ממשלת הדמים מובילה מתחילת אוקטובר האחרון מהלך טיהור אתני המוני והשמדה מואצת במחוז צפון הרצועה ובפרט בבית לאהיא, ג׳באליה ובית חאנון.

מאז ה־7 באוקטובר, ממשלת נתניהו ניצלה את ההלם ממעשי הטבח במערב הנגב לגירוש המוני של כמיליון תושבים מאזור צפון הרצועה. כעת זו הפעם השלישית שכוחות הכיבוש פולשים קרקעית לאותו האזור, בניסיון לגרש מבתיהם את מאות אלפי התושבים והתושבות הפלסטינים שנשארו או חזרו לשם.

המטרה: כיבוש מוחלט של האזור וטיהור אתני המוני לפרק זמן לא ידוע. הכלים: מצור ימי ביניימי על המוני משפחות, הרעבה והצמאה למוות והאצת מעשי הטבח היומיומיים לקצב שלא נראה מאז תחילת המלחמה. האזור כותר לחלוטין על ידי הצבא, שמונע הכנסת מזון, מים, תרופות וציוד. אף אחד לא מורשה להיכנס גם לא צוותי הצלה.

האיסור על צוותי ההצלה האזרחיים להיכנס לאזור דן למוות גם פצועים ופצועות ששרדו הפצצות ונשארו בחיים למשך שעות או ימים. הפצצות ומתקפות קטלניות על בתי החולים, מעצר והרג צוותים רפואיים בשילוב מניעת אספקה חיונית דנים למוות גם רבים מהפצועים שכן זכו לחילוץ ופינוי לבית חולים.

מתוך ידיעה שאין אף מקום בטוח ברצועה וחשש מבוסס שאם יעברו את מחסומי הצבא דרומה, לא יוכלו לחזור (אולי למשך מספר שנים או אף מעבר לכך) רבים מסרבים לעזוב את האזור ונאבקים לשרוד בביתם.

בג׳באליה ובאזורים נוספים, עצם היציאה לרחוב היא גזר דין מוות. חלק ממי שניסו לעזוב דרומה נורו למוות, כפי שהעיד בין היתר צוות "רופאים ללא גבולות". "רחפני קוודקופטר טסים נמוך מעל הרחובות, ויורים על כל מה שזז", סיפר תושב ג׳באליה מוחמד שהאב, בן 27, למגזין 972+. "צלפים מוצבים על הגגות, ומכוונים על כל מי שמנסה לצאת. בו בזמן, חיילים וטנקים נכנסו לתוך המחנה, כשהם משמידים בתים ומשטחים כבישים ושדות". גם בני משפחה שיצאו מביתם עם דגל לבן, נורו למוות על ידי רחפנים. צוותי רפואה או תושבים שניסו להציל אנשים שנורו בידי צלפים, נורו גם הם. אחרים, כולל קשישים ונכים, הוכרעו מהתייבשות, רעב וחולי ומתו בזמן המסע הרגלי או במהלך המתנה ארוכה במחסומי הצבא (ניתן למצוא עוד שורה ארוכה של מקורות ועדויות בתחקיר שפירסם עידן לנדו).

חסימה מוחלטת של הכנסת מזון ל'אזור המנותק', הביאה לסגירת שתי המאפיות האחרונות שעוד פעלו בו. תושבים ותושבות נאבקות להשיג מעט מזון שיחזיק את משפחתם בחיים. ס', תושבת העיר עזה שמשפחתה מתגוררת בג׳באליה וברשותה מעט קמח שנקנה לפני הפלישה הנוכחית הסבירה שהם רוצים לאפות לחם אך חוששים להדליק אש מחוץ לדירה: "אחותי הדליקה אש בתוך הדירה כי היא חששה שמטוס יזהה את האש ויירה בהם", הסבירה. "כל המטרה שלה היא שלא יגלו שיש חיים בתוך הבית, כי אז משפחתי חששה שיפציצו את הבית" (הארץ, 4.11).

"בחלק הצפוני אין חזרה ולא תהיה"

כוחות הכיבוש גירשו בכוח תושבים ותושבות ממקלטי עקורים ופעמים רבות שרפו את המבנים לאחר הגירוש. "אין חזרה של אף אחד לחלק הצפוני. בחלק הצפוני אין חזרה ולא תהיה" אמר בתחילת נובמבר איציק כהן, מפקד אוגדה 162 המשתתפת בפלישה בצפון עזה. ההצהרה הזו מגובה גם בפיצוץ שיטתי של שכונות מגורים ויצירת ביתור חדש בין מחוז צפון הרצועה (בית לאהיא, ג׳באליה, בית חאנון) לעיר עזה, שבין היתר מונע מתושבים לחזור צפונה. הקצין הבכיר הסביר: "קיבלנו פקודות ברורות מאוד… המשימה שלי היא ליצור טיהור מרחב…".

