אחרי ניסיון ההתנקשות באחמד יאסין רובנו הבנו שבקרוב יהיו עוד פיגועים. לא ממש צריך להיות ראש השב״כ או אהוד יערי כדי להבין שאחרי כזה ניסיון חיסול יגיעו פיגועים. הפיגועים באמת הגיעו. 7 חיילים ו־6 יושבי בית קפה נרצחו ב־9.9 (המאמר נכתב ב־10.9). מדוע אם כן החליטו שרון וחבריו השרים להטיל את הפצצה ההיא ולהחזיר את החיים למסלולם הרגיל והמדמם?

האמת מאחורי הפעולות של שרון

שרון הוא ראש ממשלה מיוחד. ככל שהוא נכשל יותר בתחום הביטחוני, כך הוא זוכה לביצור עמדתו בשלטון. בגלל תדמית האיש החזק (והסבא הטוב) ותוך ניצול הפחדים שלנו, שרון משתמש בפיגועים כדי להשכיח מאיתנו את פשעי התקציב ואת השחיתות שלו ושל בניו. הכי פשוט לשרון להאשים את הערבים בכל הבעיות היומיומיות שלנו, והוא משתמש בדם הטרי כדי לעשות זאת.

שרון מנסה לדחוק את מאבק החד־הוריות מהכותרות, להשכיח מאיתנו את עליונותם של בני משפחת שרון מעל החוק בישראל שנת 2003 ולהאכיל אותנו בפחד. פחד שיאפשר לאותה חונטה של בעלי הון להמשיך לשלוט כאן; להמשיך לנצל ולהעביד אותנו ובמקרים מסוימים גם להרעיב.

אפילו את תיק האבטלה נוהגים הפוליטקאים של הממשלה להפיל על הפלסטינים. "בגלל המצב אף אחד לא רוצה להשקיע בישראל", הם חוזרים על המנטרה. באותו זמן ממש הם בעצמם מפטרים אלפי עובדי מדינה כל סיבוב של תקציב או "תוכנית כלכלית". ביבי רושם על לוח לבן "צמיחה כלכלית" ומתכוון שאלפי משפחות יזרקו לבור הייאוש של האבטלה, לנקודת ההתחלה של משחק ההישרדות.

נכון ששרון היה צריך להראות לאמריקאים התקדמות מסוימת במפת הדרכים המדינית (שלא היה לה סיכוי מהתחלה), אבל את האמריקאים מעניינת לא פחות מפת הדרכים הכלכלית. ההפרטות, הפיטורים (שמקלים על המעסיקים להוריד את המשכורות) ההורדה בתנאי ההעסקה של עובדי המדינה, שגוררת אחריה גם ירידה בתנאי התעסוקה של עובדים מהמגזר הפרטי והפגיעה בזכות לשבות — כל אלה חשובים לבעלי ההון מהארץ והעולם הרבה יותר מ־15, 20 או 1000 הרוגים בפיגועים ומלחמות.

הם לא עומדים בטרמפיאדות ולא נוסעים באוטובוסים. ממילא יש עליהם שמירה. הם לא מפחדים כמונו. זאת האמת — הם חיים חיים אחרים. קלים יותר ומסוכנים פחות.

תוקפים אותנו מכל הכיוונים

כל מאמצי ההדחקה של שרון וממשלתו לא יצליחו. גם ניסיונה של האופוזיציה, אם יש כזו, להרוויח מכישלונותיו לא יצליחו. אי אפשר להסתיר מאיתנו את ויקי כנפו למשך זמן רב, כי אנחנו כולנו נגררים אט אט למצבה. עובדים, מובטלים וצעירים שעוד לא ניסו את מזלם בשוק העבודה. כולנו בדרך המיתון והרעב, גם אם בינתיים יש לנו מה לאכול.

מי מהעובדים הצעירים יודע בכלל מה זה פנסיה? מי מהמובטלים זוכר שפעם (אפילו לא כל כך מזמן) בן אדם היה זכאי לשישה חודשי דמי אבטלה? בעוד כמה שנים או חודשים אחרי שקרנות הפנסיה שהאוצר מקריב לבורסה יתמוטטו גם הן, לא יהיו כמעט קשישים שלא ירעבו. אבל זה בסדר, אל תדאגו, ביבי מוריד גם 250 מיליון ש״ח מסל התרופות... באוצר רוצים שתמות מהר אחרי שירד כושר העבודה שלך, שלא תעלה לקופה עוד כסף. חס ושלום. כבר רואים את זה בבתי־החולים, שמודיעים שאין להם מלאי תרופות לספק לחולים, ובתוכנית של האוצר לסגור בתי־חולים.

גם כשאתה צעיר פקידי האוצר השבעים לא ממש רוצים בטובתך. בשנה וחצי האחרונות היו 11 קיצוצים בתקציב החינוך. תשאלו את המורים והתלמידים איזה תענוג היום בכיתות הצפופות בבתי הספר המתפוררים. תשאלו את המורים כמה נותנים להם מוטיבציה כשמורידים להם כל פעם מהתנאים ומהשכר. השנה, לדוגמא, כל המורים החדשים לא יוכרו עוד כעובדי מדינה. יורידו להם עוד מהקצת שהם מקבלים היום. יפלגו בין מורה למורה ויחלישו את האיגודים שלהם. זו תוכנית האוצר לחינוך 2004. לחנוק את המורים, לתת תנאים בלתי אפשריים לתלמידים ולהכין את כולנו לקיצוצים / פיטורים הבאים. אז למה באמת אנחנו לא מצליחים במבחנים בינלאומיים?

