הצעת החוק של ח״כ ניצן הורוביץ (מרצ) ומירב מיכאלי (עבודה) שנועדה לאסור התעללות בצעירים להט״בים בחסות הפרקטיקה הזוועתית של "טיפולי המרה" עברה אתמול (רביעי) בקריאה טרומית ברוב של 42 מול 36, והיא כעת תעבור להכנה לקראת קריאה ראשונה. אם בסופו של דבר תאושר באופן מלא, הצעת החוק תהפוך את ה"טיפולים" לעבירה פלילית ותאפשר לשלול רישיון לפסיכולוג שיבצע אותם.

שני גרבלי, ששרדה טיפולי המרה והגיעה לדבר בכנסת לקראת ההצבעה סיפרה בראיון לערוץ 12: "בגיל 13 וחצי אני בעצם מגיעה דרך ארגון 'עצת נפש' למטפל שחשבתי שהוא פסיכולוג קליני. מתברר שהוא לא. מולו אני מתחילה את התהליך שקוראים לו 'טיפול המרה', והכל כשר לכך — פורנו, לשלוח ילדה בת 13 וחצי לשכב עם גברים, והמנטרה שאתה שומע 3 פעמים בטיפול זה: 'עדיף למות מאשר לחיות כמוהם, עדיף למות מאשר לחיות ככה'. שם היה ניסיון ההתאבדות הראשון שלי". גרבלי הוסיפה עדות מזעזעת נוספת כשסיפרה כי "חברה שלי התאבדה כתוצאה ישירה מ'טיפול המרה' לפני שנה וחודש".

בהסכם הקואליציוני בין כחול־לבן לבין הליכוד, הוסכם על המשך אפליה ממוסדת של להט״ב תחת המילים המכובסות של "שמירת הסטטוס קוו" בנושאי דת ומדינה. לכן, בסיעת כחול־לבן התלבטו עד לרגע האחרון האם להצביע נגד החוק ולהפר עוד הבטחת בחירות או להצביע בעדו ולשבור את המשמעת הקואליציונית. בסופו של דבר הוחלט לתמוך בחוק, מה שהוביל למשבר קואליציוני חדש. 'יהדות התורה' זעקה על "פגיעה בקדושת המשפחה". מפלגות הריאקציה החרדית הכריזו שהן אינן מחויבות עוד להצביע עם הקואליציה, בליכוד האשימו את כחול־לבן בחתירה לבחירות, וב'הארץ' דווחה שמועה שנתניהו החליט להוביל לבחירות בנובמבר.

המשברים הקואליציוניים המחריפים בממשלת ביבי־גנץ הם לא רק תוצר של העימות המובנה כשלעצמו בין שני אגפי הממשלה — העימות הזה מתגבר כתוצאה מכישלון הממשלה הקפיטליסטית בהתמודדות עם המשבר הבריאותי והכלכלי. התסיסה החברתית והזעם הציבורי נגד הממשלה, מגבירים את הניסיון של הגורמים השונים בה להתנער מפעולות שונות ולהציב את עצמם בעמדה ציבורית טובה יותר.

נכון לעכשיו, בהתחשב בהתפתחות גל התחלואה השני, עומק המשבר הכלכלי והחברתי, מגמת הירידה של נתניהו והליכוד בסקרים, והסיכון האלקטורלי שכלל מפלגות הקואליציה ייקחו על עצמן בתרחיש כזה, נראה פחות סביר שנתניהו ימהר לפרק את הקואליציה. גם הימין החרדי חושש מתרחיש כזה. אך נתניהו בוודאי משחק עם הרעיון והעימות סביב תקציב המדינה למשל עשוי להסתיים בתרחיש של בחירות.

לבנות אלטרנטיבה פוליטית — ומאבק

החוק לאיסור טיפולי המרה עבר הפעם כי ח״כים רבים מהליכוד נעדרו מהמליאה. קיימת סבירות נמוכה שהחוק יעבור את כל מסלול החקיקה ולא ייחסם מצד גוש הליכוד בממשלה, אם לא יתארגן מאבק תקיף בנושא.

השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, השר ההומו המוצהר הראשון, שעסוק בימים אלה בדיכוי משטרתי של מחאות נגד מדיניות הממשלה, היה היחיד בליכוד שהפר משמעת קואליציונית והצביע בעד הצעת החוק בשלב הטרומי. הוא זוכר היטב איך בפברואר 2016 הוא סייע לסכל הצעת חוק דומה והצעות חוק אחרות נגד אפליית להט״ב כש"התקזז" ונעדר מההצבעה. כדי להדוף ביקורת טען אז כי "החוקים לא עברו את הסכמת ועדת השרים לענייני חקיקה… חברי קואליציה מחויבים למשמעת קואליציונית. הם אינם אדונים לעצמם". אף שהפעם העדיף להשתתף בהצבעה מתוך הערכה שהקריירה שלו לא תשלם מחיר, הוא ממשיך במציאות לשמש עלה־תאנה לממשלה הדורסת זכויות להט״ב כחלק מסדר־יום של אסון חברתי.

באופוזיציה, 'הרשימה המשותפת', הסיעה השלישית בגודלה, התפצלה בהצבעה בין גורמי הימין והשמאל שבה, כאשר ארבעת הח״כים של התנועה האסלאמית (רע״ם) הצביעו יחד עם סמוטריץ', רפי פרץ, הימין החרדי והליכוד נגד החוק, בזמן ששלושה (מתוך חמישה) ח״כים מחד״ש הצביעו בעדו. חברי הכנסת של בל״ד ותע״ל נעדרו. זאת תזכורת נוספת למחסור בכוחות שמאל עקביים ברמה הארצית, שיציעו אלטרנטיבה ברורה של שינוי סוציאליסטי עבור המאבקים החברתיים, האנשים העובדים וקהילות מודרות.

הממשלה הדו־ראשית לחיצה יותר עכשיו, דווקא בזמן המשבר, כשהיא ניצבת מול מחאות סוערות ומנסה לרכך זעם ציבורי. בשביל לקדם את המאבק נגד אפליית להט״ב צריך גם להגביר את הלחץ על הממשלה באמצעות מחאות והפגנות. מחאה משמעותית בנושא הזה יכולה ללחוץ על כחול־לבן ועל גורמים מסוימים בתוך הליכוד ואף להוביל להעברת החוק בסופו של דבר למרות יחסי הכוחות בכנסת.