הצבא ציווה על תושבים לעבור אף דרומה יותר מהעיר עזה מעבר ל"ציר נצרים", שהפך למובלעת ברוחב 8 קילומטרים — עם מבני קבע צבאיים, תשתיות, מחסומים ומכלאות מעצר — המבתרת את הרצועה באמצע. אך רוב התושבים, כולל אלו שנעקרו ממחוז צפון הרצועה, עדיין נשארו צפונית למובלעת, מתוך הבנה שהחצייה דרומה, דרך מתקני הצבא, היא נתיב חד־כיווני.

ב־4 בנובמבר האו״ם העריך כי כ־100 אלף איש נעקרו ממחוז צפון עזה לאזור העיר עזה ושבין 75 ל־95 אלף תושבים נוספים עדיין נמצאים במחוז צפון הרצועה: ג׳באליה, בית לאהיא, בית חאנון. לעומת זאת, גורמים בצבא טענו בתחילת נובמבר שהם השלימו כמעט לגמרי את הטיהור האתני של האזור ושבמחוז צפון הרצועה נשארו אלפים בודדים בלבד.

"זה רק פיילוט או פרומו"

הגירוש ההמוני וההשמדה הנרחבת מחזקים את התיאבון של הימין המתנחלי. ח״כים ושרים בממשלה, כולל מהליכוד, השתתפו בכנס תחת הכותרת "נערכים להתיישבות בעזה" בסמוך לגדר הרצועה, וגורמים כהניסטים אף הקימו מאחז בשם "אלי עזה" בין קיבוץ ניר־עם לשדרות, קילומטרים ספורים מהתופת.

עמית סגל, עיתונאי הימין המתנחלי המקורב לבכירים בממשלת הדמים, חגג את הגירוש ההמוני באוקטובר בערוץ 12 והעריך: "מה שקורה בצפון הרצועה הוא אירוע שונה מכל מה שראינו עד היום… ולדעתי זה רק פיילוט או פרומו". ההערכה של סגל מצטרפת לדיווחים של עיתונאים עזתים מהשטח ולאינדיקציות נוספות שמעידות כי יש סכנה ממשית שממשלת המוות לא תסתפק בטיהור אתני של אוכלוסיית מחוז צפון עזה, אלא תרחיב אותו לכל השטח שמצפון למובלעת נצרים, כולל שטח העיר עזה עצמה.

הרעבה והשמדה יחזירו את החטופים?!

הכתבים המגויסים, יחד עם הגנרלים באולפנים, כולל יוזמי "תוכנית האלופים" הג׳נוסיידית (גירוש־הרעבה־השמדה), ממשיכים לפמפם את השקר שהטיהור האתני והאצת ההשמדה (או במילותיהם- "הלחץ הצבאי") צפויים לגרום להנהגת חמאס להתפשר ולהסכים לעסקת שחרור חטופים. בפועל המהלך הג׳נוסיידי בצפון רצועת עזה מסכן באופן ישיר את חייהם של החטופים שעוד נותרו בחיים ועומד בסתירה לכל עיסקה שתביא לשחרורם.

מתוך דאגה ליחסי הציבור של האימפריאליזם האמריקאי, ממשל ביידן ביקש מישראל באמצע אוקטובר להאט את קצב ההרעבה וההשמדה ולהכניס מעט מזון לאוכלוסייה הנצורה והנטבחת בנשק אמריקאי כבר יותר משנה. הממשל, שמספק תמיכה מכרעת למתקפה הג׳נוסיידית, "איים" כי אם תוך 30 יום (שבמהלכם כנופיית נתניהו רשאית להמשיך לקטול ולהרעיב משפחות בקצב שיא) ישראל לא תיענה לבקשה, הוא יגביל, לכאורה, את היקף משלוחי הנשק לכוחות הכיבוש. אך גם אם האיום יתממש, במהלך תקופת המעבר לפני תחילת כהונתו של טראמפ, זה לא מה שיעצור את מלחמת ההשמדה. הישועה לא תגיע מהבית הלבן.

