ביום חמישי, 17 ביולי, התקיימה שביתת אזהרה בכל בתי החולים והמרפאות של שירותי בריאות כללית. הדרישה המרכזית שהציג ועד עובדי הכללית למשרד הבריאות הייתה: "עצירת הפגיעה בעצמאות הקופה". במקור השביתה אמורה הייתה להיארך יממה, אך 5 שעות לתוך השביתה, בית־הדין לעבודה הוציא צו מניעה לבקשת הנהלת הכללית על בסיס הטענה שלא הייתה עליה התראה מראש כחוק. יו״ר הוועד פרוספר בן־חמו קיבל את הצו, אבל הבהיר בהצהרתו שהמאבק לא נגמר.

משרד הבריאות מאיים להשתלט

העימות בין האיגוד לממשלה החל בתחילת חודש יוני לאחר משרד הבריאות ניצל את התפטרות המנכ״ל ה־3 של קופ״ח כללית בשנים האחרונות, כדי להפעיל סעיף בחוק שמאפשר לו להתערב בניהול קופ״ח כללית, התערבות שהיא חריגה בכל קנה מידה.

לטענת המשרד הכוונה היא רק להקים "ועדת בדיקה" להתנהלות הקופה, אך נציג עובדות ועובדי המעבדה בוועד אמר לנו שהחשש הוא ממינוי ועדה מטעם האוצר שתהיה לה סמכות להתעלם מהסכמים קיבוציים מול העובדים, לעכב העלאות שכר וכו׳. בתגובה לאיומי מנכ״ל משרד הבריאות, ועד עובדי הכללית הסמיך את היו״ר, פרוספר בן־חמו, לנקוט בצעדים לעצירת המהלך. "אנחנו לא ניתן להפוך את שירותי בריאות כללית לסניף של האוצר ואגף התקציבים במשרד הבריאות", כתב בן־חמו באיגרת למנכ״ל משרד הבריאות משה בר סימן־טוב.

באיגרת שנשלחה ביום שני 07/07 לכל עובדי ועובדות הקופ״ח לקראת אסיפות חירום בבתי החולים והמרפאות (כולל במקום העבודה שלי), הסביר הוועד הארצי כך: "המשמעות של מינוי חשב מלווה או מנהל מורשה מטעם משרדי הבריאות והאוצר, היא למעשה פגיעה קשה בתנאי העבודה והשכר שלנו העובדים, עצירה מוחלטת של קליטת עובדים גם במקום העובדים שפרשו, בלימת כל אפשרות להתפתח, ביטול כל המשאים ומתנים עם ארגון העובדים, פגיעה בכל ההסכמים הקיימים עד כדי פיטורים המוניים".

משרד הבריאות מצדיק את המהלך בכך שתחלופת המנכ״לים התכופה, על רקע גירעון של 2 מיליארד ש״ח בו נמצאת הקופה, מעלה חשש לגבי היציבות הכלכלית של קופת החולים הגדולה במדינה, בה מבוטחים 4.9 מליון איש (יותר מ־50% מאזרחי מדינת ישראל). לפני טענות כלשהן על ניהול כושל — יש לציין שכל גרעון שהוא בקופת חולים כמו בכלל מערכת הבריאות או שירותים ציבוריים אחרים הוא תוצר קודם כל של קיצוצים ממשלתיים בתקציב המדינה, ומהלכי הפרטה המאיצים את הפיכת הבריאות לסחורה הנמכרת בשוק הקפיטליסטי (ביטוחים פרטיים, תיירות רפואית ועוד).

ממשרד הבריאות נטען ש"לא מחפשים להשתלט על הקופה", אלא רק לבדוק את התנהלותה. אבל בהתחשב ביחס הממשלה הזאת למערכת הבריאות — קיצוצים בשכר העובדים למימון מלחמת ההשמדה הבלתי־נגמרת בעזה, ניסיון לכפות עיגול פינות בהכשרת מתמחים רפואיים, הטלת סנקציות "התייעלות" על בתי חולים ממשלתיים שחרגו מהתקציב הבלתי־מספק שניתן להם; ובהתחשב בהיסטוריה של מהלכי התערבות כאלה, כמו ההנחתה מלמעלה של אורי יוגב לניהול הרכבת (על ידי שר התחבורה דאז ישראל כ״ץ!) כדי להזניק מהלכי הפרטה וקיצוצים — לעובדי ולעובדות הכללית בהחלט יש סיבה לחשוד במניעים של הממשלה ושל דרג הפקידים שמייצגים את ההיגיון הקפיטליסטי של הצורך בהפרטות ובקיצוצים למען ״הבראה״.

