ב־5 באפריל יצאו הנהגים השכירים ב"דן" לשביתה באזור תל־אביב. זה היום השני לעיצומים אזוריים שהם נוקטים כחלק מהמאבק שלהם נגד תנאי העבדות הנכפים עליהם כבר שנים. רבים מקרב 1,200 הנהגים השכירים נאלצים לעבוד ברציפות 12 שעות ביום ומשתכרים פחות מ־20 שקל לשעה (ברוטו), גם לאחר למעלה מעשר שנים בעבודה. בשש השנים האחרונות לא עודכן השכר כלל.

בשנת 2002 הפך "דן" רשמית מקואופרטיב עובדים לתאגיד (על אף שגם קודם לכן רק חלק קטן מהעובדים החזיק בבעלות), ובעקבות כך נחתם חוזה חדש עם העובדים השכירים, ועל־פיו הם מוותרים על 700 שקל לחודש ממשכורת הברוטו שלהם לטובת התאגיד למשך ארבע שנים. בשנה האחרונה ההנהלה המשיכה לנכות את הסכום, וכעת היא מציעה שהחזרתו תיחשב בתור העלאה בשכר. נציגים מטעם ועד השכירים טוענים כי יש גבול לכל תעלול ודורשים העלאה מינימלית של 7.5%. הם מסבירים, בצדק, ש"דן" גורפת רווחים עצומים משלטי הפרסומת שהם עצמם מסיעים, ושאפילו מתקציב זה ניתן לממן את ההעלאה.

יש לציין גם כי ההנהלה מגייסת נהגים חדשים בתקופה זו, בסטאטוס של "דור" נמוך, כדי לקבע את התנאים הגרועים. גם מקרב 500 הנהגים חברי "דן" (שארית מהקואופרטיב, הכוונה היא לבעלי מניה), ישנם נהגים רבים המזדהים עם דרישות השכירים ומעודדים אותם. אחרי הכול, הם עובדים יחד באותה העבודה בדיוק וההנהלה והדירקטוריון לא שואלים אותם מה לעשות.

מצבם של הנהגים השכירים ב"דן" לא שונה במיוחד מזה של מרבית נהגי האוטובוס השכירים בארץ. כתוצאה מההפרטה ו"פתיחת השוק לתחרות" על־ידי ממשלת ביבי (1996–1999), נכנסו תאגידים פרטיים לשוק ברחבי הארץ. למעשה, מדובר בחזרה אחורה של כ־70 שנה, לתקופה שבה היה בארץ ריבוי של חברות תחבורה ציבורית, ללא קשר ביניהן. התאגידים הרב־לאומיים ומשפחות ההון שהשתלטו על התחום, בסך הכול חיפשו תרנגולת שתטיל ביצי זהב ותמלא את חשבונות הבנק התופחים שלהם. לשם כך הם הורידו באופן דראסטי עד למינימום את תנאי העבודה, נפטרו מקווים לא רווחיים והשליטו משטר טרור של איומים וקנסות שנועד לשמר את המצב.

על הרקע הזה פרצה שביתת נהגי "מטרודן" בבאר־שבע, שהיו הראשונים שהחליטו לשים סוף להתעללות. מאבקם כלל את השביתה הארוכה ביותר בהיסטוריה של ישראל — כ־150 יום (נובמבר 2004 עד אפריל 2005). גם "דן" ו"אגד" נכנסו לתחרות הקפיטליסטית הקשה, והשכירים מצאו עצמם עובדים בתנאים דומים תוך זמן קצר. המצב החדש הוכיח שגם קואופרטיב עובדים, אפילו אם הוא קואופרטיב העובדים הגדול בעולם, במקרה של "אגד", לא יכול להבטיח בטווח הארוך, בתנאים של שוק קפיטליסטי, את תנאי העבודה ואיכות השירות.

הנהגים השכירים ב־"דן" ימצאו שותפות אמיתית מצד נהגי האוטובוס בתאגידים האחרים בכל הארץ: מטרופולין, מטרודן, קווים, קונקס, סופרבוס וגם באגד. שביתת נהגי מטרודן היתה ניסיון ראשוני. חשוב להפיק ממנו את הלקחים. ההנהגה הכושלת של ההסתדרות הכפיפה אז את המאבק לסחבת בבית המשפט, נמנעה מלהרחיב אותו בשטח למגזרים נוספים, ומכרה אותו בסוף — לאחר שהעובדים הותשו — בפשרה שכללה הישגים מזעריים. מאבק של אלפי נהגי האוטובוס בכל הארץ, שיהיה ממוקד ונחוש, ויכלול השבתה כללית של התחבורה הציבורית במקביל להפגנות ופעולות הסברה לציבור (אפשר, לדוגמא, לקיים הסעות חינם בחלק מהקווים ולחלק פלאיירים המסבירים את השיבושים), יוכל תוך זמן קצר יחסית להגיע להישגים משמעותיים.