עובד שובת מנמל חיפה סיפר למערכת "המאבק" כי עובדי נמל אשדוד החליטו לקשור את גורלם בזה של עובדי הרשויות המקומיות, בצעד אמיץ שנועד לקרב שכבות שונות של העובדים זו לזו ולהדגיש את המאחד. עובדי נמל חיפה שוקלים גם הם מהלך דומה. צעד שכזה חיוני לנצחונו של המאבק האמיץ של עובדי הנמלים. גם אם היד שלהם נמצאת על שאלטר חשוב והם מסוגלים לגרום הפסדים עצומים לבעלי ההון שמבקשים להפוך אותם לעבדים, הם זקוקים לתמיכתם של עובדים ממגזרים חלשים יותר לא פחות מהצורך של אותם עובדים בתמיכה מעובדי הנמלים.

השקרים של התקשורת ומשרד האוצר כאילו עובדי הנמל מקבלים משכורות מנופחות חייבים לקבל תשובה מהשטח דרך סולידריות מעובדים אחרים. דרושים לנו שביתות סולידריות, אסיפות הסברה ומאבק הסברתי נרחב ברחוב ובמפעלים על מנת לנצח את השקרים של העיתונות של בעלי ההון.

מאבק נחוש

עובדי הנמלים הוכיחו תמיד את נאמנותם לשאר העובדים. האוצר מבקש כבר שנים להפריט את הנמלים כדי להפוך את העובדים שם לעבדים, לחסל את העבודה המאורגנת וכמובן לחסל את השביתות בנמלים. השביתות בנמלים הסבו נזק רב לבעלי ההון לאורך כל ההיסטוריה, ופעמים רבות הם נחלצו לעזרתם של מגזרים אחרים של עובדים. נפילתם של עובדי הנמלים תהיה אם כך נפילתם של העובדים בישראל בכלל. התותחים הכבדים של מעמד העובדים בישראל לא קיבלו מעולם את רוע גזירת ההפרטה, והם אינם מתכננים להפסיד גם בקרב הנוכחי. למרות החוק בכנסת ומול כל ההסתה הפרועה של נתניהו, העובד השובת מנמל חיפה אמר למערכת "המאבק" כי "או שננצח או שננצח, אין ברירה אחרת".

דווקא בגלל עמידתם הקשוחה, הפרטת הנמלים יכולה להיחשב הישג של ביבי בכנס קיסריה הבא או בכינוס הבא של "ארגון הסחר העולמי". הוויתורים והכניעות של הנהגת ההסתדרות בשנים האחרונות הפכו את עובדי הנמלים לחשופים יותר מאי־פעם. העבודה המאורגנת חייבת לצאת להגנה על אחד ממבצריה האחרונים. עובדי הנמלים נחושים להפוך את סדרת הכניעות שהנפיק פרץ לעבודה המאורגנת עד כה לניצחון מפואר. ניצחון כזה ייתן אומץ לשכבות חדשות של עובדים, מאורגנים ולא מאורגנים, לקראת קרבות נוספים על הפרנסה ועל דמותה של החברה.

לא נכנעים לחוק של בעלי ההון

השבוע (שקדם למועד סגירת הגיליון) היה רב תהפוכות בקרב על הנמלים. בתחילה הרשה בית־הדין לעבודה לעובדים לשבות, אך הורה להם להמשיך בתפוקה של 25%. הנהגת ההסתדרות מיהרה להגיע לשולחן המשא ומתן עם ויתורים נוספים וקראה לעובדים לתת תפוקה של 50%. העובדים, שהריחו את מכירת המאבק מרחוק, לא הסכימו והמשיכו לתת תפוקה של 25% בלבד.

