יום חמישי, 9 בבוקר, אוטובוס של חברת מטרודן עומד לסיים נסיעה ונעצר ליד אוהל השביתה הסמוך לחניון החברה. הנהג לבוש בחולצה מכופתרת, מראה שמכסה את העובדה שהוא בקושי גומר את החודש ומשתכר שכר מינימום עבור שעות עבודה מלחיצות וארוכות. את האוטובוס עוצרים חבריו השובתים, עד אתמול בלילה הוא היה ביניהם. לא נזקקות דקות ארוכות כדי לשכנע אותו לשים בצד את החששות, להוריד את כותונת העבדות המכופתרת ולחזור לשורת המאבק. הנהג עושה זאת וכבר מבקש להתעדכן בחדשות האחרונות של המאבק, הרי הוא חלק ממנו כבר כמעט חודש שלם.
זה תמצית הסיפור של המאבק בחברת מטרודן, עובדים נחושים שימי השביתה לא הקהו את זכרון ההשפלה והרדיפה של השנה האחרונה, ומולם הנהלה שמשתמשת בטריקים הישנים של הבוסים כדי לפורר את השורות.

חזרנו אל האוהל כדי לדבר עם העובדים, לדלות מהם עוד פרטים על המאבק אותו הם חיים יומיום. מסתבר שהסיפור של מטרודן לא התחיל לפני שלושה שבועות וגם לא לפני שנה, עת הופרטה.
מטרודן היא גילגולה העכשווי של חברת אוטובוסים עירונית שנוהלה לא למטרות רווח. את הרווח השקיעו באוטובוסים ובהסעות חינם של תלמידים לבתי הספר בעיר. החברה יועדה להפרטה, כי הרי את המצב הבלתי נסבל שבו אף אחד לא מרוויח חוץ מהנהגים ותושבי העיר חייבים להפסיק. כהכנה להפרטה נחתם הסכם קיבוצי חדש בשנת 2000 בין הועד הישן להנהלה שמקנה קריטריונים חדשים המקשים על מתן קביעות. כדי להמתיק את הגלולה וקצת לעשות הפרד ומשול, ניתנה תוספת של 10% לשכר הקבועים. להכשרת דעת הקהל להפרטה יצא ראש העיר בהכרזה מעל גלי האתר כי הנהגים משתכרים 15,000 ₪ בחודש, תעמולה שלא נפלה על אוזניים ערלות בעיר מוכת האבטלה הזו. למרות הבטחה שניתנה לראש העיר כי העובדים בחברה הציבורית יועסקו בחברה הפרטית החדשה, רבים מהעובדים שפוטרו סומנו כעושי בעיות ולא צורפו לחברה החדשה, לא בגלל שהם לא עושים את עבודתם כראוי, אלא בגלל שהם בלטו במאבק נגד הסכם הקביעות החדש שנחתם ב־2000 בחברה הציבורית. עד עתה נמצא העניין בהליך משפטי, בו נתבעת ההסתדרות בהפקרת העובדים הזמניים. בהקשר זה מתרעם אחד מעובדים אלו על כך שאת דמי החבר משלמים העובדים דרך ההנהלה ולא ישירות להסתדרות, דבר שיוצר ניגוד אינטרסים. לא רק שיושב ראש הועד הקודם ויתר על זכות הראשונים של העובדים להקים קואופרטיב שיחליף את החברה הציבורית, בשמם כביכול, אלא שהדברים הגיעו לידי כך שגם לאחר שהחלה לפעול חברת מטרודן, עדיין לא נחתם הסכם פרישה עם החברה הקודמת. מעבר לכך, עובדים קבועים, ותיקים ששוכנעו לפרוש מהחברה הציבורית בתמורה לקבלת פנסיה מכובדת, נאלצים להסתפק כיום בפנסיה של שכר מינימום, לאחר עשרות שנים של עבודה.

ובינתיים, 200,000 תושבי באר שבע נותרים ללא תחבורה ציבורית, אבל את שר התחבורה מאיר שיטרית זה לא מעניין. אם הוא לא היה בטוח אילו אינטרסים הוא אמור לשרת, תפקידו האחרון באוצר הבהיר לא שאין אלו האינטרסים של העובדים וציבור הנוסעים.