ב־10 בדצמבר, נערכה אסיפת עובדים בבי״ח הדסה עין כרם בירושלים, בתגובה למכתב ששלח שבוע קודם מנכ״ל בית החולים, בו הודיע על "היתכנות לעיכוב משכורות" — כלומר הלנת שכר — בחודש הבא, לאלפי חברות וחברי צוותי רפואה, סיעוד, ומינהל ומשק, ישראלים ופלסטינים, העובדים יום ולילה במרכז הרפואי.

"קצנו מאיומים על השכר שלנו. התעייפנו מקיצוצים. אי־אפשר לבוא למשמרת ולחשוב שבסוף החודש לא נקבל משכורת", אמרה ניצה שמש, יו״ר ועד האחיות בהדסה שנאמה באסיפה. עובדות ועובדי בית החולים החזיקו במהלך האסיפה שלטים המאשימים את סגנית הממונה על התקציבים במשרד האוצר, יעל לינדנברג, באיום על שכרם ובפגיעה במטופלים: "יעל לינדנברג, הדם של החולים על הידיים שלך", ו"לא ניתן לך לפגוע בחולים". דני בונפיל, יו״ר מרחב ירושלים בהסתדרות, אמר שההסתדרות תכריז על סכסוך עבודה ושביתה בהדסה בתוך שבועיים.

המשבר הכרוני בהדסה

משברים מהסוג הזה אינם חדשים בבי״ח הדסה — המנוהל באופן פרטי בידי ארגון 'נשות הדסה' (ראו כתבות קודמות בנושא מ־2014 ומ־2020). "היינו פה ב־2008–2009, 2014–2015, ולא ניתן ש־2025 יירשם בלוח הזה", הבהירה יו״ר ועד האחיות באסיפה.

אף שבעלי הון מחו״ל תורמים מיליוני דולרים לנשות הדסה (באוגוסט קיבל הארגון 23 מיליון דולר מתרומות חוץ), בתי החולים בעין כרם והר הצופים סובלים באופן מתמשך ממחסור בצוותי רפואה, סיעוד ומינהל ומשק, ציוד רפואי ותרופות. זה קורה בזמן בו חמשת מקבלי השכר הגבוה בהדסה, כולם רופאים בכירים, גרפו לכיסם ב־2024 מעל ל־25 מיליון שקל — מה שכולל תשלום על שירותי רפואה פרטיים (שר״פ) המבוצעים במחלקות בית החולים.

ארגון נשות הדסה, המשלם שכר של מאות אלפי שקלים לחודש ל"כוכבי השר״פים", מצמצם הוצאות על כוח־אדם "לא בכיר", מה שמוביל גם לניצול רחב של מתנדבים, לרבות מתנדבי "שירות לאומי", כדי לבצע עבודות, חלקן בלא פיקוח או הכשרה מספקת, אם בכלל.

ההתנהלות הזאת מלווה במדיניות הצנע של ממשלת המוות, שנועדה לממן את מלחמת ההשמדה בעזה וצעדי התנחלות בגדה, לצד המשך מתן הטבות מס לתאגידים, לבנקים ולבעלי הון. באוגוסט אושר קיצוץ רוחבי של 3.35% כדי לממן את ההוצאות הצבאיות של הממשלה. במסגרת הקיצוץ הוחלט להפחית את תקציב משרד הבריאות ב־23 מיליון שקל. בספטמבר ועדת הבריאות של הכנסת דנה בקיצוץ התוספת השנתית לסל התרופות בסכום של 100 מיליון שקל. אף שהקיצוץ לא יושם בסוף, התקציב השנתי לתרופות חדשות לא גדל חרף הדרישה לתוספת שנתית קבועה של 1.5%–2% אותה דרש יו״ר איגוד רופאי המדינה זאב פלדמן.

מי אשם במשבר?

בזמן שעובדי הדסה נמצאים תחת עומס עבודה לא אנושי ובחוסר ודאות כלכלית, הנהלת הדסה והממשלה מתנערות מאחריות ומאשימות זו את זו. במכתב ששלח מנכ״ל הדסה ב־1 בדצמבר נטען כי "הצורך" בהלנת השכר "נובע מאפליה מתמשכת מצד המדינה כלפי בתי החולים הציבוריים בירושלים בכלל וכלפי הדסה בפרט". משרדי האוצר והבריאות מאשימים מצידם את הניהול הלקוי של הדסה בקשיים הכלכליים ודורשים מבית החולים להעביר דיווח כספים עדכני.

המשבר בהדסה הוא תוצאה של התנהלות בית החולים למטרות רווח על חשבון רווחת המטופלים — תשתיות ציבוריות מופרטות לביצוע ניתוחים פרטיים בעבור ביטוחים משלימים במסגרת השר״פ — וכן של גזירות האוצר, שלצד מימון מכונת המלחמה, נועדו גם לסגל את בית החולים להיגיון הקפיטליסטי של ההנהלה.

בזמן האסיפה, בונפיל, יו״ר המרחב בהסתדרות, אמר לעובדות ולעובדים כי "אם צריך אני אסגור את משרד הבריאות. אני שמח על ההתלהבות שלכם, אבל המבחן האמיתי יהיה ביום שנחליט לסגור את המקום". זו רטוריקה, שמדגישה שההכרעות לגבי המשך המאבק יתקבלו בידי יו״ר המרחב, וכי מי שהשתתפו באסיפה יצטרכו לחכות ליום פקודה. אז תיבחן, כביכול, הנחישות של העובדים.ות לשבות. אלא שהגישה הזאת מרדימה את המאבק.

מה שדרוש כדי לבנות מומנטום לקראת שביתה מוצלחת הם הפגנות, פעולות מחאה ובאופן קריטי עוד אסיפות עובדים, בהן יתקיים דיון ויתקבלו החלטות בהצבעה לגבי צעדים ארגוניים, כולל שביתות וכן לגבי דרישות במאבק, מעבר לביטול הלנות השכר בינואר הקרוב ובכלל.

בריאות במקום רווחים

הפתרון למשבר המתמשך בהדסה עובר בהלאמת בית החולים, תחת ניהול ופיקוח דמוקרטי של ועדי עובדים ונציגי ציבור, הכולל הבטחת תקצוב ציבורי מלא לפי צורכי המרכז הרפואי. יש לדרוש לשים סוף לשר״פ ולהשקיע מסיבית בפיתוח תשתיות ובתקצוב מלא של מערכת הבריאות הציבורית, לרבות הגדלה של הצוותים הרפואיים ותוספת ציוד ותרופות ככל הנדרש, והבטחת שכר הולם ותנאים לכלל העובדים. המימון צריך להגיע מהעלאה מחדש של מס הבריאות על המעבידים והפקעת משאבים נחוצים מידי הטייקונים ותאגידי הענק במשק, כי המטרה צריכה להיות בריאות הציבור ולא רווחי קומץ.