"אולי זה אכזרי לומר, אבל אם משהו יקר, שיאכלו משהו אחר" — כך ענתה המיליונרית רעיה שטראוס, הבעלים לשעבר של תאגיד המזון שטראוס, כשנשאלה בראיון לגל״צ על הזינוק במחירי העגבניות באוקטובר שנה שעברה.

לא רק העגבניות, מחירם של מספר רב של ירקות זינק אז במאות אחוזים. ומה עשתה הממשלה? במקום לכפות על רשתות השיווק מחירים מפוקחים, היא החליטה להגדיל את מיכסות היבוא ללא מכס.

בחודש מרץ, השוק המקומי הוצף בעגבניות מיובאות. בתגובה, היצרנים המקומיים החלו להשמיד את העגבניות שגודלו בישראל, כדי ליצור מחסור שיגרום למחיר לעלות. ואכן, מחיר העגבניות זינק בחודש אפריל ב־100%. השבוע החלו היצרנים המקומיים בהשמדת מאות טונות של מלפפונים ביום.

היצרנים המקומיים טוענים כי הצפת השוק במלפפונים מיובאים הפכה את מחירם לנמוך מדי... לא עבור הצרכנים כמובן, שממשיכים לשלם גם כיום יותר מ־3 שקלים לקילוגרם, אלא נמוך מדי ביחס לרווח של היצרנים. רשתות השיווק הורידו את מחיר המלפפונים בשוק הסיטוני מתחת לעלויות הגידול המקומי. אבל בשביל למקסם רווחים, הן לא הורידו את המחיר לצרכן. מהבחינה הזאת, החלטת הממשלה להגדיל את מיכסות היבוא לא פתרה דבר.

בספרי הכלכלה הקפיטליסטיים ההיצע והביקוש תמיד מאזנים זה את זה. אלא שבפועל תחת קפיטליזם הביקוש תלוי בכוח הקנייה וההיצע במניע הרווח.

איזון בין היצע לביקושים — המשוואה המכוננת של השוק החופשי — כרוך בתקופות של היצף שוק והשמדת תוצרת, ומצד שני בתקופות של מחסור וזינוק במחירים. הגדלת התלות של המשק המקומי ביבוא אינה פותרת את הבעיה אלא רק מקצינה אותה. הפתרון הוא העברת רשתות השיווק ויצרני המזון הגדולים לבעלות ציבורית והנהגת פיקוח מחירים במשק. כך ניתן יהיה להתחיל לייצר לפי הצרכים של החברה ולא למען הרווח של התאגידים הזרים והמקומיים.