זה התחיל בפיצוץ בתחנת הרכבת התחתית של מוסקבה, המשיך בהתרסקותם של שני מטוסים בקרבת הבירה והסתיים בתוצאות המזוויעות של ההשתלטות על בית־הספר בעיירה בסלאן.

התגובה המיידית של ההמונים ברוסיה לכמות הטראגית של הקורבנות בפרשת החטיפה של בסלאן, והעובדה כי מרביתם היו קטינים, היתה הלם וזעם, אשר הופנה כלפי החוטפים וכלפי ההתנהלות של שירותי הביטחון והממשל הרוסי כאחד. עכשיו, אחרי שהפרשה הסתיימה, הטענות שמועלות כלפי הממשלה של פוטין מוכיחות כי האחריות לתוצאות הפרשה מוטלת על הממשל לא פחות מאשר על החוטפים עצמם.

העובדה היא כי למרות ההצהרות הרשמיות, הממשלה הרוסית סירבה לנהל משא ומתן עם החוטפים. הצפת כל אמצעי התקשורת ברוסיה (אשר כבר מזמן נמצאים בשליטה מלאה של המדינה) במידע שקרי לפיו מספר החטופים לא עולה על 350 איש, וכי מדובר בטרוריסטים ממדינות ערב אשר אינם מעלים תביעות כלשהן באשר לסכסוך הצ׳צ׳ני, מוכיחה בצורה חד־משמעית כי כל משאלתה של ממשלת פוטין היתה לסיים את הפרשה בכוח, ויהיה מספר הנפגעים אשר יהיה. האדישות כלפי חיי התלמידים החטופים והוריהם היתה, אם כן, משותפת במקרה זה לשני הצדדים.

הסכסוך הצ׳צ׳ני

הניסיון המגוחך של פוטין להסתיר את הקשר בין הפיגוע בבסלאן לכיבוש הרוסי בצ׳צ׳ניה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהצהרתו כי מדובר בתקיפה של הטרור האיסלאמי אשר מבקש לערער את היציבות של משטרו, נובע מהפחד של השלטון מהמודעות הביקורתית המתפתחת בקרב ההמונים ברוסיה.

פיגועי הטרור של השנים האחרונות ברוסיה הם דבר חדש עבור האוכלוסייה שם, ורבים מהתושבים מבינים כי הטרור הפונדמנטליסטי לא היה מגיע לביתם לולא הטרור המדינתי שמפעילה הממשלה הרוסית יום־יום, שעה־שעה, על אדמת צ׳צ׳ניה. הטרוריסטים הצ׳צ׳נים, אשר ירו בגבם של הילדים הנמלטים ממקום כליאתם, למדו את שיטות העבודה שלהם מהגנרלים הרוסים אשר במשך שנים הרסו באופן שיטתי כל עיר וכל כפר בצ׳צ׳ניה. הנתון המזעזע כי קרוב ל־40 אלף קטינים נהרגו בשני הסיבובים של המלחמה בצ׳צ׳ניה, במשך שנות ה־90, הוא הסבר חלקי לחוסר אנושיותם של החוטפים, אך בטח לא הצדקה.

בדומה למלחמתו של האימפריאליזם האמריקאי בעיראק, גם האימפריאליזם הרוסי בצ׳צ׳ניה מנהל מלחמה נגד עם השואף לעצמאות, וזאת במטרה לשמור על האינטרסים הכלכליים הצרים של ההון, וגם כאן העסק מסריח מנפט. המשאבים של הגז הטבעי באזור וצינורות הנפט העוברים דרך צ׳צ׳ניה הופכים אותה למקום אסטרטגי, המאפשר שליטה על כל זרימת המשאבים הטבעיים בקווקז.

המתקפה של פוטין נגד העובדים

בהתאם לנוהג המקובל בקרב מנהיגי "העולם החופשי", גם פוטין הכריז כי רוסיה מצטרפת בכל כוחה למלחמה העולמית בטרור. על ידי ניצול ציני של רגשות הפחד והבלבול ששררו בקרב ההמונים ברוסיה, פוטין התחיל את מלחמתו שלו "בטרור" בביטול הבחירות הדמוקרטיות של ראשי המועצות האזוריות ברוסיה. החל מהיום פוטין ימנה אותם באופן אישי. אך צעד זה אינו עליית מדרגה אלא חלק מסדרה ארוכה של פעולות שנועדו לחזק את המשטר הדיקטטורי של פוטין.

במסגרת חיזוק משטרו, פוטין כבר הספיק להשתלט באופן מוחלט על הפרלמנט, להלאים את כל ערוצי הטלוויזיה העצמאיים, להעביר חוק האוסר באופן כמעט מוחלט על הפגנות במקומות ציבוריים ולבנות את מערכת מנגנוני הביטחון, העומדת על כשישה מיליון איש.

מתקפת הטרור האחרונה תאפשר לשלטון לסיים את המלאכה על ידי ניסיון לפיצול מעמד העובדים לרוסים וקווקזים, תושבי קבע ומהגרים, פטריוטים ומורדים, ואז להכניס את התוכניות הניאו־ליברליות להילוך גבוה. אך ההתנגדות לא תאחר לבוא. עבור הרוב המוחלט של העובדים ברוסיה, החזרתו של הקפיטליזם היתה בגדר אסון, וגם כיום, כ־15 שנה לאחר נפילת הסטאליניזם, השלטון לא מסוגל לספק להם שום ביטחון אישי או כלכלי.

חוסר היציבות של הקפיטליזם הרוסי, אשר מתנהל ברובו על ידי הפשע המאורגן, מחייב את ההון לשים את מבטחו באיש הקג״ב לשעבר השולט כיום בקרמלין לפי מיטב המסורת הסטאליניסטית. וכך, ממשטר רקוב, אשר סיפק לעובדים הרוסים רשת ביטחון כלכלית תוך שהם מוותרים על זכויותיהם הדמוקרטיות, רוסיה עברה למשטר רקוב עוד יותר שאינו מסוגל לספק דבר מלבד אבטלה, עוני, מלחמות, גזענות ורדיפות פוליטיות.