הקיצוץ בתקציב הביטחון בשנת 2004 מתוכנן להיות גדול מהרגיל. אבל, בזמן שהאלופים והבכירים של צה״ל ימשיכו לנסוע ברכבי שרד יקרים, להינות ממשכורות מפוצצות ולערוך מישתאות מיותרים כל פעם שאיזה גנרל עוזב את הצבא כדי להיות פוליטיקאי, ישלמו את מחיר הקיצוץ האזרחים עובדי הצבא ואנשי הקבע, שכבר הכריזו על סכסוך עבודה. לחיילים הסדירים ייפגעו בתנאי השירות (שכבר היום גרועים) בצורה קשה, וזכויות בסיסיות שהיו להם פעם, כמו כביסה חינם, ימי כיף ותמיכה סוציאלית לחיילים ממשפחות מצוקה (שבקושי קיימת בפועל), יהפכו לנחלת העבר.

לחלק מהנכים יורידו עוד 10% מהקיצבאות. המאבק שלהם שניצח בזירה של דעת הקהל שני ניצחונות מוחצים מול שתי ממשלות, נכשל משום שלא הצליח לאיים באמת על הממשלה ובעלי ההון. החיבור שהיה אז עם ההסתדרות היה צריך להוביל לשביתה ולא רק למבצע התרמה.

הממשלה נלחמת בעובדים ובמובטלים

למובטלים מחכה הפעם הפתעה מיוחדת ומשפילה. תוכנית וויסקונסין שיוצאת מנקודת הנחה שמובטל הוא סוג של עברין, תכנס בקרוב לשלבי ביצוע ומובטלים שמקבלים הבטחת הכנסה, ונשים המקבלות מזונות דרך הביטוח הלאומי, יהיו חייבים להתייצב בלשכה מדי יום (ולשלם מהכסף שאין להם על הנסיעות). זה נראה לביבי רעיון טוב, להכריח את העובדים שהוא פיטר ממשרדי הממשלה לעבור טירטור נוסף. זה נראה לו רעיון מצויין להשפיל אנשים עובדים שנשללה מהם הזכות לעבוד. הוא אפילו מקווה שחלקם יפסידו שלושה ימי התייצבות בחודש מדי פעם, כדי שיוכל למנוע מהם את המעט שהם מקבלים. היידה ביבי. גם אלו שהיה להם מזל ולא פיטרו אותם בגל הזה הולכים לסבול. מעבר לקיצוצים בשכר, הממשלה מציעה להאריך את תקופת הצינון לפני שביתה מ־15 יום כיום ל־60 יום. כלומר, מהרגע שיוכרז סיכסוך עבודה בכל מקום עבודה במשק יצטרכו לעבור חודשיים עד שניתן יהיה לשבות בפועל, מספיק זמן בשביל לייאש את העובדים, להרוויח עוד קצת כסף על חשבונם ולחסל בכך כל אפשרות להתנגד להחלטות שרירותיות וחד־צדדיות של בעלי־הון נצלניים.

יחד עם כל הביקורת שיש לנו על הממשלה הזו אנחנו רוצים להזכיר לקוראים שהממשלות האחרות לא היו יותר טובות בגרוש. כל ממשלה מקצצת ושמה עוד ועוד נטל על העובדים והמובטלים, ובאותו הזמן מקלה על בעלי ההון ונותנת להם מתנות. שלום וביטחון אף פעם לא היה פה. פעם למאפיה השלטת קראו מפא״י — היום היא מורכבת מ־15 משפחות של מיליארדרים והנציגים הנאמנים שלהם.

הכוח שלנו

האלטרנטיבה לא קיימת בתוך הממסד הפוליטי. היא יכולה לבוא רק מאיתנו. העובדים המובטלים, בני הנוער שמבינים מה קורה ורוצים כבר לשנות את החברה. רק אנחנו מלמטה מפעילים את הכלכלה שבעלי ההון מתעלקים עליה ולכן רק אנחנו יכולים להעיף את טפילי ההון מעל גבינו.

משפחת עופר, לאוטמן או מוזס לא בנו דבר בימי חייהם. העובדים "שלהם" יצרו את כל מה שהם הרוויחו ממנו, מחולצות ועד עיתונים. הטפילים יושבים בראש פירמידת הייצור, מכתיבים מהלכים כלכליים לממשלות ומפלגות וגורפים את הרווחים.

במהלך 2004 יצאו בעלי ההון לעוד מתקפות רבות על העובדים "שלהם" מהמגזר הפרטי. הטיעון יהיה "אם לא טוב לך — להתראות", והם יעזרו במצב הקשה של עובדי המגזר הציבורי ומקבלי הבטחת ההכנסה כדי להמשיך ולקצץ גם מהעובדים של המגזר הפרטי.

השיטה הקפיטליסטית של בעלי־ההון (והפוליטיקאים שבכיס שלהם) חייבת ליפול. זה הזמן למאבק מאוחד של כל המגזרים של מעמד העובדים. זה הזמן לפתוח במלחמת ההישרדות.