עשרות מפגינות ומפגינים, כולל מסניף ירושלים של מאבק סוציאליסטי, השתתפו ביום שישי (27.12) במשמרת מחאה נגד מרחץ הדמים והטיהור האתני בעזה. ההפגנה, ביוזמת התארגנויות שמאל ממערב ירושלים, החלה בכיכר צרפת הסמוכה למעונו הרשמי של נתניהו עם קריאת סיסמאות, ופריסת באנרים ושלטים.

גם אנחנו קראנו סיסמאות והגענו עם באנר ושלטים עליהם נכתב "לעצור את המלחמה עכשיו! כולם תמורת כולם, שיקום ולא גזירות", "לעצור את הטיהור האתני! כולם תמורת כולם, שיקום ולא גזירות", "להוציא את הצבא מעזה, מהגדה, מלבנון ומסוריה! כולם תמורת כולם, שיקום ולא גזירות".

תוך 20 דקות המשטרה החלה בפיזור אלים של ההפגנה. למרות האלימות המשטרתית, כולל החרמת באנרים שנחטפו מידי מפגינות, המחאה התארגנה מחדש לצעדה ברחובות העיר לעבר גן העצמאות — שם המשטרה עצרה באלימות שלוש מפגינות. מגן העצמאות המשיכה הצעדה לרחוב שמאי והסתיימה בנאום של פעיל בארגון 'שוברים שתיקה'.

מחאה נגד הריסת מערכת הבריאות ותשתיות מקיימות חיים

ההפגנה החלה שעות ספורות לאחר שהתקבלו דיווחים על פשיטה זוועתית של כוחות הכיבוש הישראליים על בית החולים כמאל עדואן בבית לאהיא שבצפון רצועת עזה. יום לפני כן (ה') נהרגו יותר מ־50 בני אדם כאשר הצבא הישראלי הפציץ בסמוך לבית החולים, מבנה בו מתגוררות גם משפחות של צוותי רפואה. על בית החולים עצמו הוכרז עוצר מלא, והצבא הישראלי גירש ממנו את החולים ואת צוותי הרפואה. בזמן הפשיטה עלו באש חלקים מבית החולים, כולל מעבדה ומחלקה כירורגית. לפי הדיווחים רובו נשרף ויצא מכלל שימוש.

עשרות מטופלים וצוותי רפואה נעצרו, כולל הרופא חוסאם אבו סאפיה — שהפך להיות לסמל עבור הפלסטינים בצפון הרצועה במאבקם למען הישרדות. אבו סאפיה סירב לנטוש את המטופלים בביה״ח, גם לאחר ששכל את בנו בן ה־15 בחודש אוקטובר האחרון במתקפה של הצבא הישראלי וגם אחרי שנפצע בעצמו בחודש נובמבר.

ההתקפות על בית החולים כמאל עדואן הן חלק מההתקפות של ממשלת המוות הישראלית על מערכת הבריאות בעזה, שגם לפני המלחמה הייתה במצב של קריסה. מאז ה־7 באוקטובר, יותר מ־1,050 עובדי רפואה נהרגו תחת הפצצות. בימים האחרונים ראינו דיווחים על 3 תינוקות ועובד רפואה שקפאו למוות בגלל הרס מוחלט של כל תשתיות החיים. לפי הנתון השמרני ביותר, יותר מ־45 אלף פלסטיניות ופלסטינים נהרגו תחת הפצצות וההפגזות בעזה, רובם נשים וילדים.

בניית המאבק

הזוועות רק מחדדות את הצורך להמשיך לבנות את המאבק נגד המלחמה. התקשורת הממסדית המגויסת כמעט ולא מראה את הזוועות שמבצעת הממשלה בעזה ובייחוד בצפון הרצועה — איפה שהטיהור האתני הרצחני כן מעורר בשלב הנוכחי לכל הפחות סימני שאלה וביקורת גם בקרב חלקים מהציבור הישראלי. במקביל, הממשלה של נתניהו עם הימין הקיצוני מתמודדת עם משבר דה־לגיטימציה חריף במיוחד סביב סוגיית החטופים — שעה שהיא שוב מטרפדת את החתימה על עסקה כי היא לא מוכנה להפסיק את המלחמה — אך גם סביב יוקר המחיה והגזירות בתקציב החדש, ומהלכי חקיקה אנטי דמוקרטיים בנוסח "ההפיכה המשפטית".

על רקע הזה, למחאות נגד המלחמה יש פוטנציאל לפנות גם לקהלים מחוץ לשמאל המאורגן. אנחנו רואים את הפוטינציאל לכך בתוך מחאת "עיסקה עכשיו" — כאשר לפחות חלק ממשפחות החטופים תומכות בדרישה להפסקת המלחמה. אבל בשביל לפנות לקהלים מחוץ לשמאל המאורגן, צריך להמשיך לחשוף את המציאות של המתקפה הג׳נוסיידית על עזה תוך התייחסות לשאלה: מי אחראי להיווצרותה ואת מי המציאות הזאת משרתת?

בניגוד לשקרים של הממשלה, התוקפנות הצבאית, ההרעבה, והרס תשתיות החיים, לא נועדו להביא ביטחון לישראלים או להחזיר את החטופים, אלא בראש ובראשונה להסדיר מחדש את הכיבוש והשליטה על האוכלוסייה הפלסטינית. כהמשך להסתבכות של משבר המלחמה, הממשלה הלא פופולרית של נתניהו מוכנה אף להצית מלחמה אזורית עם התקיפות בתימן, סוריה, והאיום במתקפה על איראן.

צריך לשים את האצבע המאשימה גם על מפלגות הממסד מ"האופוזיציה" בכנסת, לא רק בגלל שהיא תומכת בהתקפות של ממשלת נתניהו בעזה, בלבנון, בסוריה, במתקפה באיראן — אלא גם בגלל סדר היום שאותן מפלגות קידמו כשהן היו בשלטון — מצור, עוני ושלטון הון. לכן, נחוץ גם לקדם בנייה של חלופה פוליטית לכל מפלגות הממסד שתקדם סדר יום של שינוי סוציאליסטי.