גם אם ראשי האוניברסיטה לא משקרים ובאמת לא הם הזמינו את המשטרה, הם עדיין היו יכולים למנוע את ההתקפה הברוטאלית על סטודנטים, שכל "אשמתם" היא בכך שהם נאבקים למען זכותם ללמוד.

במהלך ההפגנה עלו לנאום נציגי הסטודנטים, ותלמידי ומורי בית־הספר להנדסאים, שגם עומד להיסגר כחלק מ"התוכנית האסטרטגית". בהפגנה בלטו — נציג אגודת הסטודנטים בתל־אביב שקרא לשימוש בכוח אם יהיה צורך, נציגי אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה והתארגנות הסטודנטים שמובילה תנועת מאבק סוציאליסטי בירושלים. הסטודנטים מחיפה וירושלים הביעו תמיכה ארצית במאבק של הסטודנטים בתל־אביב.

כמו כן, הפתיע בנוכחותו נציג הממשלה וחבר מפלגת "העבודה", מתן וילנאי, שאותו דוב לאוטמן הוא אחד מהתורמים הגדולים שלה. השר הבטיח להיות "המגדלור של הסטודנטים בממשלה". ברור שמדובר היה במס שפתיים. על ביטול התוכנית הוא לא דיבר. אבל, כמובן שממי שהצביע בעד תקציב הקיצוצים של 2005 ותוכנית דוברת לחינוך לעשירים בלבד וממי שחבר בממשלת ההון והקיצוצים אי אפשר לצפות לכלום.

זה לא רק רבינוביץ' — זו הממשלה!
עוד "תומך" מפתיע במאבק הסטודנטים הוא נשיא אוניברסיטת תל־אביב, איתמר רבינוביץ'. אכן, הוא מוכיח שוב ושוב את "תמיכתו" בסטודנטים, באחריותו לאלימות המשטרתית נגדם ולגלגול נזקי הניהול הכושל שלו עצמו וקיצוצי הממשלה על גבם של הסטודנטים.

מול לחץ הסטודנטים הוא יוצא למאבק פיקטיבי כדי לנקות את עצמו מאחריות לפגיעה בסטודנטים שהוא בעצמו החליט עליה.התקשורת הממסדית ממשיכה להציג לראווה את הניהול הבזבזני של אוניברסיטת תל־אביב, אך נוטה להשכיח את בעיית התקציב האמיתית, והיא שלממשלה חלק גדול בקיצוצים בתקציב המוסדות להשכלה גבוהה שמהם אוניברסיטת תל־אביב סובלת הכי הרבה, גם משיעור קיצוץ גבוה יותר וגם מכך שהתרומות למוסדות אחרים כמו האוניברסיטה העברית, הן גבוהות יותר. אבל הסטודנטים יודעים ומצהירים בכל רגע שמאבקם הוא נגד מדיניות הממשלה וזהו מאבק של כל הסטודנטים בארץ.

התוכנית של רבינוביץ' ולאוטמן לא תישאר בגבולות הקמפוס. הפסקת רכישה של ספרי לימוד, הפרטת חוגים שמשמעותה שכר־לימוד כפול וסגירת חוגים "לא רווחיים" — כמו תיאטרון ורפואת שיניים — מאיימות על כל ציבור הסטודנטים בישראל. הן תוצאה של רצון קבוצות ההון לראות חברה עם שירותים כמו רפואת שיניים, חינוך ואומנות לעשירים בלבד וכוח עבודה שלם של "תותחי מכירות" ו"בעלי תודעת שירות גבוהה" בשכר מינימום ובעבודות זמניות דרך חברות קבלן.

נכון שאסור לתת לאשמים בבזבזנות באוניברסיטת תל־אביב להתחמק מאחריות ולגלגל את התוצאות על הסטודנטים, ויש לדרוש את פיטורי האחראים למחדל, אבל אסור גם לתת לממשלה להפריד בין המאבק הזה למאבק שאר הסטודנטים בארץ למען הורדת שכר הלימוד, מאבק המורים והתלמידים נגד תוכנית דוברת ומאבק האנשים העובדים נגד ההתקפות של ההון והממשלה.

בית ספר לדיקטטורים
לאחר הבוקר והצהריים הסוערים, התכנס בשעה 18:00 סנאט האוניברסיטה כדי לאשר את תוכנית הקיצוצים. מולם התייצבו מאות סטודנטים בקריאות "נגד!" ובשריקות בוז מחרישות אוזניים. כוונת הסנאט היתה ברורה: להכניס את הסטודנטים לקרב התשה עד אמצע הלילה. במשך שעות ארוכות דנו חברי הסנאט בעניינים לא חשובים כשחברי הסנאט היוצאים מחוץ לאולם כדי להגיע לשירותים היו צריכים להבקיע דרך בשורות המפגינים שדרשו לשמוע מהם מה הם עומדים להצביע. ה"דמוקרטים הגדולים" לא הסכימו לענות, מלבד ראש בית־הספר לרפואת שיניים שטען שהוא יצביע נגד.

לא רק שחברי סנאט המרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש קובעים את הגורל של עשרות אלפי סטודנטים ואנשי הסגל הזוטר, הם גם מסרבים לספר לסטודנטים מה מתרחש בישיבה בה הם דנים בגורלם. זאת, בעוד שלאוטמן, האחראי לפיטורי אלפי עובדים, יושב בפנים ו"מייעץ" להם כיצד לחסל את האוניברסיטה... לבסוף התפזרו מרבית הסטודנטים ונותרו בודדים כדי לשמוע את הבשורה המרה על אישור התוכנית, אך בשלב הזה כבר לא נותר להם דבר לעשות.

אנחנו חייבים להגיד בצורה הכי גלויה: זו לא דמוקרטיה. כפי שכמה מהסטודנטים צעקו מדובר בדיקטטורה של ההון. דוב לאוטמן קובע לעשרות אלפי הסטודנטים מה הם ילמדו ובאילו תנאים כשהם נאלצים לשמוע על ההחלטות הגורליות בתקשורת, לאחר הסחבת המתישה בישיבה.

האוניברסיטה הזאת לא שייכת לרבינוביץ' וכמובן שלא ללאוטמן. היא שייכת קודם כל לחברה ולסטודנטים אותם היא אמורה לשרת. את הדיקטטורה של ההון — כמו כל דיקטטורה — צריך להעיף, גם בעזרת כוח. מול הסחבת שנקטו בה חברי הסנאט ביום רביעי היה אפשר לפרוץ לישיבה ולדרוש ניהול דמוקרטי על־ידי הסטודנטים ועובדי האוניברסיטה. מול הדיקטטורה של רבינוביץ' ולאוטמן אנחנו צריכים לבנות את ההתנגדות שלנו בצורה הכי רחבה ודמוקרטית שאפשר. האגודה והסטודנטים הפעילים חייבים להשכיל ולהרחיב את השליטה במאבק לכמה שיותר סטודנטים. אסיפות פתוחות לדיון באסטרטגיה ובטקטיקה של המאבק, הרחבה של מטה המאבק לעוד סטודנטים (מלבד פעילי האגודה), ושיתוף־פעולה עם עובדי האוניברסיטה כולל הסגל הזוטר והתארגנויות סטודנטים ברחבי המדינה, הם הדרך להבטיח את ניצחון המאבק בתוכנית הקיצוצים של רבינוביץ' ולאוטמן. לא להפרטות, לא לקיצוצים, כן לחינוך חינם לכולם!