מבחינת האוצר זו דרך נהדרת לרדת מהעץ שהם טיפסו עליו, להבטיח מחדש את העבודה בנמלים, ובעיקר לדאוג שהפרטת הנמלים תהפוך לעובדה קיימת. זה לא מפתיע שמיד לאחר חתימת ההסכם הופסק כל משא ומתן בין האוצר להסתדרות. הדבר החשוב ביותר שההסכם הזה השיג עבור האוצר הוא השקט התעשייתי שהנהגת ההסתדרות התחייבה עליו במהלך שבעת החודשים הקרובים. זו הדרך היעילה והבדוקה של האוצר לפורר את האחדות של מעמד העובדים. ביבי ופקידי האוצר יודעים טוב מאוד שהם ניצבים בפני גל של מאבקים מצד עובדי הרשויות המקומיות ששוב לא מקבלים שכר ועובדי המגזר הציבורי שהולכים להיפגע מגזרות תקציב 2005, וכעת הם יכולים להיות בטוחים שלא יווצר איום של שביתה כללית אמיתית כנגד המדיניות הקפיטליסטית של האוצר והמעסיקים. הם יוכלו לטפל בעובדי הנמלים לחוד, בעובדי הרשויות לחוד, וכן הלאה.

למה הנהגת ההסתדרות תומכת בהסכם?

בגלל שהוא עוזר לה להחזיר את הסמכות והשליטה בנמלים. הנהגת ההסתדרות לא מנסה בכלל להוביל את העובדים לניצחון, היא מוכרת אותם מראש. במהלך שלושת השבועות של השביתה הנהגת ההסתדרות פחדה להראות את הפרצוף שלה בתוך הנמל. העובדים יודעים שעמיר פרץ מנסה למכור אותם, עובד נמל אחד אמר באסיפת עובדים שהברית שבין עובדי הנמלים להסתדרות היא לא חתונה קתולית. וההשקפה הזו מקובלת על לא מעט עובדי נמל, שרואים איך המדיניות הפשרנית של עמיר פרץ הובילה את העובדים במשק בכלל, ואת עובדי הנמל בפרט, להפסדים אחד אחרי השני. לפני שנתיים חתמה מנהיגות ההסתדרות על פשרה רקובה עם הממשלה שהכניסה את עובדי דור ב' לעבודה בנמל, כלומר, ההתחלה של יצירת עובדים סוג ב' עם פחות תנאים ופחות שכר בנמל, בקיצור הפתח להכנסת עובדי קבלן, עובדי כח אדם ועוד עובדים זולים מסוג ג', ד' ו־ה'. התוצאה המיידית של זה תהיה שבירת האחדות של העובדים בנמל והפיכתם לחשופים בפני התקפות האוצר. הנהגת ההסתדרות שרפה את עצמה. יחד עם זאת, ההסתדרות עצמה היא עדיין ארגון העובדים החשוב ביותר במשק, עם 700,000 חברים. "עם אחד" של עמיר פרץ חייבת לעוף מהנהגת ההסתדרות — חייבים להקים אופוזיציה לוחמנית ודמוקרטית בתוך ההסתדרות, מפלגת עובדים חדשה שתוכל להשתמש בכח האדיר של ההסתדרות כדי להוביל את העובדים בישראל לנצחונות.

מה היא תגובת העובדים להסכם?

עובדי נמל אשדוד לא הסכימו לחזור לעבודה. הם הדיחו את ראשי הוועד שלהם שהסכימו להסכם הפשרה ומינו במקום זה וועד פעולה שינהל את המאבק בשם העובדים. בוועד הפעולה חברים כמה מהמנהיגים המיליטנטיים ביותר שהיו לעובדי הנמלים בהיסטוריה, כמו יהושע פרץ, מנהיג הנמלים המיתולוגי שהוביל את השביתות הראשונות בנמל, ואבינועם שושן, שפוטר מתפקידו על ידי ההסתדרות לפני שנתיים לאחר שסירב לחתום על הסכם פשרה שההסתדרות הנחיתה על עובדי הנמלים. לאחר מספר ימים חזרו כל הנמלים לעבודה. המוטיבציה של העובדים מאוד נמוכה, והתפוקה בנמלים עדיין לא ממש הגיעה למאה אחוז. זו הדרך של העובדים להעניש את המנהיגות שהחזירה אותם לעבודה דרך הנחתת הסכם.

מה קורה בנמל חיפה?