בית־הדין לעבודה התכנס שוב ואסר עליהם את השביתה באופן גורף בלילה שבין ה־22 ל־23 ביולי. העובדים, ככל הידוע לנו כעת, אינם מתכוונים למלא אחר צווי בית־הדין, והם נערכים לאפשרות של מעצרים ותביעות אישיות על־ידי יצואנים ויבואנים. בית־הדין לעבודה הוכיח שוב שבעניינים החשובים באמת, הוא תמיד ישרת את האינטרסים של בעלי ההון. בתביעות קטנות הוא יכול לתת סעד לעובד כזה או אחר, אבל כשמדובר בזכות השביתה, הוא מתגלה ככלי נוסף של המעסיקים הגדולים כדי לפגוע בעובדים ולהפוך אותם לעבריינים.

מצד אחד אומרת המדינה לעובדים כי הם אינם רשאים להתפרנס עוד בכבוד, ומצד שני היא אינה מתירה להם להגן על פרנסתם. בין עבריינות לעבדות יבחר כל אדם בר־דעת בשבירת החוק. עובדי הנמלים יטענו ודאי כי נגמרה להם המוטיבציה, אך עלינו לומר בקול גדול אחת ולתמיד: החוק נחקק על־ידי מפלגות ההון הגדול, והשופטים אינם קרובים לתנאי החיים של העובדים. אנחנו איננו כפופים לחוק כשם שהוא אינו משרת אותנו.

פסיקה ריקה מתוכן

ואיזה תוכן יהיה לאותה פסיקת בית־דין? מי יפעיל את הנמל כשהעובדים ישקעו בתהומות חוסר המוטיבציה שלהם? אולי ביבי יודע להפעיל מנוף, אולי שופטי בית־הדין יוכלו לעגון ספינות?

ואת מי המשטרה תעצור? את כל עובדי הנמל? או אולי כל עובד ששכנע את חבריו לא לעבוד? ואיך בכלל אפשר להכריח בן־אדם לעבוד בעבודה מסוימת? נכון, היו משטרים בהיסטוריה שעשו זאת. קוראים להם משטרים פשיסטיים.

בית־הדין לעבודה פשוט לא רלוונטי כל עוד בוחרים להתעלם ממנו. נכון, זה לא נעים לעבור על החוק, אבל כשחייבים אז חייבים.

ב־22 ביולי נערכה הפגנת עובדי נמל חיפה, בהשתתפות נציגים ממפעלים אחרים וחברים רבים ממאבק סוציאליסטי. המפגינים הראו מיליטנטיות עצומה. הם חסמו את אחד הצירים הראשיים של חיפה מחוץ לנמל, והשוטרים נותרו נבוכים מול המון העובדים שהציף את הכביש. כוחם של עובדי הנמל עצר את התנועה על הכביש באותה המידה שהוא עוצר את תנועת הסחורות של בעלי ההון. השוטרים לא ששו להתעמת עם מי שנלחמים על פרנסתם. גם הם מקוצצים מכל עבר, עובדים יותר שעות ומקבלים פחות. גם הם, כמו עובדי הנמלים, חייבים להיאבק על זכויות איגוד מקצועי.

הממשלה משחקת באש

אם תעז הממשלה להציב חיילים בנמלים בניסיון לשבור את השביתה, זאת תהיה מכת מוות להפרטה, משום שרוב הציבור יראה זאת כחוצפה וחציית קו אדום. הם קוראים לחיילים לשרת נגד "האויבים מבחוץ" אך שוקלים לעשות בהם שימוש נגד "האויבים מבפנים". אל תטעו, מבחינת בעלי ההון כל הכלים כשרים בדרך להפרטת הנמל ושבירת האיגוד המקצועי.

מאבק עד לניצחון

אבל הממשלה לא תמהר להכניס צבא לנמלים. היא תעדיף להשתמש בעמיר פרץ כדי לדכא את השביתה. אם יחליט פרץ שלא לתמוך בשביתה או למסמס אותה, עובדי הנמל יהיו חייבים להתנער ממרותו. הפשרה המסריחה עליה חתם פרץ לפני שנתיים הכניסה לנמלים את המושג "דור ב'" (ההסכם קבע שעובדים חדשים בנמלים לא ייהנו מכל התנאים שבהסכם הקיבוצי הקודם), עתה חייבים עובדי הנמל להילחם בהפרדה בין העובדים.