אין אופק ל'התייצבות' הכיבוש

גם אם כנופיית המוות של נתניהו ושות' תצליח לממש את התוכנית הקטסטרופלית שלה לטיהור אתני של חלקים נרחבים בצפון הרצועה וביסוס כיבוש צבאי קבוע של השטח, הכיבוש לא יתנהל על מי מנוחות. בנייה מחדש של התנחלויות יהודיות בשטח הרצועה, דבר שנתניהו הגדיר בראיון לערוץ 14 כ"לא ריאלי", עלולה להוביל להסתבכות אסטרטגית ארוכת טווח של משטר הכיבוש הישראלי. אך גם אם בן גביר וסמוטריץ' לא יממשו את חלומותיהם בטווח הקרוב, שליטה צבאית קבועה בחלקים נרחבים ברצועה תביא איתה הסתבכות חדשה כחלק ממשבר מתמשך ומתגלגל של הקפיטליזם הישראלי מול התנגדות עיקשת של האוכלוסייה הפלסטינית העקורה והנצורה.

חלקים בממסד הישראלי, שתמכו כמובן במלחמה הג׳נוסיידית משלביה הראשונים, חוששים כעת מהשלכות הטיהור האתני והכיבוש הקבוע. מספר גורמים המגיעים מחוגי הממסד הצבאי והפוליטי הישראלי (כמו סגן ראש המל״ל לשעבר ערן עציון), מביעים התנגדות לחלק מפשעי המלחמה הנוכחיים בצפון הרצועה וחלקם אף קוראים לחיילים לסרב להשתתף בהם. אליהם מצטרפים גם קולות מקרב מובילי המאבק נגד ההפיכה המשפטית ב־2023 ומחאת 'בחירות עכשיו' ו'עסקה עכשיו'.

מעל 280 אנשי ונשות רפואה ישראלים חתמו בשבועות האחרונים על מכתב לממשל ביידן הקורא לעצור את המלחמה, מוחה על "הפצצת אזרחים, כולל נשים וילדים, רעב, מגפות, העדר שירותי רפואה ותרופות, והתקפות חיל האויר על מתקנים רפואיים" ומביע תמיכה במכתבם של צוותים רפואיים אמריקאיים שדורשים לעצור את משלוחי הנשק לישראל.

במקביל לקולות האלה, אחרי יותר משנה של משבר דמים, הדמגוגיה הביטחונית נחלשת, רוב של 55% מהציבור מאמין שהסיבה שהמלחמה בעזה לא מסתיימת היא שיקולים "פוליטיים" ולא "ביטחוניים". כלומר רוב הציבור, לא מאמין בצומת הנוכחי לתעמולת המלחמה של ממשלת נתניהו ביחס לעזה. הנתון הזה משתלב עם העדויות על התגברות העייפות והשחיקה בשורות הצבא הישראלי ופותח אופק להתרחבות המחאה נגד המלחמה.

התפרצות הזעם ההמוני בתחילת ספטמבר שהובילה להתארגנות השביתה הכללית הגיעה גם בתגובה למות 6 החטופים והחטופות, וגם בתגובה להחלטת קבינט המוות להנציח את כיבוש ציר פילדלפי — מה שעומד בסתירה לכל עסקת הפסקת אש ושחרור חטופים. גם הרחבת "ציר נצרים" לכדי מובלעת קבע גדולה וגם מהלך הטיהור האתני וביצור הכיבוש במחוז צפון הרצועה הם צעדים שסותרים באופן מוחלט התקדמות לעסקה.

אלא שהפעם הקבינט לא הצהיר איזה תוכניות הוא מיישם ומה כוונותיו. בעוד שבדרך כלל הצעדים הצבאיים של המשטר הישראלי זוכים לתמיכה רחבה בציבור היהודי־ישראלי, דעת הקהל כעת יותר מקוטבת. זו אחת הסיבות שקבינט המוות מעדיף להרחיב את מובלעת נצרים מתחת לרדאר ולבצע את הטיהור האתני בעזה ללא הצהרת כוונות פומבית.

סוציאליסטים וסוציאליסטיות מדגישות שהמהלך הנוכחי של הטיהור האתני, הגירוש וההשמדה בצפון עזה ממשיך בפועל את ההיגיון של מלחמת הנקם הג׳נוסיידית משלביה הראשונים. את ההתנגדות לגירוש ההמוני בצפון הרצועה ולסכנת החזרת ההתנחלויות יש לחבר לצורך להרחיב את המאבק בדרישה לסיום כולל של מלחמת הכיבוש וההשמדה, הוצאת כל כוחות הצבא מהרצועה, שחרור כולם תמורת כולם, הסרת המצור והתנעת תהליך השיקום והבנייה מחדש של היישובים והקהילות שהוחרבו, תחת שליטה דמוקרטית של התושבים, ועל חשבון בעלי ההון בישראל ובמדינות נוספות שמימנו את המלחמה.