לגבי טענות, לניהול קלוקל או שחיתות בקרב הבכירים או הדירקטוריון בכללית — ועדת בדיקה נבחרת מטעם עובדות ועובדי הקופה, ושתהיה מחויבת בדין־וחשבון שקוף גם למטופלות ולמטופלים, תוכל לברר באופן יותר יסודי ואמין מה מקור הגרעון, כולל בירור השאלה כמה משקל יש לייבוש התקציבי ולהפרטת מערכת הבריאות, כמו גם לפריבלגיות ושכר מופרז שקיבלה הנהלת הקופה — כחלק מהמדיניות להפוך ארגוני בריאות לעסק קפיטליסטי לכל דבר.

מה הלאה אחרי שביתת האזהרה?

בית־הדין לעבודה אמנם נענה בחיוב לבקשת הנהלת הכללית להוציא צו מניעה, בטענה שהשביתה היא שביתה פראית ללא הודעה מראש. עם זאת השופטת הוסיפה, "אין בכך כדי לזלזל, חלילה, בחששות העובדים מפני עתיד יחסי העבודה בשירותי בריאות כללית ומפני פגיעה אפשרית בזכויותיהם". פרוספר בן־חמו הגיב לדבריה: "את השביתה האמיתית מבצעים משרד הבריאות והנהלת כללית כשהם מונעים את יישום מאות התקנים החסרים בצוותי הרפואה. השתלטות משרד הבריאות באמצעות חשב מלווה או מנהל מורשה על כללית תביא למכת מוות לשירותי הבריאות של המבוטחים בכללית. אנחנו לא ניתן לזה לקרות". כלומר — המאבק לא נגמר.

הצלחת המאבק נגד התקפות הממשלה, וגם כנגד הנהלה שכבר הראתה שתעשה מה שהיא יכולה לטרפד את המאבק בפועל, מצריכה לרתום את מקור הכוח האמיתי של האיגוד — 50 אלף עובדות ועובדים מהשורה. המאבק צריך להיות מאוחד, ולכסות כמה שיותר מחלקות ועובדים בקופה; צריך שהם יבינו עד הסוף את משמעות המהלך הזה לגבי תנאי העבודה שלהם, מול ניסיונות אפשריים לפלג אותם או לאיים בסנקציות כמו ניכוי ימי שביתה משכרם.

האיגרות ואסיפות החירום לקראת שביתת האזהרה היו התחלה נחוצה של עבודת גיבוש והסברה כהכנה למאבק. כעת נחוץ לעשות מאזן כנה ושקוף של השביתה ולבנות תכנית הדרגתית להסלמת המאבק בהמשך; יוזמות של צעדי מאבק בדרך לשביתה כוללת נוספת, כמו פעילויות הסברה לעובדות ולעובדים ולקהל, משמרות מחאה עם שלטים שעליהם דרישות, יעזרו לבנות את הביטחון של עובדות ועובדים ביכולת להתארגן ולנצח במאבק.

הקמת ועדי פעולה במקומות עבודה ובאיזורים ספציפיים ותיאום ארצי בינהם יוכלו לסייע בקידום יוזמות והובלת המאבק בשטח. בכל מקום עבודה נחוצים גם דיונים והתכנסויות במחלקות, במרפאות, במעבדות, במשרדים וכו', וגם שיחות פרטניות עם עובדים ועובדות שיצטרכו זאת, כדי לאפשר מקסימום מרחב להסברה מפורטת ורגישה, להעלאת שאלות וחששות, ולדיון על דרישות וצעדי המאבק — כולל הרחבת מעגל קבלת ההחלטות מיו״ר האיגוד וסביבתו בלבד.

צעד נוסף וקריטי הוא הרחבת המאבק הקונקרטי לדרישות מיידיות לטובת העובדות והעובדים וגם המטופלות והמטופלים בשירותי הבריאות, כולל ביטול קיצוצי השכר למימון המלחמה ותוספת חירום של תקנים ותקציבים הנחוצים לתפקוד תקין. צריך להבהיר חד־וחלק שמדובר בשירות ציבורי חיוני ולא עסק, ודרוש בשבילו תקצוב מלא על ידי המדינה, שייצא מהכיסים המנופחים של בעלי ההון ולא אלו ההולכים־ומתרוקנים של אנשים מהשורה. ההגנה הכי טובה על תפקוד מערכת הבריאות היא בדרישות התקפיות.