עובדי הנמל צריכים להוות את עמוד השדרה של האלטרנטיבה למנהיגות המושחתת של פרץ ושו״ת, ולקרוא לעוד עובדים להילחם למען הסתדרות מיליטנטית ודמוקרטית. הכנסתם של כל עובדי דור ב' לדור א' וביטולו המוחלט של המושג המזעזע דור ב' יהוו עוד ניצחון חשוב. כל עוד המאבק הולך קדימה יש להוציא מהאוצר מה שאפשר. בלי הכבלים של פרץ אפשר לנצח.

אילו פרץ ואנשיו היו קוראים את המאמר, הם היו ודאי מכנים אותו "לא פרגמטי". מי ששומר על נאמנות לשיטה אינו יכול להילחם בה עד הסוף. מי שתומך ב"שוק חופשי" חייב לשחק לפי חוקיו הפראיים. החוק הראשון אומר שהחזק מנצח. פרץ מקבל באופן בסיסי את מרותם של בעלי ההון כמלכי הג׳ונגל. העובדים מובלים על־ידיו להפסד אחרי הפסד לא משום שאנחנו חלשים, אלא משום שפרץ חייב לקרוא תיגר על שלטון בעלי ההון, על חוקיו של "השוק החופשי" שלהם. רק החוק הראשון חייב להישאר נר לרגליהם של עובדים שובתים: "החזק מנצח". העובדים הם אכן הכוח החזק בחברה. אבל בלי שנהיה מודעים לחוזקנו נמשיך לדשדש במאבקי הגנה, בין פשרה להסכם ובין כניעה לתבוסה.

זו ההזדמנות הראשונה זה זמן רב להפוך את הגלגל. כולנו חייבים לתמוך בעובדי הנמל בכל דרך אפשרית. הרוח הלוחמנית שלהם צריכה לשמש את כולנו במאבקינו השונים בדרך לחברה של עובדים ולא של עבדים.

אנחנו קוראים ל:

• שביתה מלאה, פעילה ודמוקרטית בנמלים, עם משמרות שביתה מסביב לשעון ואסיפות יומיות שבהן יוחלט על ניהול המאבק ויינתן דיווח על כל משא ומתן, שתופסק רק בהצבעה של כל העובדים
• משלחות של עובדים שינהלו הסברה עצמאית במקומות עבודה אחרים, ברחוב ובשכונות. כינוס מטה המאבק כדי להכריח את הנהגת ההסתדרות לפתוח בשביתת אזהרה כללית של 48 שעות, כולל הפגנות המוניות ואסיפות הסברה
• ביטול כל התוכניות להפרטת הנמלים, כולל החוק שעבר בכנסת

אנחנו חייבים גם:

• הקמת פורום נגד הפרטה וקיצוצים, שיכלול כמה שיותר ועדי עובדים, נציגי מובטלים, ארגונים חברתיים ופעילי שכונות, כנגד המדיניות ההרסנית של האוצר: הפיכת העובדים לעבדים והרס השירותים החברתיים
• החלפת המנהיגות הפשרנית והמנותקת של "עם אחד" בהסתדרות, והפיכתה לארגון שנאבק למען כל העובדים והמובטלים! הקמת מפלגת עובדים לוחמנית ודמוקרטית שתכלול מנהיגי עובדים שצמחו מלמטה, מנהיגות שתוכל להוביל את העובדים קדימה, לא לפשרה, אלא לניצחון!
• החלפת השיטה הכלכלית הקפיטליסטית שפועלת לטובת קומץ בעלי־ההון בחברה סוציאליסטית, שבה הכלכלה מנוהלת ומתוכננת באופן דמוקרטי על־ידי העובדים ולמענם