוריים ודמוקרטיים. בנוסף, ניתן להציע לבעלי עסקים קטנים שייראו צורך מוכח גם סיוע מסוים מהמדינה לתקופת הסתגלות. אבל שכר העובדים חייב לעלות!

איך תמומן העלאת שכר המינימום במגזר הציבורי?

כשליש מהעובדים במגזר הציבורי מקבלים השלמת הכנסה לשכר מינימום. בממשלה יטענו כרגיל שאין מספיק כסף בקופה הציבורית למימון העלאת שכר העובדים. בטח, הם מאפשרים לתאגידי ענק לשלם מסים אפסיים, מאפשרים לטייקונים לשדוד את אוצרות הטבע תמורת תמלוגים מגוחכים, וגם משחיתים את כספי הציבור על מדיניות מחרחרת מלחמה. המדיניות שצריך להיאבק עליה היא הפוכה.

האם העלאת שכר המינימום תגרור גל פיטורים במשק?

אף שאיומים מהסוג הזה ממוחזרים מאז נקבע לראשונה שכר מינימום כללי בישראל ב־1987, הסבבים הקודמים של העלאת שכר המינימום — והיו שבעה כאלה מאז אפריל 2006 — לא הולידו גלי פיטורים המוניים ולא גרמו לעלייה באבטלה, כולל בשנים 2011–2012.

חלק קטן מהתוצר שמייצרים העובדים והעובדות במשק חוזר אליהם בסוף החודש בשכר. מאבק להעלאת שכר חותר להגדיל את החלק הזה. אחת התוצאות של העלאת שכר המינימום ברמה המשקית צפויה להיות דווקא עליה מסוימת ברמת הביקושים לחלק מהמוצרים והשירותים שכיום מעמד העובדים נאלץ לצמצם בצריכתם.

בד־בבד העלאת שכר המינימום צפויה לשחוק במעט את רווחיהם של חלק מבעלי העסקים. בעוד שיש לסייע כאמור להקל על עסקים קטנים, אין זה אומר שצריך להתקפל מול האיום של בעלי הון להעביר עסקים לחו״ל או לסגור מקומות עבודה בתגובה להעלאת שכר המינימום. זו סחיטה באיומים שנועדה לאפשר להם להמשיך לנצל כוח־עבודה זול.

אם בעלי התאגידים הגדולים יטענו כי "הם לא יכולים להרשות לעצמם" לשלם שכר מינימום לפי התעריף החדש, העבודה המאורגנת צריכה לספק להם תשובה ברורה ולהבהיר שציבור העובדים לא יכול להרשות לעצמו משכורות עוני ובמידת הצורך אפשר גם לדרוש מבעלי אותן החברות שייתנו את המפתחות.

האם המעבידים ינסו להעלות מחירים?

במציאות בעלי עסקים אינם יכולים להעלות מחירים של מוצרים ושירותים באופן חופשי לחלוטין. הם חוששים מנטישת צרכנים לטובת מתחרים זולים יותר, אם ישנם כאלה, או מירידה כללית בצריכה בתגובה להעלאת מחירים.

אך מובן שחלק מבעלי העסקים יוכלו להעלות מחירים בניסיון לגלגל חזרה על הציבור הרחב את עליית השכר ובטווח הבינוני והארוך מספר גורמים עשויים לדחוף לעליות מחירים שיישחקו את תוספות השכר. אחת התוצאות של העלייה ביוקר המחיה בשנים האחרונות היא לדוגמה ששכר המינימום שעלה ביוני 2006 ל־19.28 שקל לשעה אכן שווה ערך לשכר המינימום כיום העומד על 23.12 לשעה.

לכן אי־אפשר להסתפק רק בדרישה להעלאת שכר המינימום. המאבק להעלאת שכר המינימום ל־30 שקל צריך להיות צעד במאבק להעלאות נוספות וחלק ממאבק רחב יותר לשיפור תנאי העבודה והמחיה במשק.

התאגדויות והסכמים קיבוציים במקומות העבודה נחוצים כדי להבטיח שכר גבוה משכר המינימום. בנוסף חשוב שניאבק גם להצמדת שכר המינימום לשכר הממוצע במשק ולמנגנון של תוספות יוקר שנתיות לכלל העובדים. מחירי מוצרי הצריכה המובילים צריכים לעבור לפיקוח ציבורי ודמוקרטי.

עם זאת, תחת כלכלת הניצול הקפיטליסטית, כל הישג שנשיג היום יעמוד תחת איום מחר. כדי להבטיח פרנסה הוגנת ושיפור משמעותי בתנאי המחיה עבור כלל העובדים והעובדות נחוץ מאבק להפלת שלטון ההון ולכלכלה סוציאליסטית שתתנהל באופן דמוקרטי לטובת הצרכים והרווחה של ה־99%.

תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת ל:

■ סוף למשכורות העוני! מאבק לתוספות שכר במשק ולהעלאה מיידית של שכר המינימום ל־30 שקל לשעה / 5,600 שקל לחודש, ללא אפליה, כצעד בדרך להעלאה משמעותית נוספת.

■ התגייסות של ועדים ושל ארגוני העובדים, ארגוני הסטודנטים והתנועות החברתיות למאבק להעלאת שכר המינימום כחלק מהמאבק ביוקר המחיה ובגזירות הכלכליות של ממשלת נתניהו.

■ מאבק להתאגדות עובדים ולהסכם קיבוצי בכל מקום עבודה ובכל ענף. חיסול ההעסקה הקבלנית ומעבר להעסקה ישירה.

■ הבטחת מנגנוני תוספת יוקר להצמדת שכר העובדים במשק לעליות המחירים. פיקוח על תעריפי שכר הדירה ומחירי מוצרי הצריכה המובילים.

■ הקלת המיסוי על העובדים ועל עסקים קטנים, העברת נטל המס לבעלי ההון. ביטול כל הטבות המס לתאגידים הגדולים וכל ההפחתות במס החברות. צמצום המיסוי העקיף המוטל על צריכה.

■ חלופה למפלגות ההון: קידום הקמתה של מפלגה סוציאליסטית של ציבור העובדים, יהודים וערבים, שתלכד ותוביל את המאבקים החברתיים ואת המערכה נגד שלטון ההון ולצדק חברתי, שלום ושוויון.