המצב בנמל מאוד מורכב. דודו פרץ, מזכיר וועדי הנמל, נמצא בהליכי הדחה. את ההדחה יזמו חברי וועד מחלקת הטרנספורט בנמל, בתמיכה של העובדים מלמטה. הסיבה להדחה היא ההסכמה של דודו פרץ על הסכם הפשרה מאחורי הגב של העובדים, וגם מאחורי הגב של חבריו לוועד. את מקומו במזכירות יתפוס מספר שתיים בוועד, מאיר תורג׳מן, גם הוא כמו דודו ממחלקת טרנספורט.

מיד לאחר שאושר ההסכם הייתה תקופה של כמה ימים בהם אשדוד המשיך בשביתה ונמל חיפה חזר לעבודה, לצעד הזה הייתה משמעות אסטרטגית חשובה מאוד מבחינת העובדים, המצב הזה שיחק נהדר לידיים של ביבי והאוצר ברצון שלהם לחסל את ההתנגדות בנמלים, לבודד את העובדים ולהביס אותם. עובדי חיפה ואשדוד ינצחו ביחד אם הם ילכו ביחד, אבל אם הם לא יעשו את זה הם יפלו ביחד בסופו של דבר.

הנהגת ההסתדרות הזהירה את העובדים מראש שאם הם יפרו את ההסכם שנחתם לא יהיה מנוס מיישום חוק הנמלים במיידי והיא לא תהיה מוכנה להגן על העובדים מצד התקפות ההנהלה. השיטות הללו של הפחדת העובדים מתאימות למדיניות של האוצר או של בעלי ההון. בנמלים נוצרה דינמיקה של הפסקת השביתה כאשר עובדי הנמלים נותרו מבודדים בהסתדרות ובמשק. העובדים נתקלו למעשה בגבולות של ההסתדרות ונעצרו שם.

הסיבוב הבא

זה לא סוף המאבק, מדובר רק בעצירה זמנית להתארגנות לקראת הסיבוב הבא. גם אם ידחה השינוי המבני בתוך הנמלים בשבעה חודשים, ורוב הסיכויים שהסיפור יתפוצץ לפני זה, וגם אם מדובר בתהליך שידחה אפילו לעוד כמה שנים, ואנחנו מדברים על מהלך של כמה שנים, האינטרס של המעסיקים הגדולים ושל הממשלה להפריט את הנמלים יישאר כשהיה. הוועד של עובדי הנמלים הוא אחד הוועדים החשובים ביותר של מעמד העובדים ובגלל זה בעלי ההון מוכנים להשקיע הרבה מאוד זמן וכסף כדי לשבור את העובדים ולחסל אותם. מול הכוח הזה נלחמים העובדים.

המפתח לניצחון — הרחבת המאבק

ברגעים הקריטיים האלה של מאבק עובדי הנמלים, האויב הגדול ביותר של העובדים הוא הבידוד. האוצר רוצה להגיע למצב שבו עובד לא יוכל לחזור לשכונה שלו כי השכנים שלו יצעקו עליו את מה שהאוצר משקר בטלוויזיה. לעובדים אין יכולת להתחרות בשקרים של האוצר דרך התקשורת הממוסדת, היא נמצאת בידיים של בעלי ההון. התשובה לשקרים של ביבי תבוא רק מעבודה בשטח.

חייבים ללכת לרחובות ולשכונות עם עצומות הסברה, פלאיירים ודוכנים, בשביל לדבר עם הציבור אחד לאחד ולהזים את השקרים של האוצר. תנועת מאבק סוציאליסטי עושה את הדבר הזה כבר, אבל כדי להעמיק את ההסברה של העובדים, היחידים שיכולים לעשות את זה (ברמה אפקטיבית גבוהה) הם העובדים עצמם.

עבודה עם עוד ארגוני עובדים, עם עובדי הרשויות המקומיות, עם עובדי המגזר הציבורי, עם עובדים מהמגזר הפרטי שנאלצים להתמודד מול איומי הפיטורים מצד הבוסים שלהם, שמשתמשים בשביתת הנמלים כתירוץ לפטר עובדים. צריך לבנות חזית מאוחדת של ארגוני עובדים, וועדי עובדים לוחמניים ותנועות ופעילים חברתיים כדי להלחם נגד מדיניות האוצר — הפרטות וקיצוצים ברווחה. החזית הזו היא הבסיס לבנייתה של מפלגת עובדים חדשה. מפלגה שתוכל להבטיח את זכויות העובדים, להלחם בלי פשרות בהפרטה, לנצח את האוצר ולהחליף את ה"מנהיגות" הפשרנית של עמיר פרץ בהסתדרות.