בעשור האחרון שלטון נתניהו חסם קידום זכויות להט״ב ואף יזם התקפות נגדנו, למרות שמינה שר להט״ב וניסה להצטייר כלפי חוץ כאביר זכויות. אבל המאבק הלהט״בי התרחב, אירועי גאווה הגיעו לערים ואזורים חדשים, ונרשמו הישגים חשובים. בזכות המאבק, רוב הציבור הישראלי כיום נוטה לתמוך הרבה יותר בשוויון זכויות ללהט״ב.

מנגד, משבר הקורונה לווה בעלייה באלימות כלפי להט״ב והזכיר שהמערכת כולה עדיין מטפחת אפליה ולהט״בופוביה. בזמן המשבר כשיותר נוער להט״בי נאלץ לעזוב את הבית ותופעות של דיכאון ובדידות זינקו, ממשלת ביבי־גנץ המשיכה לחנוק את השירותים החברתיים, מה שהוביל בין היתר לסגירה זמנית של שני הוסטלים לנוער להטב״י.

ממשלת בנט־לפיד הזיזה את ביבי מראשות הממשלה, והוא יהיה באופוזיציה בינתיים יחד עם סמוטריץ', בן גביר ואבי מעוז. אבל זה כשלעצמו ממש לא מבטיח שינוי עבור להט״ב.

למרות הצהרת הכוונות בהסכמים הקואליציונים של מרצ, העבודה ויש עתיד, הסכם המסגרת בין לפיד לבנט מחייב את כל חברות הקואליציה להצביע נגד (!) כל חקיקה הסוטה מגבולות סטטוס הקוו של יחסי דת ומדינה. ההסכם הזה שואף להקפיא כל התקדמות במאבק לשוויון ל־4 שנים — אין מצב שנסכים לזה.

בימים האחרונים ראינו איך ממשלת בנט ממשיכה את המדיניות האלימה והגזענית של נתניהו כלפי הציבור הפלסטיני במזרח ירושלים, שמענו את איומי הגירוש נגד מבקשי המקלט ואת תוכניות הפגיעה במובטלים. כמו שאי אפשר לסמוך על ממשלת בנט בתחומים האלה, אי אפשר לסמוך עליה שתקדם שוויון זכויות ללהט״ב. לכן דרוש שנתארגן למאבק רחב — זו תהיה הדרך לסחוט הישגים מהממשלה הלחיצה והלא יציבה הזו.