מספר המשפחות העובדות העניות גדל מ־13.3% ל־13.6% בשנת 2016. זוהי אחת המגמות המדאיגות ביותר שנחשפו בדו״ח העוני שפירסם הביטוח הלאומי בחודש שעבר. בקרב משפחות עובדות חד־הוריות זינק שיעור העוני מ־21.7% ל־26.1%.

נתונים אלה חושפים שוב את אחת התופעות האבסורדיות של שוק העבודה הקפיטליסטי בישראל: עבודה, גם במישרה מלאה, לא מבטיחה יציאה מעוני ובטח שלא רווחה כלכלית. שכר עוני.

שכר נמוך הוא אחת הסיבות המרכזיות שדוחפות עובדות ועובדים להתאגד. לפי נתוני הלמ״ס שהתפרסמו באחרונה, מספר העובדים המאוגדים זינק בשנים 2012–2016 בכ־105 אלף. מדובר בגידול של 15%, שמעלה את שיעור העובדים המאוגדים במשק מ־25% ל־27%, לאחר עשורים ארוכים בהם הוא רק הצטמק משנה לשנה. מסקר של הלמ״ס עולה כי 89% מהעובדים תומכים בזכות התאגדות ו־65.4% מאמינים שבמקומות עבודה מאוגדים תנאי העבודה טובים יותר.

גל ההתאגדות והתמיכה הציבורית בו יכולים להיות קרקע פורייה להשקת מאבק לחיסול העוני בהובלת ההסתדרות ויתר ארגוני העובדים, מאבק שיתמקד בתוספות שכר ובחיסול כל אפליה בשכר.

הפעימה האחרונה של העלאת שכר המינימום שחלה בינואר היא הישג חשוב. היא משלימה העלאה מצטברת משמעותית בהחלט של אלף שקל בשכר המינימום, שהושגה בזכות מאבק בנושא, שאותו מאבק סוציאליסטי עזרה להתניע במקור (ראו: "אז איך הושגה ההעלאה בשכר המינימום?", 12.05.2017).

עם זאת, ההעלאה, שמלכתחילה הייתה נמוכה יותר מכפי שדרשנו בקמפיין שקדם להסכם, לא מספיקה כדי למגר את בעיית שכר העוני. כעת חשוב להמשיך להיאבק להעלאת קצבאות הנכות, הזיקנה ולהעלאת שכר המינימום בענפים השונים ולמען תוספות שכר בכלל, אך גם להתחיל לסמן אופק למאבק להעלאה נוספת של שכר המינימום, ל־37 שקל לשעה, כצעד לקראת 40 לשעה.