בזכות מאבק ארוך שנים בישראל ובשאר העולם, רוב הציבור הישראלי כיום נוטה לתמוך הרבה יותר בשוויון זכויות ללהט״ב.

אבל כל הממשלות האחרונות חסמו הכרה ורפורמות בסיסיות ביותר, הנציחו אפליה בחוק ובחינוך וטיפחו גורמים מסיתים. לכן יצאנו לשביתת מחאה נגד אפליית להט״ב ביולי 2018!

שנה עברה ומה השתנה? ספין ציני אחד: ראש הממשלה, באמצע משבר פוליטי, מינה לראשונה הומו מוצהר לתפקיד שר — שר המשפטים כמובן — כדי שיוביל התקפה על עצם האפשרות של מיעוטים להיאבק משפטית נגד אפליה שנחשבת חוקית.

הישג ללהט״ב? אליבי למדיניות אפליה! שר המשפטים אמיר אוחנה הוא עלה תאנה של מדיניות הנצחת אפליה ושל הברית הפוליטית בין נתניהו ל"שותפיו הטבעיים": כל הגורמים שרוצים למחוק ולהעלים להט״ב בכוח מהמרחב הציבורי. למשל, סמוטריץ', רפי פרץ ורבני הימין הקיצוני הפנאטים שלא רוצים מצעדי גאווה ברחובות ורואים בלהט״בים חולים, סוטים וחוטאים. או, אלי ישי שבמערכת הבחירות האחרונה זיהם את המרחב הציבורי בשלטי חוצות נגד משפחות של "אבא ואבא" ו"אמא ואמא". וגם — ליצמן ודרעי ומפלגות הימין החרדי שהחמירו נהלים ביורוקרטיים מפלים מצד המדינה כלפי להט״ב.

נתניהו נוהג להתרברב בעזות מצח בזכויות שהשיגו להט״ב בישראל כדי לצייר את השלטון בראשותו כאביר זכויות. אלא ששביתת המחאה בשנה שעברה פרצה מול הלהט״בופובים בשלטון, שלא היו מוכנים לוותר במילימטר על מדיניות האפליה. אבל לא פחות חשוב, היא פרצה בחברה שבה להט״ב סובלים לא רק מאפליה אלימה מצד המדינה ומהסתה אלא גם מתקריות של תקיפות פיזיות שממשיכות את ההיגיון של האידיאולוגיה של מי שמבקשים למחוק את הלהט״ב מהמרחב הציבורי.

ההנצחה של אפליית להט״ב היא חלק מסדר־יום פוליטי של "הפרד ומשול" המשסע ומסית נגד עוד קבוצות בחברה — להט״בופוביה וגזענות זו אותה האלימות!

שלא במקרה, אותה הממשלה שמבקשת להקשות על מאבקים נגדה במישור המשפטי, גם מבקשת לפגוע בזכות השביתה, וכך בכוח של העבודה המאורגנת לשמש באופן אפקטיבי במאבק על תנאי המחיה של כולנו.

לקח מרכזי משביתת המחאה בשנה שבעברה הוא דווקא שדרוש מאבק עוצמתי יותר מ"שביתת עם" סמלית אחת. צריך לבנות מאבק רחב יותר, ממושך יותר, עוצמתי יותר וסביב שאיפה לשינוי עמוק יותר ברוח המאבק ההיסטורי לשחרור להט״ב שפרץ למרחב הציבורי עם מרד סטונוול ההרואי בארה״ב לפני חמישים שנה.

דרוש מאבק רחב נגד כל סדר־היום המסוכן של ימין קפיטליסטי שמקדם אפליה והסתה, מייבש את בתי החולים ושירותי הרווחה, מוכר את שוק הדיור לכרישי הנדל״ן ואת המשק לטייקונים, ומלבה סכסוך לאומי וכיבוש הרומס את חייהם של מיליונים נטולי זכויות ושולל כל אופק לשלום.

מצעד הגאווה חוגג את הישגי העבר, שהושגו בזכות ולא בחסד, אבל גם מזכיר שהמאבק נמשך. שאסור להסתפק בפירורים. שאסור להאמין לספינים.

המאבק לשוויון להט״ב יוכל לנצח רק כחלק ממאבק רחב נגד מערכת שלמה, קפיטליסטית, של אפליה ואי־שוויון. הצטרפו אלינו למאבק לשינוי סוציאליסטי!