בתחילת חודש מאי השנה, לאחר חודשים רבים ללא משכורת ותחת איום תמידי של רעב, עוני, חובות וניתוק תשתיות, עובדי העירייה בקרית־שמונה יצאו לקרב על פרנסתם: הם חסמו כבישים, השביתו את השירותים העירוניים ותבעו את השכר המגיע להם על עבודתם הקשה. האוצר נאלץ להיכנע ללחץ ולשלם את המשכורות (רק בצורה חלקית וחד פעמית).

שבועיים מאוחר יותר, עובדי המתנ״סים בעיר יצאו למאבק דומה, לאחר שלא קיבלו שכר במשך שלושה וחצי חודשים והגיעו לחרפת רעב. מאבקם העיקש, שכלל התבצרות בבניין העירייה ושביתת־רעב של ראשי הועד, הביא את שר האוצר להבין שעדיף לו להוציא מיליון או שניים ו"להשקיט את השטח" מאשר להתעסק עם עובדים שאין להם מה להפסיד, ושהיו מוכנים להלחם עד הסוף. האוצר הבטיח לשלם חצי מחובו למתנ״סים, ואילו משרד החינוך הבטיח לשלם את החצי השני. בסופו של דבר, משרד החינוך העביר את הכסף; דבריו של שר האוצר, לעומת זאת, נתגלו כמילים ריקות בלבד.

משרד הפנים, שבדיוק כמו משרד האוצר, משתוקק להוציא אל הפועל את "תוכנית ההבראה" בעיריית קרית־שמונה, מנצל את השחיתות בצמרת העירייה כדי לצאת בקמפיין תעמולתי הקורא למינוייה של וועדה קרואה בקרית־שמונה. ועדה שכזאת תכלול, בפועל, מינויים פוליטיים מלמעלה, אנשים שאין להם דבר וחצי דבר עם האינטרסים של עובדי ותושבי העיר, ושכל תפקידם יהיה ביצוע ה"הבראה" — כלומר, פיטורים בהיקף חסר־תקדים וקיצוץ בשכרם של העובדים שישארו.

הנהגת ההסתדרות, שבחודש האחרון שיבחה והיללה את החלטתו של בית־הדין לעבודה לגבי תשלום משכורות לכל העיריות שעובדיהן חתמו (תחת הסחטנות של האוצר) על "הסכמי־הבראה", לא נראית בשטח, אפילו שהחלטת בית הדין האהובה עליה (הנותנת לגיטימציה לפיטורים המוניים כתנאי לתשלום המשכורות) הופרה באופן בוטה.

קלגסי האוצר חזרו, כנראה, לתקופת הפרעונים: הם דורשים מעובדי הרשויות לעבוד, אך לא משלמים את השכר המגיע להם על עבודתם. אל מול נוגשי העבדים האלו, אל מול כל הביריונים הכלכליים, אל מול סכנת הרעב, העובדים החליטו לעמוד עמידה נחושה, ולהלחם, ללא פשרות, על המגיע להם, ויצאו לשביתה. בימים אלו נפתח מאבקם על הזכות הבסיסית ביותר של כל עובד — הזכות לקבל שכר הוגן על עבודתם.

מאבק סוציאליסטי תומכת במאבק צודק זה ולוקחת חלק בארגון ובסיוע לעובדים. אנשים המוכנים לקחת חלק ולסייע, נא לפנות לנאור טלפון: 4536899 — 054.