חלק מהמאבק נגד ממשלת המוות

ביום השביתה הכללית הפגינו עשרות ביוזמת עובדות ועובדי בריאות הנפש בקופ״ח מול מטה ההסתדרות בת״א, בדרישה שהנהגת ההסתדרות תוביל שביתה למען עסקת חטופים וסיום המלחמה. בהודעה מטעם מטה עובדי ועובדות בריאות הנפש בכללית נכתב: "למרות קריאות חוזרות ונשנות להשבתת המשק למען עסקת חטופים, עד עכשיו ההסתדרות נמנעה מלהשבית את המשק. אנחנו שמחים לראות שוועד עובדי הכללית החליט להכריז מחר על שביתה — ונחושים לנצל את השביתה הזו כדי להילחם על מה שחשוב באמת: עסקת חטופים והפסקת אש, עכשיו".

הפגנה כזאת, של קבוצת עובדים מאוגדים, בדרישה מארגוני העובדים הגדולים לנקוט בצעדי מאבק ושביתה לסיום המלחמה בעסקת חטופים, היא התפתחות חיובית ונחוצה כשלעצמה. באופן מצער התערבו בהפגנה באופן ציני וצבוע גורמים מהנהלת כללית שקידמו את הקו הפוליטי הנוח־להם ש"הסיבה היחידה לשבות עכשיו היא החזרת החטופים" (ולא תנאי העבודה של העובדים בכללית…). באותו זמן ממש בית־הדין לעבודה אישר את דרישת ההנהלה לצו מניעה לסיום השביתה — מה שנותן גם תקדים לשבירה בבית המשפט של שביתה פוטנציאלית למען עסקת חטופים.

המאבק של עובדי ועובדות הכללית מכל הרקעים הלאומיים והאתניים נגד השתלטות אנטי־דמוקרטית וצעדי צנע לא מנוגד למאבק לסיום מלחמת ההשמדה בעזה והשבת החטופים. שניהם משתלבים במאבק הרחב יותר נגד ממשלת המוות הקפיטליסטית של נתניהו והימין הקיצוני, אבל גם נגד כל סדר היום שהיא מייצגת, כולל מלחמת ההשמדה והתוקפנות האזורית הבלתי־נגמרות, כולל שורה של התקפות אנטי דמוקרטיות לדיכוי התנגדות למדיניות שלה, וכולל קיצוצים וצנע למימון המלחמות והכיבוש ושימור הרווחים של בעלי ההון. העובדות והעובדים הרבים שהשתתפו גם בשביתה וגם לאורך תקופה ארוכה בהפגנות ובמשמרות מחאה בבתי החולים למען החטופים מבינים את זה. האחוז הגבוה מהציבור שתמך במרד ימי המחלה של המורות והגננות מפאת מיאוס מהממשלה והמדיניות שלה מבין את זה גם.

יש מי שחוששים שכניסה לנושאים "לא קשורים" תאפשר להסתה מהימין לפלג בין העובדים. אבל להילחם בממשלת המיעוט, שלא זוכה לפופולריות או לגיטימציה רחבות, בלי להוביל התנגדות לעיקרי המדיניות שלה זה להילחם עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. את השימוש הציני של הממשלה בחששות הבטחוניים כדי לקדם סדר יום לאומני ומחרחר מלחמה צריך לנטרל באמצעות הצבת סדר יום חלופי שיכול לזכות בגב ציבורי רחב.

סדר היום הזה צריך כמובן לעלות לדיון תדיר ככל האפשר בכל הרמות של האיגוד כדי להשיג הסכמה רחבה ולבודד את היכולת של הימין לפצל את המאבק. לשם כך חשוב להסביר בסבלנות שהרחבת הדרישות לא דוחקת לשוליים את הדרישות המיידיות נגד תכתיבים אנטי־דמוקרטיים ומדיניות צנע ולמען שכר, תנאים ותקנים ראויים, אלא להפך — זה מה שיוכל לעשות את ההבדל ולנצח במאבק.